השקט שנשאר.

הקדמה

היא פקחה את עיניה, וראתה רק לבן.

היא הייתה מוקפת כל כולה בלבן הטהור הזה,שלרגע חשה שלווה ורוגע. 

הרגע הזה חלף במהירות,לפני שהספיקה בכלל למצמץ.

"היא התעוררה!". היא שמעה צרחה נרגשת.

"תקראו לרופא, תקראו לרופא!". אותו קול הפציר בצרחות רמות,שהכאיבו לאוזניה.

הקול לא היה מוכר,ולחץ החל לטלטל את גופה החלש,גורם לדופק שלה לעלות ולגבור.

היא סגרה את עיניה בבהלה,כשקלטה שהחדר מתחיל להתמלא באנשים וכולם צווחים בהתרגשות,

ורק היא רוצה לברוח,לא מבינה מה פשר ההמולה,ולמה היא ניצבת במרכזה.