חבורת הקונדסאים

פרק 4

ארבעת הנערים מיהרו ללכת אחרי סנייפ לעבר חדרו של המנהל. רמוס התנצל בלי סוף ואמר שלא חשב שדבר כזה יכול לקרות. פיטר לחש שוב ושוב שהוא היה בטוח שמדובר בכישוף שיגרום לו לגדל זקן, ואילו ג'יימס וסיריוס זרקו מספר הערות, כגון: "חתיכת לוזר", "בורח למנהל במקום להתמודד עם זה בעצמך" וכדומה, אבל סוורוס הצליח להתעלם מהם.
ללילי לקח זמן לצאת מההלם, אך היא רצה בעקבותם והחזיקה את ידו של סוורוס. היא לחשה לו מספר פעמים שהיא מבינה אותו אבל ללכת לדמבלדור זה לא הפתרון, אבל סוורוס לא הקשיב לה. הוא ידע שהיא אומרת את זה רק בגלל שהיא לא רוצה שהביתן שלה יאבד נקודות.
סנייפ נעצר מול דלת חדרו של המנהל ודקלם את הסיסמא. חמשת הנערים הופתעו לראות שסוורוס באמת יודע את הסיסמא לחדר, אבל לא אמרו דבר, אלא המשיכו ללכת אחריו.
הוא רץ במעלה המדרגות המסולסלים. הוא היה במשרד המנהל כמה פעמים, אז ידע בעל פה איפה דמבלדור יהיה עכשיו. הנערים הבינו זאת, אז הם אחזו בידו בשביל למנוע ממנו להגיע למנהל.
"פרופסור דמבלדור?" סוורוס קרא מספר פעמים, אך שום קול לא נשמע מהצד השני. איפה הוא יכול להיות?
"הוא לא כאן, בוא נלך לפני שפילץ' יתפוס אותנו," לילי אמרה והחזיקה שוב בידו, אך פעם נוספת הוא הזיז אותה לאחור.
"פרופסור דמבלדור!" קולו כבר עלה לצעקה.
ומבין הדלתות, פרופסור דמבלדור יצא. בידו הייתה סוכריית מנטה. הוא צעד לעבר הנערים ובחן את כולם דרך משקפיו, כאילו הוא מנסה להבין את הסיטואציה בעזרת עיניו בלבד.
"שלום לכם נערים," הוא אמר בקול רגוע ומאופק. "מה אתם עושים פה? למה אתם לא בחדרים שלכם?"
"פרופסור דמבלדור," סנייפ אמר פעם נוספת, רעד קל עלה בגופו שנזכר שהוא נכנס לחדר המנהל בלי אישור. הוא הצביע עם שרביטו לעבר ארבעת הנערים. "הם ניסו להרוג אותי."
"אנחנו לא!" סיריוס ישר אמר.
"הוא משקר!" ג'יימס אמר מיד אחריו.
"זה באמת היה לא בכוונה..." פיטר צייץ בשקט.
דמבלדור סידר את משקפיו ובחן את הנערים. "תסבירו בבקשה."
"סבר מאוס-" ג'יימס פתח, וסיריוס מיהר לתקן אותו:
"סוורוס."
"כן, הוא. אז הוא נכנס למגורים שלנו היום בבוקר- בלי רשות- וניסה לחטוף את לילי!"
"מה?" לילי שאלה בבלבול, אבל ג'יימס לא עצר.
"אנחנו ניסינו להגן עליה, באמת! אבל אז... פיטר עשה כישוף לא נכון וכמעט הרג את סוורוס."
פיטר כרסם את ציפורניו. "זה היה בטעות!!"
"זה ממש לא מה שקרה," סוורוס סינן. "אני באתי ללילי בשביל שתעזור לי עם שאלה שלא הבנתי במבחן בלחשים שהיה אתמול, אבל ארבעת הבנים האלה הופיעו פתאום וניסו להתנקל בי. הם אמרו שבגלל שאני תלמיד סלית'רין זה אוטומטית הופך אותי לתומך נלהב של הלורד, ואיימו שאם לא אתרחק מלילי וממגורי גריפינדור הם יפגעו בי."
הוא הצביע עם שרביטו על פיטר. "הם ניסו לחשוב איך לגרש אותי, ואז הוא התנדב להטיל עליי כישוף. חשבתי שהוא יעשה לי כישוף קל כמו... 'לנגלוק', אבל לא, הוא עשה עליי את קללת 'אבדה קד-'" הוא מיהר לעצור את עצמו והחזיר את השרביט שלו לכיס הגלימה. "-קללת המוות. אם לא הייתי נופל אחורה, ככל הנראה שהייתי נהרג בגללו."
הנערים שתקו. דמבלדור הסתכל עליהם במבט מאוכזב.
"בולשיט," סיריוס מלמל והשפיל מבט.
