אָבִיהָ

chapter 3

אביה
עיניי נעצמות בזמן שהמורה מתחילה להסביר את החומר לעבודה שתהיה לנו, אני מצטערת שנכנסתי, מתפוצץ לי הראש ועיני נעצמות ושורפות.

הצלצול נשמע ומבלי להקשיב, יצאתי מהכיתה במהירות, הולכת למחששה, מדליקה לי סיגריה ושואפת ממנה אל תוך הריאות.

"אביה" מאי קראה בדאגה ומתקרבת אלי.

״מה?" מילמלתי בעייפות.

"את לא נראת טוב" היא אמרה ומילמלתי תודה בציניות.

"נו אביה, מה עובר?" היא שאלה ומעיפה ממני את הסיגריה בטענה שהריח מזיק לה.

"לאמא שלי יש בן זוג" אמרתי באדישות, חוסר רגש, נהפכתי לקרח.

"מה?, ממתי?" היא שאלה בהלם, כמוני. כמו כולם.

"לא יודעת, הוא היה אתמול בבית שלי" הסברתי בקרירות, "ארז, זה השם שלו" הוספתי בזלזול.

"אביה בואי נמצא אלכוהול" היא אמרה, יודעת שאני לא אוהבת את כל השיט של הניחומים.

"אני אוהבת אותך" קראתי בקרירות אך התכוונתי לזה בלב שלם. היא חייכה וחיבקה אותי, קמנו, מתקדמות אל יציאת הבית ספר, מבריזות.

המשכתי לשתות מהבקבוק וודקה, הטעם החריף הריק עבר בגרוני, בדיוק כמוני.

"קראתי לאיתן" מאי מילמלה שהתיישבנו בפארק הסמוך לביתו.

"למה?" שאלתי, לא רוצה שהוא יבוא.

"ככה" היא אמרה, יודעת שיש לה את הסיבות שלה.

לאחר כמה דקות הוא בא, זרוק עם טרנינג אפור וקפוצ'ון שחור וכפכפים, כמו שאמרתי זרוק.

"מה קורה לך?" הוא שאל לאחר שדיבר עם מאי בשקט, מרגישה כמו ילדה בגן.

"כלום, עדיין לא השתגעתי תרגעו" מילמלתי בעצבים, הוא חטף ממני את הבקבוק וודקה והקים אותי מהספסל, "עולים לבית שלי" הוא מילמל והנהנן למאי שהכל בסדר.

הוא סחב אותי כל הדרך, הגענו לביתו.
"מה עובר עלייך?" הוא אמר ופשוט הדלקתי סיגריה, מתחילה לעשן.

"סתם דיכאון" מילמלתי, אין לי כוח לפתוח את הנושא הזה שוב והוא הביט בי במבט מזהיר.

"לאמא שלי יש בן זוג" אמרתי וזה רק חלק מהכל, "בייב, את צודקת שזה כואב ומתסכל ואת מרגישה שמחליפים את אבא שלך אבל לאמא שלך אין מעצור ריגשי בחיים. החיים עוד לפניה, היא אמא צעירה, היא תמשיך לאהוב ולחיות את חיה ומה שבטוח היא לא שתשכח את אביך" הוא אמר והמילים שלו דקרו את ליבי למרות שידעתי שהוא צודק, קשה לי לקבל את העובדה.

"כן" מילמלתי וטוחבת את הסיגריה בתוך המאפרה שהייתה על השולחן ועולה עליו, מנשקת את שפתיו בתשוקה, "אבי-" קטעתי אותו בנשיקה, מורידה ממני את החולצה והחזיה התחרה שלי נגלת בפניו.