אביה
כבר אמצע שבוע ואדם הפך להיות הנהג שלי, שכבנו מלא וזה נהפך להרגל, אנחנו יזיזים.
הוא מתנהג באדישות מוזרה ומעצבנת כזאת, שאני לא מבינה.
התקרבנו מאוד, נהפכנו להיות חברים טובים שגם יזיזים, אבל הוא סוגר את עצמו מלהחשף, כאילו הוא פוחד ממשהו.
חכיתי לו מחוץ לביתי שיאסוף אותי לבר, צפירה נשמעה והרמתי פני מהפלאפון, סוף סוף יש לו רכב ולא אופנוע.
"היי" מילמלתי באדישות וסגרתי את דלת הרכב, חגרתי והוא החל לנסוע.
"אדם?" קראתי והוא מביט בי, "מה עובר עלייך?" שאלתי.
"כלום, אביה" הוא ענה.
"אתה מתנהג מגעיל" מילמלתי והוא הנהן, הוא פגום, הוא מעצבן אותי.
כשהגענו לבר יצאתי מהמכונית בעצבים ונכנסתי, משאירה אותו מאחור.
עליתי לקומה של העשירים שנהפכה להיות הקומה הקבועה שלי.
"היי פרינססה" שלום קרא שנכנסתי, שלום הוא אחד מהלקוחות הקבועים פה, הוא לא מבוגר ולא צעיר, אך פלרטטן רצח.
"אהלן לשלום" מילמלתי ושיניו הלבנות נגלו בפני בחיוך.
"תמזגי את המשקה הקבוע" הוא מילמל והתיישב, מזגתי והושטתי לו.
"מה איתך?" הוא שאל, "השבח השבח" קראתי ומזגתי בו זמנית לכמה לקוחות מהצד משקאות.
"מתוקה, תארגני לו פה כמה שטים" אחד קרא לי והרגשתי את הדם זורם לי בגוף בעצבים, אמא שלו מתוקה.
הבטתי בכל החבר'ה שלו, מזגתי לכל אחד שט והם הביטו בי וכמובן שגם במחשוף היפה והמסודר שלי.
"שתי איתנו" אותו אחד קרא וחייכתי, מזגתי להם עוד ומזגתי גם לעצמי.
"לחיי הממון ושנזדיין המון" הוא קרא ושתינו כולם בלגימה אחת, "איזה משפט דפקת" קראתי בפלרטטנות, ממשיכה כמוהו.
"ראית מה זה?" אמר וקרץ, המשכתי לדבר אמתם וגליתי שהם אחלה חבר'ה שמעבירים לי את הזמן בבר חוץ מהפילרטוטים הגרועים שלהם.
יצא לי לחשוב כמה פעמים על אדם, הורג אותי המצב, אני חושבת על בחור יותר מכמה פעמים, הכנסתי גבר לחיים שלי חוץ מזיונים.
החלטתי לקחת יוזמה ולהכנס למשרד שלו ולדבר איתו, לא דפקתי על הדלת כמו תמיד ופתחתי את הדלת, שמעתי גניחות וראיתי בחורה עם שיער חום רוכבת עליו, סגרתי במהירות ובמזל הוא לא ראה אותי.
חזרתי לבר והרגשתי תחושה מוזרה, אכזבה?, קנאה?.
המשכתי לעבוד והחלטתי שאני סתם מלקקת לו, הוא לא שם עלי, הוא קיבל זיון ממני, מה הוא עוד צריך ממני?.
אני ישחק בדיוק את אותו משחק.
סיימתי את המשמרת שלי שעברה לי מהר, בדיוק שבאתי לצאת, הוא עצר אותי.
"סיימת?" הוא שאל המכופתרת הלבנה שלו פתוחה בכפתורים למעלה, והיקי קטן שהזונה עשתה לו תפס את עיני.
"כן" מילמלתי בהכי קרירות שיכולתי ויצאתי מהבר, והרוח הכתה בי, וחזרתי לנשום רגיל.
"אביה" הוא קרא, אוי תעזוב אותי כבר, "ממ".