"זה בדיוק מה שקרה," לילי רטנה.
"לא התכוונו לפגוע בו, באמת," ג'יימס התגונן, אבל דמבלדור סימן עם ידיו שיפסיקו לדבר.
"הבנתי מה קרה," הוא אמר, והסתכל על פיטר. "פיטר, הקללה הזאת היא קללה נוראית ואסורה. אני בטוח שאינך היית מודע להשפעותיה אחרת מעולם לא היית מבצע אותה, ולכן אני מצפה ממך שלא תעשה אותה שוב, או שלא יהיה לי ברירה ואצטרך להעיף אותך מבית הספר ולאסור עליך לחזור לעולם הקסמים."
פיטר הנהן לדבריו.
דמבלדור עבר להסתכל על ג'יימס וסיריוס. "אני מניח ששניכם יודעים שאלימות היא אינה פתרון, נכון?"
ג'יימס וסיריוס הנהנו במרץ.
"אנחנו לא נעשה את זה שוב," סיריוס הבטיח, וג'יימס הנהן בהסכמה.
דמבלדור הטה את ראשו לעבר רמוס. "ומה אתה עושה פה, אדון לופין?"
"רמוס לא התערב, הוא בסך הכל בא בשביל לבדוק שכולנו בסדר," ג'יימס יצא להגנת חברו.
"זה נכון," סוורוס הסכים בכובד ראש. "הוא אמנם לא התערב, אבל הוא גם ראה את כל זה מהצד ולא ביקש מהם להפסיק."
"למה שהוא יצא נגד חברים שלו, סבר מאוס?" סיריוס סינן.
"אולי לך קשה להבין את זה, אבל חברים הם תמיד אחד בשביל השני," ג'יימס אמר בשילוב ידיים.
"חדל," דמבלדור עצר אותם פעם נוספת, והנערים השתתקו. "מינוס ארבעים נקודות לגריפינדור על ההתנהגות שלכם- סיריוס וג'יימס. בריונות לא מקובלת בבית ספרי."
שני הנערים בלעו רוק, זה הרבה נקודות.
"לופין, בפעם הבאה שאתה רואה בריונות אני סומך עליך שתעצור את זה, גם אם מדובר בחבריך. מינוס עשר נקודות."
רמוס השפיל גם את מבטו. הוא מעולם לא גרם לבית לאבד נקודות, להפך- הוא תמיד היה זה שמביא לבית נקודות.
"ופיטר, להבא, תדע שאסור להשתמש בקללה הזו, היא קללה שעונשה הוא מאסר עולם באזקבאן. מינוס עשר נקודות."
פיטר נראה מרוצה מהעונש שלו, ובכל זאת הוא השפיל את מבטו. 
לילי הסתכלה על הנערים בהלם, איך תוך כמה דקות הבית שלהם איבד 60 נקודות??
אבל סוורוס היה מזועזע אף יותר. הוא היה בטוח שהם יקבלו ריתוק, שיעופו מהבית ספר, אבל לא ציפה שהעונש שלהם יהיה כה מועט. הוא הצביע על הנערים ביד רועדת. "הם כמעט הרגו אותי וכל מה שהם קיבלו זה מינוס 60 נקודות?!"
דמבלדור סידר את המשקפיים על אפיו. "ובכן, נערי, הם לא התכוונו שזה יקרה. זה היה טעות בקללה."
"ובכל זאת הם כמעט הרגו אותי," הוא העביר יד בשיערו והשתדל שלא לתלוש אותו לגמרי מרוב עצבים. "ברצינות פרופסור, אם המקרה הזה היה הפוך ואני הייתי מבצע את הקללה הזאת אתה לא היית חושב לרגע לפני שהיית מעיף אותי מכאן."
"אתה צודק," הפרופסור אמר, "אבל רק בגלל שאני יודע שאתה יודע את משמעות הקללה, ופיטר לא ידע, ומיד התנצל."
סוורוס גיחך בחוסר הומור. "מי יודע, יכול להיות שהוא שיקר בשביל להתחמק מעונש והוא ידע מה הקללה הזאת אומרת."
"אני לא!!" פיטר צייץ.
דמבלדור נאנח פעם נוספת. "אני חושב שזה מספיק, נערים. תחזרו לחדרים שלכם." והוא הסתובב וסגר את הדלת אחריו.
"אני לא מאמין," סוורוס סינן ויצא מהחדר בסערה. הוא נתן מכות עדינות לחפצים והקירות שעמדו בדרכו.
לילי הסתובבה לעבר הבנים שנתנו אחד לשני כיפים מרוגשים על זה שהצליחו להתחמק מעונש. "אני לא מאמינה שבגללכם איבדנו 60 נקודות. תתביישו לכם."
והיא הלכה בעקבות סוורוס.