כבר בדרך לבית בחזור,
הראש שלה קדח ממחשבות.
היא הרגישה שהיא כלכך קרובה לגילוי האמת,או לפחות לגילוי המפתח,שהגוף שלה נשטף בתחושת אדרנלין חדשה שבאמת הצליחה לרגש אותה.
רק לאחר שסגרה את דלת חדרה,והתיישבה על המיטה שלה,היא הצליחה להירגע.
להירגע ולהתרכז.הדבר הראשון שעשתה כששבה לבית,היה לקחת את היומן שלה,ולפתוח דף חדש.
דף בשם ענת.
ענת יהלומי:
בת 17 וחצי.החברה הכי טובה שלי אחרי דניאל.מצחיקה ומעט מעופפת, עם פה גדול.
רק שסיימה והכניסה חזרה את היומן לתוך המגירה,היא יכלה להתפנות לחשוב על הדבר העיקרי שהעסיק את מוחה בימים האחרונים.
מעיין.
היא לא ידעה עליו הרבה,אבל בזכות ענת והפה הגדול שלה,ששיחק מאוד לטובתה במקרה הספציפי הזה,היא החלה לפתח תקווה,היא תמצא אותו.
היא באמת תמצא את מעיין.
את המראה שלו שיננה היטב בזיכרון,כאלו שאפשר בכלל לשכוח.
הוא היה נראה כלכך טוב,כמו אל יווני ומסתורי.
היא לא ידעה מה היה טיב הקשר ביניהם,אבל היא האמינה שאם הלב שלה דופק כלכך מהר כשהיא רק מביטה בתמונה,היא בטוחה בלי צל של היסוס,שהיה כאן סיפור כלשהו של אהבה.
לא יכול להיות אחרת. היא לא טועה,זאת אהבה.
או לפחות משהו קרוב לזה.
כשהמחשבות עוד מתרוצצות בראשה,היא תלשה דף רנדומלי,עט שהיה זרוק על הרצפה והחלה לכתוב את כל מה שידעה עליו.
היא ידעה שקוראים לו מעיין,והוא מלמד גלישה. סביר להניח שזה במקום רציני, עסק לכל דבר.
היא רק צריכה למצוא אותו,את העסק בו הוא עובד, או עבד,ואז הכל יהיה פשוט יותר. היא החלה להסתובב בחדר,כמו מטורפת,נוגעת בכל דבר שידיה רק תפסו. היא הפכה את הארון,מקווה למצוא בו חליפת גלישה,אך כל הניסיונות שלה ירדו לטמיון.
אפילו במגירות שלה לא היה שום סממן למקום בו היא בעצמה למדה גלישה ממנו.
היה ברור לה שמישהו עשה כאן סדר,אולי ההורים שלה,או אולי זה היה אפילו היא בעצמה.
ברור היה לה שמשהו קרה בעניין הגלישה,או בעניין מעיין, ובעקבות כך, היא גם וויתרה על הגלישה.
אחרי הכל, על פי הסיפור של טל אחיה,אם היא הייתה עצבנית כלכך,ברמה שהמוח לא מתפקד והיא ניסתה לזרוק את הגלשן,בטח מכל שאר הפריטים האחרים היא נפטרה כבר ממזמן.
רגע.זהו זה.הגלשן!
אחרי שכל האנדרלין שלה צנח בשנייה,התרגשות חדשה פעפעה בגופה.
היא נעמדה על המיטה מגיעה לקיר הצדדי,ותולשת ממנו את הגלשן.
הגלשן שמעיין קנה לה.היא הפכה אותו על כל צדדיו,מחפשת רמז,לחנות בו הוא נקנה.
אבל לא היה בו כלום.
הוא היה לבן וחלק,חוץ מהקדשה השחורה.
אך כשהרימה לתלות אותו מחדש,האצבעות שלה הבחינו בחריטה ממש קטנה על הגלשן,באותיות כלכך קטנות,נחרט בגאווה,
'מלך החוף הדרומי'.
וזה,זה כל מה שהיא הייתה צריכה.
YOU ARE READING
השקט שנשאר.
Любовные романыלהתעורר אל העולם, ולא לזכור כלום. לא להכיר כלום. בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד. אך במקרה של איה קרני, זה קורה בגיל 17 וחצי בכלל. הכל סביבה מעורפל ומסתורי. כשכולם משקרים, היא הולכת לחפש תשובות אצל האדם שעד לפני זמן מה היה בשבילה הכל, ונעלם כאלו מעולם...
