לפני חצי שנה:
"מה החלטת ללבוש בסוף?". שאלה ענת, בעודה מפהקת ומתמתחת בנוחות על המיטה של איה.
איה מלמלה בתגובה משהו לא ברור,והמשיכה לפשפש בארונה במרץ, זועפת.לעזאזל. אין לה שום דבר מתאים בארון המזורגג הזה.ענת נעמדה, מביטה בבואה שלה במראה, תוהה לעצמה בקול רם.היא לבשה שמלה ורודה כזאת בהירה,צמודה בחלק העליון שלגוף, ומהחלק של המותניים היא מתנופפת כזאת,עד לאמצע המאוחר של הירכיים.היא העבירה יד על השיער הבלונדיני והחלק שלה, שהגיע עד לקו הכתפיים והתבלטה בינה לבין עצמה,או לבין איה אם מה שהיא לובשת אכן נראה עליה טוב.
היא אהבה את המסיבות שאיה והחברים שלה ארגנו בחוף הדרומי.אמנם האנשים שהגיעו לשם לא תמיד היו הסגנון שלה,אבל החבר'ה האלה באמת ידעו להרים מסיבות.
"מצאתי!". איה קראה בקול רם מידי, ושלפה בחיוך לא מוסבר שמלה שחורה.ענת הביטה בה מעט מבולבלת.איה הייתה האחרונה שתשמח ככה או תעשה עניין מבגד.
היא תמיד הייתה מהבנות האלה שהמשפט הקלישאתי של 'זרקתי על עצמי משהו',באמת היה נכון לגביהן.
איה פשטה את החולצה הזרוקה והארוכה של הסוף מסלול של טל שהייתה על גופה מהבוקר,והשתחלה לתוך השמלה השחורה והקצרה במיוחד שלה.זאת הייתה שמלה די ישנה, ששכבה הרבה שנים בארון של איה,אבל ענת איכשהו זכרה אותה.אולי כי תמיד הן צחקו עליה שהיא די פרובוקטיבית מידי,וזה עוד היה בכיתה ט'.
הן עכשיו בכיתה כבר ביב'.והיא עדיין בארון שלה.
איה הביטה במראה בחיוך מרוצה,וענת סקרה אותה בהפתעה.
השמלה הזאת הייתה צמודה על הגוף המחוטב והרזה,אך בעל הקימורים הנשיים שכבר הספיקו לקשט את גופה המתבגר של איה,שתמיד היה מוחבא תחת חולצות זרוקות וג'ינס.אך כעת היה חשוף לעיניי כל.היא הגיעה לאולי 5 סנטימטרים בודדים מתחת לישבן שלה,ולא השאירה שום מקום לדמיון.
בכנות, היא הייתה כלכך צמודה שכל קימור היה גלוי כעת.
"נו, איך?". איה הסתובבה, משקיפה על בבואתה בחיוך גאה, כאלו הצליחה באיזה שהיא משימה סודית.
"תראי..את בהחלט נראית-". ענת התלבטה מה לומר,בעודה תוהה בראשה מה הולך עם החברה הכי טובה שלה.
"מצויין, עכשיו רק נתאפר וזה יהיה מושלם!". קראה איה באושר מוזר.ענת פלטה צווחה מופתעת.איה קרני לא היו מסוג הבנות המתאפר.
היא שמה די הרבה איפור.מסקרה, איילנר, ואפילו אודם, אמנם לא אדום, אבל בכל זאת זה היה משהו שצבע את השפתיים הבולטות שלה.לפחות את נמשיה היא השאירה.את שיערה שהיה מתולתל להפליא היום, היא דווקא השאירה פזור,מפוזר לאורכו של גבה.היא דווקא אהבה את המראה של זה עם ההופעה שלה היום.בכללי.כל ההופעה שלה שידרה מסר אחד שהיה לה ברור מה הוא מעביר.הוא היה צריך לדאוג לכך שלפחות למישהו אחד ספציפי,תישמט הלסת היום.
YOU ARE READING
השקט שנשאר.
Любовные романыלהתעורר אל העולם, ולא לזכור כלום. לא להכיר כלום. בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד. אך במקרה של איה קרני, זה קורה בגיל 17 וחצי בכלל. הכל סביבה מעורפל ומסתורי. כשכולם משקרים, היא הולכת לחפש תשובות אצל האדם שעד לפני זמן מה היה בשבילה הכל, ונעלם כאלו מעולם...
