קריאה לבבות🌼
אביה
לאחר שביקשתי ממנו ללכת לבד לביתי, הוא הלך לביתו, מאחלים אחד לשני בהצלחה.
נכנסתי לביתי, אומרת שלום לארז שפתח לי ומחבקת את גופה של אימי שהייתה במטבח.
"אני צריכה לומר משהו.." מילמלתי, פחדתי, פחדתי מהתגובה, מהכל.
"מה?" אימי שאלה והכינה אוכל, התיישבתי על הכיסא שנלחצתי, מצטערת שאמרתי לאדם לא לבוא איתי, שורף לי מעט הבטן לעזעזל.
"אני בהריון" קראתי, ארז הביט בי בהלם ואימי קפאה וגופה מעד, אני וארז התקדמנו לאחוז בה, וארז עזר לה לשבת בספה, עצרתי את הדמעות שעמדו לצאת, "זה היה לא מתוכנן" הסברתי לה והיא הביטה במבט קפוא ולא מפוענח.
"אמא, תגידי משהו" ביקשתי ממנה ודמעות ירדו מעיניי בלי שליטה, ולבסוף פשוט יוצאת למרפסת לאחר שהרגשתי שאני נחנקת.
"את יודעת שאת תמיד תהיי התינוקת שלי" היא החלה לומר והסתובבתי אליה, מחבקת אותה חזק, "ממי הוא?" שאלה, "אדם" עניתי לה.
מתנתקת מהחיבוק ומביטה בי, היא יודעת שבחיים לא אעשה הפלה, זה יהרוג גם אותי נפשית, "אוקי, אני מופתעת אם להגיד את האמת, אך אני אעבור איתך כל דרך שבעולם, למענך, למעני ולמען אביך שמביט בנו מלמעלה" היא קראה והמשכתי לבכות כמו תינוקת, לעזעזל אני נהיית רגשנית מדי.
אימי הושיטה לי צלחת קוסקוס עם עוף ומרק ירקות, האוכל האהוב עליי.
התחלתי לאכול, מרגישה שאני צריכה לאכול בשביל שניים, מגחכת מהמחשבה.
שלחתי לאדם הודעה, אם הכל בסדר איתו, הוא שלח חזרה שהכל טוב ושאבוא אליו.
"אמא, אדם אמר לי לבוא אליו, אני הולכת." קראתי לעברה שהייתה שקועה בסדרה החדשה שלה, אני מתייאשת ממנה לפעמים.
"טוב מאמי, שמרי על עצמך.." מילמלה ויצאתי מהבית, נאנחת שבקושי הביטה בי.
"הוא הופתע אך קיבל זאת.." אדם סיפר על איך היה עם תגובת אביו, "אחותי בכלל התרגשה" הוא מילמל בגיחוך, גם אני פאק.
הבטתי בו, יושבת על רגליו, מחייכת לעברו, מצמידה את שפתי לשלו, והוא מעמיק את הנשיקה ומצמיד את גופי אליו.
"אחח להתמכר אלייך.." נאנח וצחקקתי, מתיישבת בספה על ידו, מדליקה טלוויזיה, בוחרת את הסדרה שהתחלתי לראות ואדם אומר שהוא לא רואה את זה.
הוא שנא את כל הסדרות הרומנטיקה האלה שראיתי, הוא תמיד התיישב עם הפלאפון שלו בספה בזמן שאני ממלמלת הערות לשחקנים.
החלטנו להזמין את החברים הכי טובים שלנו לישיבה קטנה וביתית.
הוא הזמין את יובל ואחד ששמו היה ערן, הזמנתי את מאי ונאנחתי שלא יכולתי לשתות.
"אל תעשן פה יזין" הוא קרא לחברו והביט שאני הסיבה לכך והוא הנהן ואדם משך אותי אליו.
"בואי נרוץ רחוק, תני לי רק כמה דקות להזכר במקומות שאז היינו ילדים." השיר המוכר של עומר אדם התנגן וכולנו שרנו, באהבה, בחיוך וחיבוק גדול של כולנו, משפחה .
"יא אישה של אדם, תוציאי לי כבר את האחיין שלי" ערן קרא וצחקתי, הם נתנו לי להרגיש טוב עם ההריון, התחלתי להעריך.
הערב הזה למדתי הרבה הזה, להעריך את עצמי, לחייך, לאהוב את הקטן או הקטנה שבתוכי, המבחן שלי ושל אדם עבר ממזמן, הוא האהבה שלי לכל החיים, מעריכה את הדאגה, את זה שנמצא פה איתי, שלא עזב.
מודה להם על שעברו איתי זה למרות שזה רק ערב אחד, ערב אחד עם מלא משמעויות.
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
