"אז זה בעצם החדר שלך,
כמו שאת יכולה לראות הוא גדול בהרבה מהחדר שלי, וזה בעצם דבר שמעיד על אופייך המעצבן בתור האחות הקטנה והמאוד מפונקת שלי".
טל סיים את הסיור בבית בחדר תכול ודי גדול. היא חייכה אליו חיוך רפה.
"ואוו, אני מבינה שאתה ממש אוהב אותי". היא חייכה בציניות.
"מה לעשות אחות קטנה, נדפקנו. זה רק אני ואת לכל החיים". הוא שרבב לשון וליטף בעדינות את כתפה. מה שקצת הרתיע אותה. בכל זאת,היא לא באמת הכירה אותו, מלבד הידיעה שזה אחיה הגדול, שדומה לה כמו שתי טיפות מים.
הבוקר היא שוחררה אחרי יומיים של התאוששות בבית החולים. היא הרגישה נינוחה יותר בחברתו,מאשר בחברת ההורים שלה.
היא הרגישה שאיתו הכל קליל וזורם, על אף שהיא לא באמת מכירה אותו, בעוד הוריה מביטים בה במבטים עצובים קורעי לב,שהיא לא באמת יודעת איך להתמודד איתם.
במיוחד כשהיא עצמה לא באמת מכירה את עצמה,וכל מבט כזה מצידם משליך אותה חזרה לחור השחור שממוקם במרכז בטנה.
"אז מחר אתה חוזר לצבא?". היא שאלה, שנייה לפני שעזב את החדר שהתברר כשלה,במטרה לתת לה סוף כל סוף פרטיות.
"כן, אני כבר שבועיים בבית ויש גבול לעד כמה הצבא גמיש". הוא מלמל בעצב מסוים.
"אל תדאג, זה טוב. ככה נוכל כולם לחזור לשגרה מהר יותר". היא ניסתה לנחם אותו, אך ידעה שהיא עצמה לשגרה לא תיכנס כלכך מהר.
הוא הנהן ברכות ועזב לבסוף את החדר,מעניק לה חיוך רך.
היא סגרה מאחוריו את הדלת,והתיישבה על מיטה באפיסת כוחות,מדדה על הרגל המגובסת שלה.
הרופא הבטיח שכבר בעוד שבוע וחצי אפשר יהיה להוריד לה את הגבס מהרגל,ויישאר רק הגבס בידה.
באופן כללי, היא לא נפצעה מכות נוראיות כלכך בגופה,חוץ מאשר הראש כמובן,אך גם זה עתיד להתרפות. כעת כשהיא הביטה במראה היה ניתן להבחין ברגל וביד המגובסות, מכות יבשות באיזור הבטן שהחלו לדהות, ועוד טיפה בפניה,שכבר לא היו כלכך חבולות.
באשר לזיכרון,הידע הכללי שלה לא נפגע. אמנם הזיכרון על עצמה ועל הסובבים שלה כן,אבל היא יכולה להתנחם בכך שתצליח לפחות בבגריות האחרונות שנשארו לה במועד קיץ של כיתה יב',שיתקיימו עוד שלושה חודשים בערך.
נכון לעכשיו, לפני מה שהספיקה לקלוט,פורים היה לפני שלושה שבועות,בערך כשבוע לפני התאונה שלה.
התאונה.
למרות מה שהרופא הבטיח, שהכל יהיה לה ברור,כולם סביבה מתחמקים מה באמת קרה בלילה הזה.
היא קמה לרגע מהמיטה,מוציאה יומן קטן וחדש,ועט שחור.
והחלה לכתוב.
ההורים שלי:
תמר ורונן קרני, בני 45 ו46, עובדים יחד במשרד עורכי דין.
נראים נחמדים, קצת קרים ומרוחקים,עדיין לא ידוע אם ככה הם באופן כללי או רק עכשיו בהתאם למצב.
טל קרני אחי:
בן 20, נמצא בגולני,אח נורמטיבי ונחמד. נראה שהיה בנינו קשר טוב.
היא סגרה את היומן והכניסה אותו לתוך המגירה,רק אז נפנתה להשקיט את מחשבותיה הסוערות,ונסחפה לתוך השקט.
סוף כל סוף היא נרדמה.
YOU ARE READING
השקט שנשאר.
Romanceלהתעורר אל העולם, ולא לזכור כלום. לא להכיר כלום. בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד. אך במקרה של איה קרני, זה קורה בגיל 17 וחצי בכלל. הכל סביבה מעורפל ומסתורי. כשכולם משקרים, היא הולכת לחפש תשובות אצל האדם שעד לפני זמן מה היה בשבילה הכל, ונעלם כאלו מעולם...
