פרק 7- התמונה.

124 2 0
                                        

                                                                     'אני לא אעיק עלייך יותר.

אני מבינה שאתה לא יכול להיפגש איתי, 

ואני כבר לא אשאל אותך למה.

אך אם יש בך עוד טיפה של רגש אליי,אני רק רוצה את התמונה'.

את ההודעה הזאת היא כבר סימסה לו מהנייד החדש שקיבלה.

ההודעה שלו הגיעה רק לאחר שלוש שעות של ציפייה,מורטות עצבים.

'אני אניח אותה בתא דואר שלך עוד שעתיים'.

הוא כתב ברשמיות שכלכך אופיינה אותו,וזה היה הסימן שלה שכאן נגמרה בניהם האינטרקציה. לתמיד.

היא ניסתה להיכנס לראש שלו.

אדם שכביכול הכניס את עצמו ללב הפרשה,וכעת חוטף רגליים קרות.

יש רגעים שהיא כועסת עליו שבכלל הראה לה את התמונה הזאת מלכתחילה,אבל אז היא נזכרת שנכון לעכשיו, התמונה הזאת, מאיזה שהיא סיבה שלא ברורה לה,היא הפתרון לכל הפרשה.

הדבר האמיתי היחיד מהחיים הקודמים שלה.היא לא באמת יכולה לכעוס עליו,או להאשים אותו.

הוא היחיד שניסה להילחם על האמת שלה.

ב12 בבוקר,בדיוק שעתיים אחרי שהודעתו נשלחה,היא קפצה על רגליה בהתרגשות,ומיהרה לתא הדואר שמתחת לבית שלה.

לפחות עכשיו יכלה להתהלך יותר בקלילות,מאחר שאתמול הורידו לה את הגבס מהרגל.

היא הביטה מצדדיה,לפני שפתחה את דלת תא הדואר.

כאלו ציפתה לראות אותו מתחבא כאן מאחוריי השיחים.

אך בליבה ידעה שהוא כבר הספיק להרחיק מכאן,כלא היה,לא מוכן להגיע איתה במגע,להראות לצידה.

היא ידעה שמאיזה שהיא סיבה,אסור שייראו אותם יחד.

וכפי שהבטיחה,אחרי שהתמונה נחה בביטחה בידיה העדינות,היא תכבד את ההחלטה שלו ולא תיצור איתו יותר קשר.

לפחות,עכשיו יש לה את התמונה.

היא חזרה לבית הריק שלה,והתיישבה על הספה בכבדות,רק אז נפנתה לפתוח את התמונה.

כעת,יכלה באמת לבחון אותה.אותו.

הוא היה יפה,כלכך יפה. מבט אחד בו,והלב שלה סער,דוהר בקרבו.

הייתה לו השפעה כמעט מדהימה על הרגשות שלה,הוא גרם לה להרגיש.

כן, להרגיש.

העיניים שלו היו כלכך יפות, תואמות את הרקע שבו צולם. כחול. 

העיניים שלו היו בדיוק בצבע של הים.

היא הבחינה עכשיו בפרט חשוב,בגלשן שנשען עליו. הוא היה נקי ולבן,ובצידו היו שני פסים אדומים,ולמטה נחתם שם בשחור שלא הצליחה לזהות. היא הבחינה כמה הוא גדול,בגוף, זאת אומרת.

הוא היה גבוה,וגופו היה מנופח ומלא בשרירים.שחום - בטח משעות של רביצה על הים.

היא ליטפה את פניו באצבעותיה הרועדות,ודמעות חמות הציפו אותה.

בליבה היא גמרה אומר.זה ייקרה.

"אנחנו עוד ניפגש".לחשה ומחתה את הדמעות.

השקט שנשאר.Where stories live. Discover now