אביה
"היי אמא, היי ארז" קראתי שארז התעסק בפלאפון, שתיהם חייכו לכיווני, וארז סרק את מבטי, חושב שאני מתכננת משהו.
"הם באים עוד שעה, תחלפי בגדים ובואי תעזרי לי" היא קראה והנהנתי, המצב רוח שלי חוגג.
שיר רגוע התנגן ברגע ואמא שלי הכינה את האוכל ואני סידרתי את השולחן, ילדה למופת.
"אביה איך מדליקים את המזגן הזה?" ארז דיבר איתי לראשונה והלכתי לסלון, עוזרת לו.
"אתה לוחץ בשתיהם ואז זה נדלק" הסברתי והוא הנהן.
"כמה ילדים יש לך?" שאלתי בהתעניינות, אנחנו סתם שופטים אחד את השניה מבלי להכיר .
"ילד בן שמונה ושתי בנות, אחת שלוש עשרה והשניה עשרים וארבע, אבל איתה אני פחות בקשר" הוא הסביר וכיווצתי את גבותי.
"למה?" שאלתי בהתעניינות.
"היא לומדת ואין לה כלכך זמן" הוא ענה והנהנתי.
"לא נורא, אנחנו עוד נזמין אותה לפה" מילמלתי בחיוך.
"את מחייכת?" הוא שאל בהלם.
"תסתום" מילמלתי, צוחקת והולכת לעזור לאימי, "הוא בסדר בסך הכל" קראתי אל אימי והיא חייכה וחיבקה אותי.
הם הגיעו והארוחה עברה בשלום, הילדים כלכך חמודים שישר נקשרנו, הילדה ששמה אבישג, היא מוזרה, אני צריכה לפענח אותה .
ולילד קוראים אביאור, ילד חמוד וקטן.
פניתי את הכלים בזמן שאבישג עזרה לי, "איזה כיתה את תזכירי לי?" שאלתי, מנסה לפתח שיחה.
"ט" היא מילמלה ופניה היו קרות.
"את בסדר?" שאלתי בדאגה והיא הנהנה באדישות, עליתי לחדר לאחר שסיימנו ופתחתי את החלון והדלקתי סיגריה כמו תמיד מלאת מחשבות .
הדלת נפתחה וראיתי את אבישג, היא נכנסה והתיישבה במיטה, "את מכירה את התחושת המועקה הזה, שכאילו אין לך תכלית לחיים?" היא שאלה אותי ושמחתי, שמחתי שלבסוף היא באה ושיתפה.
"כן, זה קשה ללא ספק וחוויתי את זה לאורך כל הגיל ההתבגרות שלי, הרצון העז להכאיב לעצמך, הדיכאון שנכנס בך והאדישות שמדברת בשמך" זה קרה לי, זה קשה וכואב ושורף את הנשמה.
"בדיוק" היא לחשה וכיביתי את הסיגריה, מתקרבת אליה.
"תדעי תמיד שמותר לך לבכות ולהשבר כי בסופו של דבר אנחנו בני אדם.
זה הגיל, את תצטרכי להתרגל לזה, זה יבוא לך עוד הרבה, תעשי דברים שמשמחים אותך, תחי את בגיל ותביני שדיכאון זה סתם כאב שמזבזים עליו יותר מדי זמן במחשבות.
אל תדחיקי, זה יתפוצץ לך בסוף, והכי חשוב תחייכי והעולם יחייך אלייך" נאמתי לה את הנאום שלי והיא חייכה, היא ילדה יפה, מתולתלת, עם חיוך ממכר.
"את צודקת, זה פשוט הראיה העצמית שלי, תודה" היא אמרה וחיבקתי אותה, ממתי אני אביה זקן נהיית רגישה?
YOU ARE READING
אָבִיהָ
Romanceאביה זקן נערה צעירה, מתגוררת עם אמא שלה בלבד, אביה נפטר שהייתה קטנה. אמא שלה קרסה נפשית ואביה הייתה צריכה לדאוג במקומה לענייני הבית. אביה עובדת כברמנית בבר השכונתי, היא עובדת כבר פרק זמן ארוך. אמא שלה החלה להתאושש לאט לאט ולקבל את הידיעה שהוא לא יחז...
