היה לה כ"כ הרבה מה להגיד לו באותו הרגע.
בכנות, כ"כ הרבה שאלות התרוצצו במוחה,מחפשות את הדרך החוצה, להתגלגל על הלשון,להישמע.
אבל לא
.מבט אחד בפניו,בעורו השזוף,בתווי פניו המשורטטות בכזה דיוק מושלם,שאין כאן בכלל ספק שאלוהים התעכב על היצירה הזאת.
והמחשבה הרגה אותה.
המחשבה על כך שיכול להיות שהיה קשר בינה לבין האל היווני הזה שניצב למולה,גרם ללב שלה לרעוד,ולכל השאלות שבמוחה להימחק,היא בלעה את הלשון, ובאורח פלא, שכחה את כל מה שרצתה להגיד לו.
אבל לא היה בכך צורך,במילא הוא היה זה שדיבר ראשון.
"את זוכרת אותי?". זה כל מה ששאל.
הוא היה עדיין רחוק ממנה,אך לא ברמה שהייתה צריכה לצעוק בכדי שישמע.
היא רצתה לשקר לו,לראות מה יעשה ואיך יגיב אם יחשוב שהכל כרגיל. אבל היא לא יכלה להרשות את זה לעצמה,קול פנימי אמר לה שזו לא הדרך.
איה היא לא אחת שמשקרת.
"אני יודעת שאתה מעיין". זה כל מה שאמרה. הוא שתק,מנסה לאמוד את תשובתה,להבין מתוך השורות מה היא מנסה להגיד.
"איך?". הוא לא היה דברן גדול.
"זה מסובך". היא עשתה צעד קדימה לעברו,אך הוא לקח פסיעה אחורה באותה מהירות.
"את לא צריכה להיות כאן". הוא השיב. הוא היה נראה אדיש פתאום,מסוגר. כל ההפתעה שהייתה קודם על פניו התחלפה בשקט ואדישות,כאלו אין לו עניין בה.
"אני רוצה תשובות". היא שוב התקדמה,הפעם הוא נשאר יציב.נועץ בה מבט עמוק.
"אני לא המקור שיכול לספק לך אותם". הוא השיב בקרירות. נמאס לה מהמשחק הזה.
הפעם היא עשתה שני צעדים גדולים,ולפני שהספיק לקלוט,היא כבר הייתה קרובה אליו מספיק כדי לגעת בו. היא לקחה את ידה ונגעה בכתפו בחוזקה.
היא התכוונה להגיד משהו,להטיח בו שהיא יודעת שהוא צריך,אולי להתחכם, להגיד משהו שישאיר אותו ללא מילים. אבל שוב,הכל פשוט פרח מזכרונה. כל גופה התמלא בן רגע בזרמים וצמרמורת שהיא כה נבהלה,ומשכה את היד אחורנית,מביטה בעיניו כאחוזת טירוף,לא מבינה מה התרחש הרגע בגופה. היא הרגישה כאלו מישהו הכה אותה,הכה במכת חשמל.
ופתאום, כל הגוף שלה עצר.עצר, ואז התעורר לחיים,ברמה שהיא הרגישה ששנייה לפני שנגעה בו היא הייתה מתה.
כן, מתה,ועכשיו היא חזרה לחיים.
עיניו סערו,והיא לא טעתה. גם הוא הושפע מאותו דבר. הוא כבר לא נשאר אדיש לה כקודם.
"את לא צריכה להיות כאן!". הוא הרים את קולו,והתחפף משם מריצה.
משאיר אותה מטולטלת ובסערת רגשות,שהיא פשוט התמוטטה על החול, מנסה להזכיר לעצמה איך נושמים נכון.
YOU ARE READING
השקט שנשאר.
Romanceלהתעורר אל העולם, ולא לזכור כלום. לא להכיר כלום. בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד. אך במקרה של איה קרני, זה קורה בגיל 17 וחצי בכלל. הכל סביבה מעורפל ומסתורי. כשכולם משקרים, היא הולכת לחפש תשובות אצל האדם שעד לפני זמן מה היה בשבילה הכל, ונעלם כאלו מעולם...
