השקט שנשאר.

פרק 32- הנסיון של דניאל.

"איה יש לך אורח!". אמא שלה צעקה לה מלמטה.

היא התרוממה ממיטתה,עם כאב ראש חזק במיוחד.

היא לא מיהרה להגיב לאמה הצועקת מהקומה למטה,קודם כל היה חשוב לה להבין היכן היא נמצאת ומה קורה כאן.מבט מהיר בשעון הקיר שבחדרה סיפק לה את התשובה.

השעה הייתה 12 וחצי בבוקר, והראש שלה הרגיש כאלו הוא עומד להתפוצץ מרוב כאב.

היא חטפה הנגאובר רציני הפעם.

היא נכנסה לחדר השירותים הצמוד לחדרה,והביטה במראה.היא הייתה נראית לחלוטין הפוכה.

כל השיער שלה היה מבולגן ופרוע,מסקרה מרוחה מתחת לעיניים,ובאופן כללי היא הייתה דביקה ומסריחה מסגריות, זעה ואלכוהול.

"איה!". אמא שלה צעקה שוב.

"שיעלה ויחכה בחדר. אני נכנסת להתקלח!". צרחה בזעם,ונעלה את דלת השירותים,פושטת את בגדיה ופותחת את זרם המים.

היא שמעה את הדלת שלה נפתחת ומישהו יושב על מיטתה.זה לא עניין אותה במיוחד, היא חייבת לסלק את ההרגשה הנוראית שיושבת לה על הלב.

היא לא זכרה הרבה מאתמול.אבל לצערה, את הדברים הגרועים ביותר זכרה.בעיקר, את הלשון של דניאל תקועה עמוק בתוך חלל הפה שלה,והצד השני את עיניה הפגועות של ענת.

היא לא זוכרת איך הם חזרו הביתה,אבל ענת בטח לא הייתה איתם.

היא כלכך שונאת אותה עכשיו.

היא סירקה את שיערה הארוך, מה שלקח כמה דקות טובות שכן,הוא היה מלא בקשרים.

על גופה קשרה מגבת לבנה וחדשה,וצחצחה סוף כל סוף את שנייה.

עכשיו היא נראית כמו בנאדם.

היא יצאה מן החדר, מקווה שזאת ענת, או כל בת אחרת,שכן, לגופה יש רק מגבת עכשיו ובגדיה נותרו בחוץ.

ובכן, היא טעתה.

על המיטה, נבוך ומבויש ישב דניאל.

הוא בלע רוק שהבחין שהיא רק במגבת.

"אני מצטערת שכחתי את הבגדים בחוץ..". מלמלה מופתעת כשראתה אותו,ותפסה במהירות בגדי הלבשה תחתונה, מכנס קצר וגופיה שחורה,ונעלה את עצמה מחדש בשירותים.

לאחר שתי דקות יצאה שוב,מכחכחת בגרונה במבוכה.

"אז..איפה היינו?". ניסתה להקרין גישה קלילה.

"אני מצטער אם הערתי אותך ובאתי כזה מוקדם, אני פשוט כלכך מתבייש על איך שהתנהגתי אתמול. שצעקתי עלייך ככה, ועשיתי את מה שעשיתי..". הוא חיפש את מילותיו, נבוך ואדום כולו.

"דניאל, זה בסדר". היא כלכך רצתה שלא ידבר על זה. שיעשה עצמו כאלו כלום לא קרה, ויתעלם מיזה ויוכלו להמשיך הלאה בחייהם.