"איוצ'?". קולה של אמא שלה בקע מאחוריי הדלת.
היא התרוממה בפתאומיות, ערה לחלוטין.
"כן, אני כאן, את יכולה להיכנס". איה לחשה לאחר שכחכחה בגרונה היבש, לאחר הלילה המהיר, נטול החלומות שפקד אותה.
תמר קרני נכנסה לחדר בצעדים מהוססים,והתיישבה על קצה מיטתה של הבת שלה.
"איך את מרגישה הבוקר?". שאלה בכבדות.
איה נאנחה בליבה. המצב שלה עד כדי כך עגום, שהיא לא רואה איך הוא יכול להתדרדר ליותר גרוע מזה,ולא די בכך שהיא מנסה להתעלם מהעובדה שהיא לא זוכרת ויודעת על עצמה דבר,יש גם את העניין של ההורים שלה.
הם כאלו מצפים שהכל יהיה בסדר,ומאחר שזה לא מצליח,היא באמת לא יודעת איך להתמודד איתם מבלי לשבור להם את הלב.
"אני בסדר, משתפר". היא ניסתה לחייך.
"באמת? נזכרת במשהו?". תמר קפצה בהתרגשות. עיניה של איה ירדו לרצפה לרגע, שואפת אוויר בחדות.
"לא". היא לחשה.
"אני פשוט מרגישה טוב יותר, ובכן, גופנית,פחות כואב לי בגוף". היא מלמלה למול מבטיה העצובים של תמר.
"אני לא יודעת אם זה מתאים..אבל דניאל כאן". תמר אמרה לבסוף.
"דניאל? מיזה?". איה שאלה במהירות.
"אה, אני מצטערת שכחתי..ובכן שאבד לך הזיכרון. דניאל זה החבר הכי טוב שלך מאז הילדות,אתם כל החיים ביחד, והוא שמע שאת בבית ולא יכולתי לעצו-".
"זה בסדר, תכניסי אותו". איה קטעה את רצף מילותיה.
תמר יצאה,ולאחר כמה רגעים שבה עם בחור בהיר, בעל עיניים חומות ושיער חום. הוא היה גבוה ושרירי מעט,ועיניו סקרו אותה בסקרנות.
תמר מלמלה דבר מה בסגנון של 'אני אשאיר אתכם לבד',וסגרה מאחוריהם את הדלת.
"היי, אני דניאל!". הוא התקרב, מתיישב על מיטתה ומביט בה ברגשות מעורבים.
"אני יודעת". היא לא יכלה שלא לגחך.
"מה? את זוכרת אותי?". הוא קפץ בהתרגשות.
היא הצטערה לצנן את התרגשותו,אך לא באמת הייתה לה ברירה.
"לא, אני מצטערת, פשוט ראיתי אותך בתמונות,וסיפרו לי עלייך". היא ניסתה להקליל את האווירה.
הוא הנהן,נראה היה שהבין. היא חזרה להביט בו. הוא היה נראה טוב. עניין אותה לדעת אם היה להם משהו אחר פעם,כלומר, מלבד הידידות,האם הם היו אי פעם יחד,או לפחות היא אהבה אותו.
שאר הבוקר עבר בנעימים, דניאל שהתעקש שתקרא לו דנידין,בהצהרה נרגשת על כך שזה השם שהיא קוראת לו מאז שהם מכירים אחד את השני,הראה לה בתמונות מהנייד שלו את כל חבריהם,ותמונות שלהם מהשנים האחרונות.
היא הביטה בדמות הקורנת שלה, צוחקת, אפופה בחברים,ולא יכלה שלא להרגיש רע.
היא הרגישה כאלו הכל נגדע בבת אחת,והיא, היא פשוט לא מוצאת את עצמה.היא לא יודעת למה,או איך.
היא רק רוצה לברוח הרחק מכאן,למקום שאיש לא מצפה ממנה לחזור להיות מי שהייתה, בלי להבין בכלל שהיא מרגישה כאלו זרקו את הנפש שלה לגוף לא מוכר,לגוף זר ומישהו צורח עליה מלמעלה תמשיכי להתקדם כבר.
היא רוצה להיות לבד,באי בודד או בארץ זרה.
מקום שאיש לא מכיר את איה קרני הישנה.
YOU ARE READING
השקט שנשאר.
Romanceלהתעורר אל העולם, ולא לזכור כלום. לא להכיר כלום. בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד. אך במקרה של איה קרני, זה קורה בגיל 17 וחצי בכלל. הכל סביבה מעורפל ומסתורי. כשכולם משקרים, היא הולכת לחפש תשובות אצל האדם שעד לפני זמן מה היה בשבילה הכל, ונעלם כאלו מעולם...
