אביה
"ביתר ניצחו את מכבי חיפה" אחד מהבנים צעק וכולם הריעו לביתר וגילגלתי את עיניי, קמתי להביא משהו לנשנש.
"את מוכרת לי" קול נשמע מאחורי, הסתובבתי וראיתי את חבר של מאי, איך התגעגעתי אליה.
"אתה חבר של מאי" מילמלתי והוא הנהן מוזר, "חברה שלה" מילמלתי, "אביה זקן?" הוא שאל והנהנתי, "מה איתכם?" שאלתי, הרבה זמן לא דיברתי איתה שחושבים על זה.
"יש לך חברה מתוסבכת" הוא מילמל, קודם שיכיר אותי ואז נדע למי להגיד את המילה מתוסבכת.
"זה הבעיה כנראה אצלך, מאי היא לא בנאדם מתוסבך, אם היא רבה או מתווכחת יש לה סיבה מספיק טובה לעשות את זה" מילמלתי, מכירה מאי כמו כף היד שלי, במיוחד בענייני זוגיות.
"אני מבולבל, אני כבר לא יודע מה היא רוצה או מה אני עשיתי" הוא הסביר והנהנתי שאני ידבר איתה, אחלה בנאדם בסה"כ.
"אין בי כוח" צעקתי בתסכול, הישיבה נגמרו, כולם יצאו מסטולים כולל אדם ואני נשארתי לנקות, זרקתי את כל הזבל לזבל וניקיתי מה שהיה צריך.
עליתי למעלה, מחליפה לסוודר גדול של אדם שמגיע לברכי ונשארת עם תחתון.
ירדתי למטה, מכינה קפה לי ולו, ביקשתי ממנו להתקלח שירענן את עצמו.
"סיימת?" שאלתי אותו שירד מהמדרגות, הוא היה לבוש בפיג'מה שלו, שזה מכנס זרוק וחולצה זרוקה, שיערו היה רטוב ופניו עדיין היו נראות עייפות, "אין לי חשק לקפה בכלל" הוא מילמל בצרידות ואחז באחת מכוסות קפה, הולך למרפסת.
הלילה יש רוח נעימה ומרגיעה, "איך אתה?" שאלתי והייתי רחוקה ממנו.
"מסתדר" הוא מילמל ומשך אותי אליו, עליתי עליו ואז אחז בישבני, "אני מתחיל לפתח אלייך רגשות באופן קיצוני" הוא מילמל והנהנתי, "גם אני, זה מתעצם".
כרכתי את ידי על פניו, "את יפה" הוא מילמל שפנינו היו מול אחד השני.
נישקתי את צווארו ברפרוף ומניחה את ראשי שם, וריח גופו מילא את האוויר, איך באלי להתקלח עכשיו.
"מאי" קראתי אליה שישבתי בפינת עישון והיא עברה לידי, היא נעצרה והביטה בי.
"מי נזכרה לבוא?" היא שאלה והבטתי בה, היא הייתה נראת בסערת רגשות.
"הכל טוב?" שאלתי והיא הנהנה בזלזול, "מה עובר?" הוספתי.
"הרבה דברים, אבל עזבי יש לך את העניינים שלך" היא המשיכה עם הזלזול המעצבן שלה.
"איזה עניינים?, דברי" מילמלתי בעצבים, ההתנהגות שלה מעצבנת אותי.
"החבר המבוגר שלך, העבודה שלך, התרחקנו אביה" היא קראה והתעצבנתי מהכינויים שהיא נתנה.
"דבר ראשון אל תתני כינויים כאלה, מזכירה לך שזה העבודה שלנו גם את עבדת בה" הייתי עצבנית והדלקתי עוד סיגריה,
"את סתם לוקחת את זה אחרת, אני התכוונתי שאת מזניחה את החברות" היא הסבירה.
"זה לא משנה, את התכוונת לזה, זה הכי מגעיל שזה בא מהחברה הכי טובה שלי" מילמלתי, הכי אמת שלי, נפגעתי מזה, בכללי אני לא נפגעת מאנשים אבל היא זה משהו אחר, היא זאת שהכירה אותי הכי טוב.
