אביה
"תכין לי קפה" מילמלתי בקול צרוד אל אדם והוא הנהן, קמנו לפני חצי שעה בערך, עכשיו צהריים, ללימודים אני בקושי הולכת וזה לא כזה מעניין אותי.
הוא הכין לשתינו ויצאנו למרפסת לסיגריה.
"אבא שלי מארגן משהו ואני רוצה שתבואי איתי" הוא החליט.
"לא יודעת, מתי זה?" שאלתי, זה מוקדם לראות את המשפחה שלו.
"שבוע הבא" מילמל והנהנתי.
"אתה בא לבר היום?" מילמלתי והוא הנהן.
"אגב הבוס החדש מאוד נחמד" קראתי בחיוך.
"אל תקשרי יותר מדי" הוא מילמל וגיכחתי.
"קנאי" פלטתי וקמתי, הוא סטר לישבני שהיה מכוסה רק במכופתרת שלו.
"אני אוהב את הבגדים שלי עלייך" הוא זוכר להזכיר לי כל פעם, "אני גם אוהבת" מילמלתי וקרצתי לו, התיישבתי עליו ותוך שניה איברו הגיב למגע שלי.
"מה אני אעשה שאת עושה לי את זה?" הוא מילמל באי ברירה ותפסתי את פניו, הוא עצם את עיניו לשניה ופתח בחזרה, זה בטח מהמגע שלי, הוא נתן לי נשיקות מהשפתים עד לצוואר.
אני מביטה במראה ורואה את הסימנים האדומים שהשאיר, יהיה לי קשה לשים מחשוף היום.
"אני צריכה ללכת להחליף בגדים" קראתי שראיתי אותי מאחורי במראה.
"טוב" הוא מילמל והוריד את החולצה שלו שחשפה את גופו המהפנט.
קפצתי עליו ונפלנו למיטה, הרגשתי צורך לסמן אותו בחזרה, נישקתי, נשכתי, מצצתי, עשיתי הכל עד שנשאר סימנים, הוא רצה להמשיך את האקט אבל עצרתי אותו.
"את לא יכולה להשאיר אותי חרמן" הוא מילמל.
"לך אל הזונות שלך" קראתי בכוונה.
"את יודעת שאף אחת לא משתווה אלייך" הפרפרים בבטן החלו, שיפסיק עם המשפטים האלה.
"ברור, אני הכי טובה" אמרתי בגאווה ולבשתי בחזרה את השמלה שלי.
"יאללה תקפיץ אותי כבר" רטנתי וצלצול פלאפון נשמע, זה היה הצלצול של הפלאפון שלי.
הוא קם לפני וענה, "מי זה?" אדם ענה בקול מאיים, גילגלתי את עיני.
"איתן לוי, מוכר השם" הוא מילמל אל הפלאפון ונאנחתי, סימנתי לאדם להביא לי את הפלאפון.
"הא איתן" מילמלתי לאחר עימותים שאדם יביא לי את הפלאפון.
"אז את מחליפה אותי באדם עזרא המסוכן?" הוא שאל ומילמל את שמו בזלזול.
"אל תתנהג ככה, לא החלפתי אף אחד, תבוא לבר אני אדבר איתך שם" מילמלתי וניתקתי.
"אל תדבר איתי" מילמלתי לכיוונו ומתקדמת לחלון.
"אני שם אלף זין על הדיבור שלך" הוא קרא בגסות וקירב את גופו אליי.
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
