השקט שנשאר.

פרק 11- סיפור אגדה.

היא קמה מוקדם בבוקר למחרת.

מאחר שעדיין לא שבה לבית הספר,לקום ב10 היה שיא חדש מבחינתה.

לאחר ארגוני הבוקר הזריזים במיוחד שלה,היא לבשה חולצת טישירט לבנה פשוטה,ומכנסי שורט ג'ינס בהירים וקצרים,היא נעלה את כפכפי האצבע שלה,ולבסוף החליקה את הגומיה מהשיער, מניחה לשערה הבהיר, בעל גווני השמש להתפזר בחופשיות על פלג גופה העליון.

שנייה לפני שיצאה,היא הביטה בבואה שלה שהשתקפה ממולה במראה הגדולה שבמרכז החדר,היא הייתה נראית לעצמה מוכרת,וזו כבר הייתה התחלה טובה. היא התלבטה אם למרוח איזה שהוא איפור על פניה,אך לבסוף החליטה לוותר.

לא היה לה בכך צורך. אמנם היא לא זוכרת את איה הקודמת,אבל הייתה לה הרגשה שגם 'היא', הייתה טיפוס שאהב את המראה הטבעי,השיער הגלי - תלתלים שלה שמתפרע בחופשיות,הפנים הנקיות נטולות האיפור,והנמשים הבהירים הפזורים על פניה,מקשטות את עור פניה הלבן.

היא אהבה את מה שהיא ראתה,היא אהבה לראות איך העיניים הירוקות הגדולות שלה תופסות חלק משמעותי ובולט בפניה.

היא אהבה גם שהן היו בתוך מסגרת של ריסים ארוכים,שחורים וצפופים שכולם תמיד היו בטוחים שהם כך בגלל מסקרה.

והיא אהבה גם את השפתיים שלה שהיו מלאות ואדומות,אבל יותר מכל,היא פשוט אהבה לאהוב את מה שהיא רואה במראה, גם כשהיא בלי טיפה של איפור.

כשהיא נעלה מאחוריה את הדלת,מתחילה ללכת,הזיכרון מהיום של אתמול עבר במחשבותיה,והיא נשאבה אליו,שוקעת במחשבות.

היא נזכרה באתמול בלילה,איך ישבה על המיטה מרותקת למחשב שהיה על ברכיה,והחלה לחפש בגוגל את מבוקשה.

למען האמת,זה היה די מהיר.

היא רק הקלידה את השם 'מלך החוף הדרומי',וישר צץ לה המיקום.

באופן מפתיע למדי,אותה החנות הייתה ממוקמת במרכז החוף הדרומי. היא העתיקה לפלאפון שלה את המיקום המדויק,וכיוונה לעצמה שעון מעורר ל10,מחר היא תתחיל לקבל תשובות.

ההליכה לא ארכה דקות ארוכות כמו שחשבה.

לאחר 15 דקות של צעידה מהירה,היא הגיעה לחוף הדרומי.

הוא היה שקט יותר, והרבה יותר מבודד משאר החופים של תל אביב.

הלב שלה פעם בחוזקה,או אולי בגעגוע וכמיהה לים,לגלים.

והיא הרגישה כאלו המקום מוכר לה,אבל לא סתם מוכר,היא הרגישה כאלו היא הגיעה לבית.

לבית השני שלה. כשהיא כבר הייתה בתוך החול,היא הבחינה בחנות שהייתה במרכז החוף ושלט גדול בשם :'מלך החוף הדרומי',קרץ לה משם.