אדם
לא יכולתי, פקחתי את עיני והיא הייתה לידי, ישנה כמו מלאך.
קמתי בשקט, מתקדם למרפסת שהייתה בסלון, מעשן סיגריה, מנסה להירגע.
מרגיש מבולבל, השיחה איתה עשתה לי בלבול של החיים, מצד אחד היא כלכך דומה לי ואני מרגיש אליה משהו בטוח אבל מצד שני, זה מתסבך כי בחיים לא הייתי במצב כזה.
עידן העלה סטורי של המועדון שהלך אליו, שלחתי לו שאני גם בא, קצת לנקות את הראש.
מוזיקה רועשת נשמעה שנכנסתי למועדון, חיים הבעלים של המקום לחץ את ידי והוביל אותי לקומה המיועדת.
"אח שלי" יובל קרא וחיבק אותי, הוא היה נראה שפוך מת.
התיישבתי על ידו והוא הביט לצד, "הזונה שלך פה" הוא מילמל וראיתי את אדווה מתקרבת.
מהקטע של אביה, בקושי ראיתי אותה, מזגתי לעצמי כוס וויסקי ושתית בלגימה.
היא התקרבה אלי שהייתה לבושה בשמלה מאוד חושפנית אדומה שהדגישה את כל הגוף שלה, "את מי רואים פה?" היא שאלה בחיוך.
מזגתי לעצמי עוד כוס ועוד כוס, מתעלם ממה שאמרה, "עוד פעם יש בעיות?" היא שאלה והתיישבה לידי שידה על ירכי, קרובה לאיברי.
אדווה נראת תמימה אבל בהזדמנות שיש לה היא ישר קופצת עליה.
"לאיפה נעלמת?" שאלתי בצרידות.
"פה ושם, אתה יודע" היא מילמלה וקרצה לי, "התגעגעתי אלייך" היא המשיכה בפילרטוט והתקרבה לגופי, שמה את ידה בדיוק על איברי, שרק ג'ינס מפריד, היא המשיכה ללטף.
העפתי את ידה והיא חייכה, היא מכירה אותי הבת זונה הזאת, היא החלה לנשק את צווארי, לא יודע מה הרגשתי בכלל בכלליות.
"חלאס אדווה" מילמלתי, מעיף אותה ממני, אני שונא שהיא נדבקת ככה.
"זה בגללה?" היא שאלה, ברור שזה בגללה, היא משגעת לי את הלב ומופיעה בכל מחשבה שלי.
לא נתתי לעצמי לעשות את זה, אפילו לא היה לי חשק.
חזרתי הביתה אל תוך המיטה שמלאה בריח הזה שלה והיא, רק היא ואני.
היא הייתה עדיין ישנה שחצי שמיכה בכלל לא עליה, הורדתי את בגדי ונעלי, נשאר בבוקסר.
נכנסתי אל תוך השמיכה והיא זזה, "שתית?" היא שאלה בצרידות, איזה אינסטינקט.
"הכל טוב" מילמלתי והסתובבתי לצד השני, היא יודעת שאין לי כוח להכנס לזה, היא פשוט התקרבה אלי וחיבקה אותי מאחור, אהבתי שהיא וויתרה על האגו, לא יכולתי לוותר על שלי הפעם ונשארתי באותה תנוחה.
"ודוגרי אין לי ראש למלחמות, רוצה להיזרק איתך מתחת לשמיכות, צמוד צמוד.." השיר הקטלני של עדן חסון, התנגן בבית והיא החלה לשיר, זה כלכך קולע למצב הזה.
היא החליטה ללכת למשפחתי ולעשות איתם שבת, אהבתי את הספונטיות והביטחון הזה .
"את יודעת שאני לא אוהב ללכת אליהם" מילמלתי שהיא הכינה משהו במטבח, "אז רוצה נזמין את כל החבר'ה ונשב פה?" היא שאלה ועניתי לחיוב, מרים אותה אל השיש ומנשק אותה מספר דקות ועדיין לא מסתפק.
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