"מה יש לך?" הוא שאל ומילמלתי שכלום והמשכתי ללכת.
"אל תשקרי לי" הוא דרש.
"אם כבר ההפך לא?" קראתי ומשפט הזה הסברתי לו כמה נפגעתי ולא מה שהוא זיין מישהי אחרת, מכל ההתנהגות המסריחה הזאת שלו כאילו אני בובה, בדיוק תפסתי מונית ונכנסתי אליה, מלמלת לנהג את כתובת ביתי.
"אנחנו צריכים לדבר איתך" ארז ואימי התיישבנו בסלון וקראו לי, התקדמתי אליהם והם הביטו בי.
"את משקרת לנו, את יוצאת חשוף, את חוזרת הביתה שיכורה ומסריחה מסיגריות, אני לא יודעת מה לעשות כבר" אימי קראה בייאוש ומשכה את שיערותיה לאחור וארז הניח את ידו על גבה והזיז במעגלים במטרה להרגיע אותה.
"מה את רוצה?" עניתי באדישות, אין לי כוח באמת שאין לי כוח לזיוני שכל כאלה.
"שמעת מה שהיא אמרה לך?" ארז שאל בקול יותר ברור, "כן" מילמלתי.
"אני לא מבינה מה אתם רוצים שאני יגיד, לא אני לא יפסיק להתלבש חשוף ובמיוחד לעשן סיגריות אז חלאס לזיוני שכל האלה, אני פאקינג גדולה קבלו את זה" אמרתי את הנאום אני כבר אומרת כל פעם שהם מעלים את השיחה הזאת.
"אביה, תזהרי" ארז קרא, אני כלכך שונא אותו, הוא כלכך מרגיש אחראי או אבהי וזה בולשיט.
"חלאס גם אתה, אתה רק בן זוג של אמא שלי, לא אבא שלי, תפסיק להביא פה חוקים או כללים כאילו אנחנו במסגרת כלשהו, זה הבית שלנו ולאמא שלי לא היה אכפת עד עכשיו משום דבר שעשיתי" קראתי, הוא משבש לה את המוח.
"תקראי לילדים שלו לבוא לפה מחר, אני יעשה להם את הקבלת פנים הכי טובה בעולם ואני רצינית" הצעתי, אולי זה מה שהם רוצים.
"זה יכול להיות מצוין, ומה עם הבית ספר, המורה אמרה לי שלא באת כמעט שבוע" היא אמרה אך נראלי שארז בספק לגבי הילדים שלו.
"אני ידבר איתה, לילה טוב אמא" קראתי ונכנסתי לחדר, יש לי טיפה יותר כבוד לאמא שלי מאשר לארז.
אני כלכך שונאת את ההתנשאות הזאת שלו, להרגיש קובע ומבוגר אחראי.
החלפתי לפיג'מה ופשוט נחתי על המיטה, מרגישה שהיום הזה לא נגמר לי.
"את לא חושבת שזה מוזר?" מאי שאלה אותי לאחר שסיפרתי לה על הקשר שלי עם אדם והמסקנות שלי לגביה.
"מה מוזר?" שאלתי ודחפתי עוד חתיכת מלפפון לפי, "אני חושבת שהוא רוצה יותר מזיון אבל הוא מכחיש" היא אמרה.
"אבל אני לא רוצה, אני רוצה כבוד ממנו, כבוד מינימלי" קראתי.
"אתם חייבים לדבר, זה יעזור ויפתור מלא" היא הציעה, לא יכולתי, אני מרגישה שאני עושה יותר ממה שהוא עושה.
"אני מרגישה שאני מתאמצת לשווא" אמרתי ודחפתי עוד מלפפון.
"עזבי בואי נראה סרט ונלך לישון, אני פחות בעניין של לדבר על זה" מילמלתי, מאי באה אלי מקודם והעירה אותי משנתי, אמא שלי וארז יצאו ועדיין לא חזרו, עדיף ככה.
היא בחרה סרט והמשכתי לכרסם את הירקות שהיו מאוד טעימים.
עוד פרק מקווה שתאהבו♡
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
