זה קרה בפתאומיות,
בשנייה, הלב שלה פשוט עצר.
היא הרגישה איך היא קופאת,קיפאון כזה שמעולם לא חוותה.
לא רק שאת גופה היא לא הצליחה להניע,גם עיניה היו ממוסמרות לעיניו. ירוק לכחול.
וזה כל מה שראתה. אפילו הראש שלה, השכל לא תפקד.
היא לא חשבה כלום.כל מחשבה, שהייתה שם נעלמה כלא הייתה.
הכל היה ריק. רק הוא.
היא ראתה רק אותו. היא לא ציפתה,היא כלכך לא ציפתה שהיא תראה אותו. שזה יהיה כלכך מיידי, פשוט וקל. הבוקר, כשהתלבשה בבגדיה הפשוטים ביותר,בטישרט הלבנה והזרוקה שלה, ומכנסי השורט ג'ינס הקצרים, וכפכפי האצבע,היוו עדות נחרצת לכך.
היא חשבה שהיא תתקדם בחקירה שלה,אבל מכאן ועד לפגוש אותו,פנים מול פנים,בחלומות הכי פרועים שלה לא התקיים תרחיש כזה.
הוא היה מופתע לא פחות ממנה.
עיניו הכחולות כים,שנראו בדיוק כפי ששיננה בתמונה בכל לילה לפני שהלכה לישון,נפערו בהפתעה מוחלטת.
לא היה כאן ספק. הוא לא ציפה לראות אותה כאן,לא עכשיו,או בכלל. עד שהוא היה הראשון שהגיב.
הוא פשוט סב על עקביו,טורק מאחוריו את הדלת. מותיר את איה עם אהוד,
לבד.היה שקט לכמה שניות. איש מהם לא פצה את פיו, לא איה ולא אהוד. המוח שלה עדיין היה ריק ממחשבות,ורק הדהוד טריקת הדלת עוד רעם באוזניה.
אהוד, גם לא ידע מה לומר.
הוא מעולם לא היה איש של מילים,אבל לבסוף הוא תמיד היה מוצא
.וכשהוא מצא,מתחיל למלמל משהו לא ברור מתחת לשפמו הלבן,היא כבר התעשתה,הקיפאון שפקד אותה עד לפני דקות אחדות השתחרר ונעלם,כלא היה.
והיא הצליחה להניע את רגליה,והחלה לרוץ,פותחת את הדלת ורצה בעקבות גבו המתרחק במהירות של הבחור מהתמונה.
הוא היה מהיר,אבל היא לא אחת כזאת שתוותר מהר.
למען האמת,איה קרני היא לא אחת שמוותרת. בכלל. לעולם.
והוא,הוא לא יתחמק ממנה כזה מהר. לפחות לא עד שהיא תמצא את התשובות לשאלות שאיתן קמה מאז התרדמת.
"היי, תעצור!". היא צעקה.
הוא לא עצר, רק החל לרוץ מהר יותר,מתרחק ממנה בעוד שהיא מנסה להדביק את צעדיו.
"תעצור!". היא צעקה. הוא לא שמע לה.
"תעצור, בבקשה..". היא הוסיפה,
"מעיין!".
את זה היא כבר יותר בכיוון של לחשה.
וכאלו,כאלו אמרה את מילת הקסם,היא הביטה בגבו הנעצר.
ואט אט,גופו הסתובב לעברה,עיניים כחולות,כים,כים סוער, שוצף ומתפרע ננעץ בה,כשהם שינהם על חוף,מול רקע של ים עם גלים שדווקא ביום הגורלי הזה היום רגועים ושקטים,בצורה כה מנוגדת לעיניו.
ששידרו את ההפך לחלוטין.
YOU ARE READING
השקט שנשאר.
Romanceלהתעורר אל העולם, ולא לזכור כלום. לא להכיר כלום. בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד. אך במקרה של איה קרני, זה קורה בגיל 17 וחצי בכלל. הכל סביבה מעורפל ומסתורי. כשכולם משקרים, היא הולכת לחפש תשובות אצל האדם שעד לפני זמן מה היה בשבילה הכל, ונעלם כאלו מעולם...
