הראש שלה כאב.
באמת כאב.
היא הרגישה כאלו מתהלכים בתוכו מליון ואחד נמלים קטנות,שלא מוכנות לתת לה רגע אחד של שקט היום.
"איה?". ענת לחשה לה, מהצד השני של השולחן, מודאגת מחברתה שנראית הפוכה היום יותר מבדרך כלל.
"כן, מה?". היא התנערה, עונה לה בעייפות. מותשת.
היא לא יכלה להפסיק לחשוב על מעיין.
הבנאדם הזה הצליח לשגע אותה.
כשהיא איתו, היא בכלל לא הצליחה לחשוב,וכשהיא לבד, היא לא הצליחה להפסיק לחשוב. עליו.הכל היה חסר הגיון כשזה נוגע אליו.איך בנאדם יכול לגרום לה להרגיש ככה?היא הייתה חסרת אונים,לא מצליחה להתנגד ולחסום ולבלום את עצמה איתו,או בנוגע אליו.הוא היה הרס. הרס עצמי,הוא היה לה רע,אך מצד שני עשה לה כלכך טוב.
לשמחתה, השיעור השני נגמר,והם יצאו להפסקת 10.כולה אסירת תודה לכך שהמורה לאנגלית החליטה להתעלם ממנה לחלוטין הבוקר.
היא וענת קמו במהירות ממושביהם,ויוצאת לעבר הדלת,להמון הצועד לעבר הקפטריה.
דניאל הבחין בהן מרחוק, בעודו יוצא מהכיתה של ה4 יח"ל, והצטרף לצעידה שלהם.הם התיישבו בשלוחן הקבוע של שלושתם,כשדניאל כהרגלו, נשלח להביא את הסנדוויצים הטריים כמו בכל בוקר.
"אני לא יודעת איך אני אוכל להמשיך לשרוד את היום הזה". מלמלה איה,מיואשת, ואוספת את שיערה לקוקו גבוה ומרושל.
"מה כבר קרה?". ענת חייכה בסלחנות,רגילה למשפטים הקבועים של החברה הכי טובה שלה.
"מעיין, זה מה שקרה". אמרה איה את המובן מאליו,וענת גיחכה.
"נפגשנו את אתמול, וזה מדהים. הוא כל פעם מחדש מצליח להוציא אותי מדעתי!". ירתה בזעם.
"נזכרתי ביום שהתנשקנו. וזה היה ענת..אין לי מילים אפילו לתאר את איך שזה הרגיש. הלקסיקון שלי מרגיש פתאום דל,כשזה מגיע לרגע הזה". נאנחה.
"והוא לא הרגיש את זה גם, או לא מספיק כדי להיות מוכן לוותר על זה.כי על דבר כזה, אני ברצוני בחיים לא הייתי מוותרת. אבל עובדה שהוא כן. הוא סיפר לי אתמול הכל. בפעם הראשונה הוא אשכרה הרים את העיינים הכחולות והמהפנטות שלו,והסתכל אך ורק עליי. ודיבר. הוא סיפר לי כל מה שהיה בנינו על היחסים המורכבים, על היום הזה שעברנו את הגבול הכה דק שהיה בנינו, בין רומנטיקה לחברות". עיניה זהרו בשעה שדיברה עליו בכזה להט.
"תמיד אמרתי שהוא דפוק,המעיין הזה. לוותר עלייך זה כבר נחשב לפשע". ענת צחקקה,בעוד איה העיפה לה מכה חלשה.
ענת התכוונה להחזיר לה,אך דניאל שב עם האוכל שלהם,והן התנפלו עליו ברעב,יורדות עליו על כך שלקח לו כלכך הרבה זמן.כבר בביס הראשון שלהם,הגיח תום מהקצה השני של הקפטריה.
YOU ARE READING
השקט שנשאר.
Romanceלהתעורר אל העולם, ולא לזכור כלום. לא להכיר כלום. בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד. אך במקרה של איה קרני, זה קורה בגיל 17 וחצי בכלל. הכל סביבה מעורפל ומסתורי. כשכולם משקרים, היא הולכת לחפש תשובות אצל האדם שעד לפני זמן מה היה בשבילה הכל, ונעלם כאלו מעולם...