אדם
יצאתי מהבית לאחר שצעקה עלי, עדיין במין הלם כזה, כאילו עדיין לא התעוררתי מזה.
נכנסתי לביתו של יובל, מבקש ממנו וויסקי, שותה בלגימות מהירות, שותה את כל הבקבוק, רוצה לאבד את הראש ואת עצמי.
"היא בהריון, אחי" מילמלתי בעייפות, הוא הביט בי בהלם כמוני, וחיבק אותי.
"מזל טוב אחי" הבטתי בו לאחר שאמר את זה והרחקתי אותי מגופי, שנאתי את העובדה שזה נכון.
אני מפחד, פאקינג מפחד, בחיים לא פחדתי כך, יש לי ילד מהאישה שאני הכי אוהב.
זה נשמע טוב אך זה רע, רע מאוד, פחדתי שאהיה אבא לא טוב, אבא כושל.
אני פאקינג רגיל לחופשיות שלי, רק לפני זמן קצר, התאהבתי, התאהבתי בה.
זה שגרת חיים קצת שונה, התחלתי להרגיש רגשות, היא עשתה אותי מאושר, אך ילד, מרגיש לי מפחיד מדי, חוסר שליטה.
קמתי מהספה, מעיף את הכוס לרצפה, היא נשברת לאלפי חתיכות.
"אני משתגע, אני לא בנוי לזה, לגדל ילד" צעקתי, יובל התקרב אלי, אוחז בגופי בחוזקה כדי שארגע.
"אחי איבדת את זה, יש לך ילד משלך, אולי אדם קטן, תחשוב חיובי, יש לך הזדמנות לגדל את עצמך מחדש לדרך טובה יותר.." יובל הסביר לי את משמעות, הוא יודע כמה הייתה לי ילדות חרא, יצאתי ילד לא מחונך, אלים, חסר שליטה.
"תחזור אליה, אני מבקש, זה הזמן שאתה אמור לתמוך בה" הוא המשיך, היא כל כך כעסה אליי, המבט שהיה לה על העיניים הרג אותי.
היא שנאה אותי על המחשבה שיכולתי להיות אחראי, לעזעזל זה פאקינג ילד שאני יצרתי.
רציתי לחשוב מעט וביקשתי מיובל שאשאר פה ללילה, רוצה לקום בבוקר עם החלטות.
פקחתי את עיני ששרפו לי ברמות, הרגשתי ששישנתי מינימום שעתיים, שלוש.
שטפתי את הפנים שלי במים קרים, מתרענן מעט ליום חדש, מחשבות חדשות.
צחצחתי שיניים ממברשת חדשה שמצאתי, יורד למטה, יובל גר לבד כמוני.
הוא הגיש לי קפה והדלקתי סיגריה, הוא התיישב לידי, "איך עבר הלילה?" הוא שאל אותי.
"הרבה מחשבות, תהיות, איך אני מתקדם, הבנתי שבחיים לא אעשה את מה שהורי עשו לי, אהיה שם בשביל הבן שלי ובשבילה, רק בשבילם" הוצאתי נאום סיכום לאחר לילה מעט קשה.
"אולי זאת בת?" שאל בחיוך יובל ומשך אותי לחיבוק חזק, "יהיה לי אחיין או אחיינית, לעזעזל מי היה חושב על זה?" קרא בהלם, צוחק.
"אף אחד.." מילמלתי בשקט, מעשן את הסיגריה בשקט, לוגם מהקפה שאהבתי ששרף בגרוני.
הייתי בדרך לביתי, חושב על התגובות של אבי שישמע זאת, המחשבות שלו עלי.
הפריע לי הרבה דברים וכן זה הפתיע ודפק כמה תוכניות, אך המחשבה שהולך להיווצר חלק ממני, מעט מרגש אותי.
פאק הבחורה הזאת הפכה אותי לבחורה רגשנית מלאת הורמונים כמוה.
נכנסתי לבית ובדיוק חברתה התקדמה לכיוון היציאה, "היא קמה עכשיו.." היא מילמלה והנהנתי, היא חברה טובה.
התקדמתי לבחורה שעושה ועשתה לי מלא בעיות, התגעגעתי אליה.
ידעתי ששנאה אותי מעט, התגעגעתי לחום גוף שלה, לנשיקות המטריפות שלה, לגוף המהמם שלה ולחוצפה שלה, זאת רק תקופה.
