השקט שנשאר.

25- הסיפור של מעיין.

אור השמש סינוור אותה הבוקר,

יותר מבדרך כלל. היא קמה ממיטתה מטושטשת,ומשפשפת קלות את עיניה. רק אז עיניה נחו על שעון הקיר הגדול שלה,מבשר לה בצער שהשעה היא רבע לעשר. והיא כלכך,כלכך מאחרת.

רגע של לחץ עבר על גופה,אך מיד לאחר מכן הוא שכך,כאלו מעולם לא היה בה. יותר מזה,אפילו הוקל לה.היא ירדה למטבח,עדיין לבושה בגופיה האפורה, והמכנסונים השחורים שהיו הפיג'מה שלה,בשנה האחרונה,ומלאה לעצמה קערת דגני- בוקר, שופכת עליהן באיטיות חלב.

היא אכלה לאיטה,מבחינה בנייר חצי קרוע שתלוי על המקרר,שעליו מתנוסס שמה,בכתב המעוגל והיפה של אמא שלה.

'איוש,ניסינו להעיר אותך הבוקר,אבל לא היית מוכנה לקום.יום טוב,אמא'.

טוב,זה מסביר הרבה.

אתמול, לאחר הגילוי על ענת,היא הלכה אליה לבית וחזרה מאוחר מאוד. רק אתמול בערב, היא שבה להרגיש אליה את הרגשות שהיו אמורות להיות בה,כלפי החברה הכי טובה שלה.

ענת הייתה כלכך שונה ממנה,ועם זאת הבינה אותה הכי טוב מכולם. היא הייתה ההפך ממנה אפילו,היא אהבה ודגלה בכל מה שאיה שנאה,וכן להפך. אבל בכל זאת. 

ענת הייתה משהו מיוחד,וסוף כל סוף היא הצליחה להבחין בכך. 

לאחר שסיימה,היא עלתה חזרה לחדר,לובשת את הבגד ים השחור שלה,שמעליו זרקה על עצמה גופיה שחורה וזרוקה,שהייתה גדולה עליה בכמה מידות,כך שהגיעה לאותו הקו, שאליו הגיעו המכנסי ג'ינס הקצרות שלבשה היום.

'מי עכשיו בחוף?', הקלידה במהירות בקבוצת הצ'ט שלה, של ליסה בן-בן, דבש ומעיין.

'מה קרה ילדונת, יש שביתה בבית ספר?', דבש התעורר מצחיק היום.

'חמש דקות אני אצלך', הקליד יש לאחר מכן.

איה סחבה מאחוריה את הגלשן הגדול,והחליטה לחכות לדבש מחוץ לביתה. כמו שהבטיח אחרי חמש דקות הוא באמת היה שם,יוצא מרכבו ועוזר לה להכניס את הגלשן לרכב הגבוה שלו.

"נו, למה לא הלכת היום לבית ספר?". שאל, בזמן שהשתלב בכביש, בין המכוניות הצפרות בכעס,עקב פנייה לא חוקית שביצע.

"התעוררתי מאוחר". איה ענתה קצרות

."מה, רק אנחנו היום בחוף?". שאלה

."ליסה ממלצרת, בן-בן בסידורים, ומעיין, כרגיל נעלם לעסקים המסתוריים שלו". דבש הסביר בחיוך קל.

"נתקעת איתי, חומד". הוסיף.

"טעות של טירונים". הוסיפה,צוחקת בעודה מתחמקת מהמכה החלשה שהחטיף לה בצחוק.

דבש היה דווקא בקטע של להכין קפה באמגזית,בזמן שהיא רצה לגלים.היא חתרה במהירות,צולחת את החלק בו היא צריכה להפעיל כוח,עד שהגיעה לחלק ממנו היא יכולה סוף-סוף להתחיל לגלוש. היא באמת גלשה טוב,אפילו יותר טוב מכאלה שעושים את זה שנים. אבל זה לא היה מפתיע. אחד המאפיינים החשובים בגלישה, הוא היכולת לשמור על איזון,והיא באה מרקע של מחול. בילדותה הצעירה יותר, היא הייתה בבלט,בגלל אמה כמובן,אבל בכיתה ז' היא כבר לא יכלה לסבול את האיטיות,והשעמום שבלט כלל,ועברה למחול מודרני. שם הייתה עד כיתה יב', שנשבר לה מעניין הריקוד. היא חיפשה משהו אחר,ועד מהרה מצאה אותו,בגלישה. היא אהבה מוזיקה. היא הייתה מחוברת לכך בנימי נשמתה .לכן תמיד נמשכה והצטיינה בריקוד. היא חיה את המוזיקה,ולכן היא לא ידעה איך תסדר בגלישה. אבל היה סוג של מוזיקה גם כאן.