אדם
"אדם" קולו הלא מוכר קרא בשמי, היה לי כל כך נוח שפתחתי את עיניי באי ברירה.
רואה את העוזר האישי של אבא שלי, יונתן.
"בוקר טוב גם לך" מילמלתי וכיסיתי את אביה, קם מהמיטה, "מה אתה רוצה?" שאלתי, תמיד שנאתי אותו, הוא היה מתחנף לאבי ותמיד אבי היה נוזף בי להתנהג כמוהו.
"אביך ביקש שאני יזמין אותך לערב המיוחד שאנחנו מארגנים בשביל ה-" קטעתי אותו בפיהוק, "תגיד לו שאני יבוא ושיפסיק לחפור על הבוקר" קראתי בעצבים, הוא הנהן ויצא.
איך הוא נכנס לבית בכלל?.
הבטתי בה, עדיין ישנה בעדינות ובשלווה, אהבתי לראות אותה ישנה, בלי הפילטרי אדישות שלה.
נכנסתי להתקלח ויצאתי לחדר בחזרה שלבשתי שגינס בהיר וחולצה לבנה צמודה.
הפלאפון שלי צילצל ומיהרתי לענות מבלי להעיר אותה, "כן?" עניתי מבלי לראות מי זה.
"בוקר טוב גם לך, בני" אבי קרא ורק קולו יכל לגרום לי עצבים.
"בוקר מדהים שהכלבלב שלך הופיע בחדר שלי בחוסר פרטיות" קראתי בעצבים ונשימותיו הכבדות נשמעו מהפלאפון, "אדם תדבר יפה" הוא מילמל וגילגלתי את עיניי, "כן כן שמעתי שצריך לבוא לאיזה מסיבה" מילמלתי ושמתי בחזרה את השעון השחור שלי.
"אדם אני באמת צריך אותך" הוא קרא וניתק, החיים שלו עסוקים רק בעסקים שלו, אני שולט על חצי ממה שעשה מכיוון שהוא מתחיל להזדקן, אז הוא דואג שאני יחליף אותו.
"ענת, תבטלי את כל הפגישות של היום ותשלחי לי אימייל מסודר" ביקשתי וניתקתי, שונא את הכבדות הזאת, הבטתי לאחור מביט בה זזה.
"בוקר" היא מילמלה, חייכתי למראה היפה שלה בבוקר, הכי טבעית והכי יפה.
"בוקר בוקר" קראתי, היא קמה והסריג שלי נפל על גופה בצורה מושלמת.
"תכיני לי גם קפה" מילמלתי אליה והיא הנהנה, שיערה היה מפוזר על כתפיה, אהבתי את הקארה שהיה לה.
"ארך לך השיער" קראתי, "כן, אני חייבת להסתפר" היא ענתה והתקדמה אלי עם שתי כוסות קפה, איזה בחורה יכולה לשתות קפה שחור אם לא היא?.
"קמת חתיך, מה קרה?" שאלה בעוקצנות, "אביה מחמיאה, מה קרה?" חיקיתי אותה והיא חייכה.
היא הניחה את הקפה על השולחן בדיוק בזמן ששמתי גם והעליתי אותה עלי, "אין נשיקת בוקר?" שאלתי בהתגרות ושפתיה האדומות היו נפוחות על הבוקר וזה רק גירה אותי.
"אממ לא" היא מילמלה בשעשוע ונשכה את שפתה התחתונה, "את רוצה להרוג אותי?" לחשתי באוזנה וצמרמורת הרעידה את גופה, חייכתי ותפסתי את פניה ומטיח את שפתי בשלה, והיא כמובן לא מתנגדת ורק מעמיקה את הנשיקה שמשגעת אותי כמוה.
"אוף, אין לי כוח" היא קראה שהורדתי אותה בבית ספר שלה, "הברזת כל השנה, איזה כוח אין לך?" שאלתי והיא שתקה בחיוך.
מזכיר לי את הימי תיכון שלי, אני והחברים שלי היינו בורחים מהבית ספר עד שהיו מעיפים אותנו.
"יש איזה ערב שאבא שלי אירגן ואת באה איתי, לא מקבל סירוב" היא הביטה בי, אח אי אפשר לקבל ממנה סיפוק .
"נראה, יום טוב" מילמלה ונישקה את שפתי, הפעם היא יזמה את הנשיקה, נכנסתי לרכב ועפתי משם במהירות, נכנס לבר.
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