"המטרה שלי הייתה שתביני שאנחנו התרחקנו" היא הסבירה שוב.
"פגשתי את חבר שלך" מילמלתי ושאפתי מהסיגריה, "שמעתי שאתם לא מסתדרים, חבל שממנו" המשכתי, היא התיישבה על ידי.
"אם היית מתעניינת, היית יודעת" היא קראה בחוצפה, היא מגעילה אותי.
"הדיבור שלך פאקינג מסריח" קראתי בכעס.
"דוגרי אביה היה עדיף אותך עם הסטוצים, מאשר עם השוגר דאדי" היא המשיכה לקרוא באכזריות ופשוט סטרתי ללחי שלה, "לכי תזדייני" קראתי, מתקדמת ליציאת בית ספר, קופצת מהשער ומתקדמת לבית.
היא פאקינג מדברת מגעיל, היא יכולה לבטא דברים בצורה יפה ולא כמו שרמוטה.
זרקתי את התיק לרצפה וראיתי את ארז במטבח, "מה את עושה פה?" הוא שאל ובידו אביאור, בנו הקטן.
"הרגשתי לא טוב" מילמלתי והכנתי לי כוס וויסקי, "לא ידעתי שוויסקי עוזר" הוא מילמל בהתגרות.
"אתה לא יודע כלום" החזרתי לו ולגמתי מהכוס, והטעם החריף שהספקתי לשכוח עבר בגרוני.
"אל תתחצפי" הוא מילמל וגילגלתי את עיני, "ארז מאמי, אתה מסתדר?" אימי צעקה והביטה בי אחרי שאמרה, "אביה מה את עושה פה?" היא שאלה, עוד פעם אותה שאלה, חופרים.
"סתם, חזרתי כי אני לא מרגישה טוב" מילמלתי ויצאתי מהבית.
"בייב" הוא מילמל בעייפות, הוא סימן לי להכנס אל תוך הבית ונכנסתי, הוא היה נראה עייף כמוני, גם נפשית.
"העבודה הזאת מעמיסה" מילמל, שיערו גדל ונהיה יותר פרוע.
"מה יש?" הוא מילמל בשאלה, הייתי נראת נורא.
"סתם זיוני שכל מיותרים" מילמלתי, פחות בקטע של לשתף, התיישבנו בספה והוא מילמל שהוא חייב לחזור למשרד שהיה בתוך הבית.
"את הדפים תעבירי לצד אחד ותרשמי בצד לאיזה מייל" הוא מילמל, לאחר שהתעקשתי לעזור משעמום.
"רוצה מתנת ניחום?" שאלתי בהתגרות והוא הנהן בסקרנות, התקרבתי אליו ומנשקת את שפתיו, מהרגשות הכי טובות בעולם.
"זה לא מתנת ניחום מספיקה, את מגרה אותי" הוא המשיך עם המשחק, עליתי עליו וזזתי על בדיוק איברו, אהבתי להרגיש שולטת ואהבתי שאני משפיעה עליו, "פאק, תפסיקי" הוא קרא בצרידות, יודע שזה עושה לי את זה.
"צריך להמשיך לעבוד" אמרתי בחיוך ממזרי והוא סטר לישבני שירדתי.
"את צריכה להיות המזכירה שלי" הוא קבע והנהנתי בזלזול, "למה אתה צריך אותי שיש לך את המזכירות שיכולות למצוץ לך בכל שניה" אמרתי בחיוך והוא הביט בי באזהרה.
"תזהרי עם המילים" הוא מילמל, "אני אומרת רק אמת, מאמי" קראתי בסנוביות.
"אז תהיי חלק מהן" הוא התגרה והרמתי את האצבע השלישית שלי.
"את טובה בעבודה ויש לך את היכולות, ממחר את אצלי, אחרי הבית ספר שלך" הוא קבע, כן כן מה שתגיד.
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