היא עמדה עם גבי אליי, בוקסר שחור שלי וחולצה לבנה שכנראה שייכת לה, היא שיגעה אותי, מכינה לה קפה.
אחזתי במותניה, מסניף את צווארה, הריח הטוב והמתוק שעף ממנה זה משוגע.
היא נאנחה ונישקתי את צווארה, מסובב אותה אליי למרות שסירבה מעט, היא הביטה בי עם העיניי הדבש שלה, "החלטת לחזור?" שאלה בזלזול הזה שרק שהיא עצבנית היא מדברת כך.
"בשבילכם" מילמלתי ועינייה מעט נפערו בהלם ומיד הבינה את הכוונה.
"אביה, לא אעזוב אותך" מילמלתי, מבטיח לה שאשמור עליה.
היא נישקה לשפתיי, הנשיקה זרמה לה במעט אגרסיביות שהפגנתי מגעגוע לטעמה, להרגשה.
"אני אוהב אותך" קראתי לכתפיה שמשכתי את גופה לחיבוק, היא חייכה, היא הייתה מאושרת.
"אני אוהבת אותך גם" מילמלה, הברמנית הקטנה עדיין משגעת לי את הלב והראש כל הזמן, עוד מהתקופות שהייתה ברמנית.
עצמנו עיניים, שוכבים על המיטה בנחת בלי הפרעות, בלי פחדים, בלי מחשבות.
רק אני והיא, אחד ליד השני, הנחתי את ידי על ביטנה והיא שמה את ידה על ידי, נאנחת.
נצמד אליה ונושם אותה, היא פאקינג שלי הבחורה הזאת, הנערת תיכון.
"נעבור את זה נכון?" שאלה בקולה המרגיע, "ברור, ביחד" ישר מילמלתי בכוונה, מתכוון לזה, יהיו הרבה מכשולים בדרך, אך נעבור זאת.
"איזה שבוע או חודש אמרו שאת?" שאלתי בהתעניינות לאחר שנזכרתי שהלכה לרופא.
"שבוע שני" היא עוד בהתחלה, חשבתי לעצמי.
"זאת רק ההתחלה, מעט בחילות" היא המשיכה והנהנתי, מביט בפניה היפות.
סיכמנו שכל אחד ילך להגיד למשפחתו התקשרתי לאבא שלי שיאסוף את כולם.
היא גם כן הלכה, היא ביקשה שנלך לבד לבד.
חששתי מעט מתגובתו של אבי, הוא תמיד ציפה ממני להכי טוב, להחליף אותו שיזדקן וימות.
נכנסתי לבית, הם התיישבו מסביב לשולחן מביטים בי.
"אוקי" מילמלתי נושם עמוק, מכניס חזרה חמצן לגופי ופשוט רוצה לסיים עם זה.
"אביה בהריון" קראתי במהירות, אבי קם מהכיסא בהלם ואחות נבהלה .
"אבא יש לי ילד" פאק, בחיים לא אמרתי זאת בקול, אבי הסתובב, מעביר בשיערו שהפך כבר ללבן, "אני בהלם, יהיה לי אחיין או אחיינית" מילמלה בחיוך, חייכתי חיוך צדדי.
היא ניחמה אותי ומשכה אותי לחיבוק, היא התקדמה לסלון כדי לאפשר לי לדבר עם אבא.
"אבא" מילמלתי בתקווה שיהיה לי ויפסיק עם ההליכות המפחידות האלה.
"בני, קשה לעיכול" הוא נעצר והחל לומר, אני מביט בו בעיניים, מחכה לאיזשהי אמירה שלו, לא קרה לי בחיים.
"אביה היא מלאך בשבילך, היא עושה לך רק טוב. אני מאמין שיהיה לכם טוב ביחד, היא תתן לך משהו שלא הספקתי לתת, שמחה" קרא והמשכתי להביט בו, היה לי מאוד קשה להסתדר עם אבא שלי.
"הולך להיות לי נכד או נכדה, אלוהים" מילמל וגיחכתי, משך אותי לחיבוק.
אביה הוציאה ממני כל כך רגשות שלא חשבתי שהרגיש מתישהו בחיים שלי.
קריאה נעימה אהובות שלי!
תצביעו בכל יכולתכן🦋
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
