אביה
האזכרה של אבי, האבא המלך והאהוב שלי, שנאתי להשבר ולהרגיש חלשה.
אני ואימי התקדמנו לקברו, שמו היפה היה כתוב שם, בכתב גדול ומודגש, דמעות ירדו מעיניי אימי, החזקתי את עצמי.
יוסף זקן
אימי החלה לומר עד כמה אהבה את אבי וכמובן היא דברה אליו, היא המשיכה לומר שהיא מנסה להיות הכי שמחה ומצאה לעצמה בן זוג, ארז.
והגיע תורי, התייסרתי עם עצמי מה לומר ולבסוף הבנתי שפשוט צריך לפרוק את הרגשות.
"אבא שלי, אבא שלי האהוב, איך ממשיכים את החיים בלעדייך, בלי אבא, בלי החום והאהבה שלך, זוכרת את השבתות הפרטיות שלנו, את ההבנה שלך כלפי, כילדה קטנה, אהבנו, שמחנו, היינו משפחה כאחד, ואז נעלמת, הלכת לנו.
שנאתי את התקופה הזאת, איך שורדים בלעדייך, הייתי עוד קטנה אבל שמתבגרים, מבינים עד כמה אתה חסר ומשמעותי.
אני מקווה שטוב לך שם, כי פה טוב לנו, אמא מצאה לה שמחה ובן זוג, כמובן שאין לך תחליף, אני מאמינה שאתה רוצה אותנו שמחות, כן יש לי בן זוג, רוצה כל כך שתראה ותכיר אותו.
רוצה שתראה שגדלתי והתבגרתי, אני אוהבת אותך אבא, תמיד בליבי" קראתי ולבסוף התפרקתי, הכאב בלב נמשך, שנאתי את זה.
את ההרגשה הזאת, החיסרון שלו, הכאב הזה של חוסר אב.
תמיד בליבי אבא.
אימי מילמלה שהיא הולכת ואני נשארתי אני והוא לבדנו, ממשיכה לדבר שישמע אותי.
"אביה" קולו הגברי של אדם קטע את דמעותיי, הייתי נראית נורא, עיניי נפוחות ואדומות מבכי, שיער פרוע ושפתיים נפוחות.
הוא משך אותי אל גופו, ממשיכה לבכות, ממשיכה לפרוק, קשה לי להיות החזקה .
קשה לי להסתדר לבד, שנאתי שלא הבינו אותי, לא האשמתי אותם, פשוט היה קשה.
אדם מבין אותי, אימו נפטרה, החיסרון הזה שובר ואוכל את כולם.
"בייב אני פה" הוא מילמל ונעצרתי, עצרתי את הדמעות, כל חולצתו התרטבה אך לא הזיז לו.
נישקתי את שפתיו, שפתיי היו מלאות בדמעות שלי אך למי אכפת, המשכתי לנשק אותו.
"כן זה הוא, אומנם נראה מאיים אך הוא הכי לא, אתה בטח רואה אותנו מלמעלה, שמחים ומאושרים, וכך אנחנו אבא, אני יודעת שאתה גם שמח בשבילנו" מילמלתי, כאב תקף את ראשי מרוב הבכי, אדם אחז בגופי ופשוט נתן לי לפרוק.
התקדמנו לביתו של אדם, לא יכולתי לראות את כל האבל הזה בבית, האנשים שבאים ליעני לנחם, אני אגיע מאוחר יותר.
נכנסנו אל תוך הבית וראינו את אביו של אדם, אדם התקשח, הוא לא אהב אותו.
"אביה, מה שלומך?" שאל בנימוס והייתי נראת נורא ולא יכולתי להביט בו.
"אני בסדר, מה איתך?" שאלתי, מנסה להשמע בסדר לפחות.
"משתתף בצערך ילדה, אני פה בשבילך" קרא קרוב לפני בדאגה, הרגשתי כמו אב.
"תודה, מעריכה" מילמלתי והרשתי לעצמי לחבק אותו, מנסה לא להרטיב את חליפתו היקרה.
"מה אתה רוצה?" אדם שאל אותו בתקיפות, "אדם לא באתי בשבילך אל תדאג" מילמל אליו, אדם התרחק מאיתנו, נאנחתי מהתנהגותו.
אביו הלך ואדם נעלם, עליתי לחדרו, הוא שכב על מיטתו, עיניו היו עצומות.
ניגשתי אליו, לא ידעתי אם ישן או לא אך הרגשתי צורך לחבק אותו, הוא נישק לראשי, "אביה" הוא החל לומר והשתקתי אותו, עולה על גופו הגדול ושוכבת עליו, נאנחתי ששמתי את ראשי על חזהו, החדר היה שקט ומרגיע.
התקדמתי לביתי, בשקט מפחיד כזה.
שקט עצוב, מלא בכאב, התעקשתי מאדם ללכת לבד וברגל, רציתי להיות לבד.
יום קשה, מורכב, כואב, כל שנה זה אמור להיות יותר קל אך זה יותר קשה וכואב.
האווירה המדכאת, הסגורה, החנוקה, מקווה לגמור את היום כמה שיותר מהר.
נכנסתי הביתה, הבית היה ריק ונשפתי בהקלה, אימי ניקתה משהו במטבח, יש לאמא שלי לנקות ולצחצח את כל הבית רק שלא לשבת ולבכות, היא לא תרצה בזה.
ארז היה על ידה, "אביה הגעת" ארז קרא והנהנתי, היא הסתובבה, בגדיה היו שחורים כפי שצריך להיות באבל, פניה היו נפוחות.
"אמא לכי לישון, הכל בסדר" מילמלתי וארז הצדיק אותי, עוזר לה לגשת לחדרה.
עליתי לחדר במהירות וכאב ראש קל תקף אותי, התעלמתי, נופלת אל המיטה, מביטה בהכל.
מאי התקשרה בשיחת וידאו, מודיעה לי שאני נראת רע וגיחכתי גיחוך מריר.
"משתתפת בצערך בייבי, לבוא?" אור שאלה זאת מכיוון שלפעמים בימי אבל, אהבתי להיות לבד, גם בלי החברה הכי טובה שלי.
"מה שבאלך, אני בסדר" מילמלתי, אני בסדר, קצת זכרונות, כאבי ראש.
"אז אני באה" היא קראה וניתקה, נאנחתי, מביטה בתקרה מולי, מדמיינת דברים.
ביקשתי ממנה שנדבר על כל דבר חוץ ממנו, "איך עם אדם?" שאלה, היא אומנם הייתה נוכחת שהוא היה שיכור מת בים.
"בסדר, מנסים להתרכז יותר בטוב.." מילמלתי, שכבה לידי במיטה, אדם היה מורכב, אך אהבתי אותי ובחיים לא אהבתי גבר אהבה אמיתית.
"מי היה מאמין שתתאהבי..?" שאלה בהלם והסכמתי איתה, "אף אחד" עניתי גם כן.
אני זוכרת את הדיבורים שלנו שבסוף אני יתחתן עם הסטוץ האחרון שלי, מאי עדיין צוחקת על זה.
לבסוף עם כל הדיבורים והריכולים נרדמנו.
עוד פרק🦋
מקווה שתאהבו, עוד כמה פרקים הסיפור מסתיים, אשתדל לעלות יותר. תצביעו, סומכת עליכם.
שבוע טוב🌼
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
