חבורת הקונדסאים

פרק 33

הבוקר הגיע. הנערים גילו שישנו במקום המחבוא של רמוס כל הלילה, ושיש להם בסך הכל חמש דקות להתארגן ולהספיק לשיעור הראשון.
הם רצו ביחד, קוראים אחד לשני בכינויים החדשים ומצחקקים בהתלהבות על זה שכולם הצליחו להיות לצד רמוס בלי להיפגע.
השיעור הראשון נגמר, ואחריו תוכנן משחק קווידיץ' מכריע בין סלית'רין לגריפינדור.
הנערים נפרדו מג'יימס, אשר פרע את שיערו לפני שרץ למגרש.
המשחק התחיל. הקואפל היה בידיו של ג'יימס מהרגע הראשון, והוא הצליח לקלוע לחישוק בלי הפסקה.
עברו כבר 20 דקות. ג'יימס אחז חזק במקל המטאטא כשראה מרביצן מתקרב לכיוונו. הוא בעט אותו הרחק וראה איך הוא פוגע בתלמידת סלית'רין וגורם לה לאבד את הקואפל.
הוא חייך לעצמו, הוא אוהב את המשחק הזה.
"והסניץ' נתפס על ידי סלית'רין!!" המנחה פתאום צעק.
את זה הוא בכלל לא אוהב.
הוא הסתכל על לוח התוצאות, אשר הראה את התוצאה 120-30 לטובתם, משתנה בן רגע ל120-180 ומבטיח לסלית'רין את הניצחון.
הוא משך את שיערו בכעס וירד ממקל המטאטא.
שלושת חבריו התקבצו סביבו ברגע שרגליו נגעו בקרקע.
"צריך להחליף מחפש, ג'ורג' גרוע." סיריוס רטן והושיט לג'יימס מגבת.
ג'יימס הנהן וניגב את פניו. הוא הכניס את ידו לכיס מכנסו והרגיש שהסניץ' שהצליח לגנוב עדיין שם. זה העלה חיוך על פניו. הוא הסתכל על קבוצת סלית'רין שחגגה את הניצחון בהתלהבות. הם הרימו את רגולוס בלק- המחפש שלהם- מעלה וצעקו את שמו. סיריוס הביט באחיו המחייך בגלגול עיניים, אין ספק שקווידיץ' זה הדבר היחיד שהוא טוב בו.
"רוצים שנלך לסיבוב? ננקה קצת את המחשבות לפני המבחן ינשוף," רמוס הציע עם חיוך עדין. הנערים הנהנו בהסכמה.
הם הסתובבו במדשאה, תופסים את תשומת הלב של כל האנשים מסביב. סיריוס וג'יימס היו מהנערים הבולטים של הבית ספר, ולכן לכל מקום שהלכו- תמיד התהלכו אחריהם מספר נערות שדיברו עליהן בנימה חולמנית מאחורי גבם.
ג'יימס שם לב לזה ואהב את תשומת הלב הזו, הוא פרע פעם נוספת את שיערו והסתובב בשביל לבדוק האם הן מסתכלות- והן אכן הסתכלו.
"התאמנתם למבחן?" רמוס שבר את השתיקה.
"אל תדאג, ירחוני. התגוננות מפני כוחות האופל זה הנושא האהוב עליי," סיריוס הרגיע את חברו.
ג'יימס הנהן בהסכמה. "מה כבר יכולים לשאול אותנו? איך מתמודדים עם סוהרסן? יש פה מישהו שלא יודע את זה?"
"זה כל כך מיותר לדעת את זה, אפשר לחשוב כמה סוהרסנים יצא לי לפגוש בחיי," סיריוס אמר בשעמום.
"מישהו מכם יוכל לשבת לידי?" פיטר שאל בחשש. "אני מפחד ש... אני לא מספיק מוכן."
"עבור תמיכה או עבור להעתיק?" רמוס שאל בחשד.
פיטר התכווץ. "תמיכה, כמובן."
"אז אין לי בעיה."
סיריוס וג'יימס גיחכו.
"מעניין מתי ירחוני יקלוט שזנב תולע לא יושב לידו בשביל 'כתף חמה ותומכת'" סיריוס אמר בלעג.
"אני לא חושב שהיום הזה יבוא," ג'יימס הסכים, והסתכל על השעון שעל פרק ידו. השעה 14:55, עוד חמש דקות המבחן שלהם אמור להתחיל.
"בואו לכיתה," ג'יימס קרא, והנערים הלכו בעקבותיו לכיתת לימוד.
פרופסור פליטיק חיכה להם בעודו עומד על ערימת ספרים גבוהה. הוא כתב את שמות התלמידים על הלוח.
סיריוס התיישב בשולחן בפינת החדר, ג'יימס ישב שולחן לידו והרים את אגודלו בשביל לוודא עם סיריוס האם הוא בסדר.
פיטר התיישב בשולחן האחורי, וברגע שרמוס בא לשבת לידו, פליטיק צעק: "לופין, אני מעדיף שתשב שם!" והצביע על הקצה השני של החדר, כמה שולחנות מאחורי סיריוס.
רמוס מלמל מילת סליחה לפיטר שנראה בהתקף חרדה, והלך למקומו.
כל הכיתה התמלאה. פרופסור פליטיק חילק לכולם את המבחנים שלהם, בעודו נואם על כך שהוא אוסר על העתקה ושתלמיד שימצא מעתיק יאלץ להישאר בכיתת הלימוד עד סוף היום ויעשה מבחן חוזר.
והמבחן התחיל.
רמוס חייך לעצמו מתי שראה שאלה שנוגעת לאנשי זאב. פיטר הלחוץ קצץ את ציפורניו וניסה להעתיק משכנו. סיריוס התרווח על כיסאו והשעין אותו על שתי רגליו האחוריות- המבחן הזה קל משחשב. הוא סימן לג'יימס באצבע מורמת שהמבחן הלך טוב, וג'יימס השיב לו באותה אחת. ג'יימס סיים את המבחן חמש דקות אחרי שהתחיל, והחל לשרבט על מחברתו ציור של הסניץ'. ככל שהזמן עבר, כך גברו מחשבותיו על לילי, ובלי יותר מידי מחשבה- הוא החל לכתוב את ראשי התיבות של שמה על כל פינה בדף.
"להניח עטים בבקשה!" צייץ פרופסור פליטיק. "גם אתה, סטבינס! אנא הישארו לשבת עד שאאסוף מכולם את הדפים! אציו!"
והדפים ריחפו באוויר. הם טסו במהירות לידיו המושטות של פליטיק, והעיפו אותו לאחור. רוב התלמידים צחקו, כמה תלמידים שישבו בשורה הראשונה קמו מכיסאם ועזרו לפרופסור לקום, והוא מלמל לעברם כמה מילות תודה.
"ובכן, כולם חופשיים ללכת!" פליטיק התנשף.
ג'יימס ישר קשקש על ראשי התיבות שרשם על דפו- הוא לא רצה שחבריו יתחילו לשאול שאלות. הוא קפץ על רגליו, דחף את עט הנוצה שלו לכיס ואת השאלון בחזרה לתיק. הוא חיכה לחבריו בכניסה לכיתה.
"אהבת את שאלה מספר עשר, ירחוני?" סיריוס שאל שיצאו אל אולם הכניסה.
"מתתי עליה," רמוס הסכים בנימה עניינית. "תן חמישה סימנים מזהים של אדם זאב. שאלה מצוינת."
"אתה חושב שהצלחת לזכור את כל הסימנים?" ג'יימס שאל בנימה מודאגת לכאורה.
"נדמה לי שכן," רמוס ענה בכובד ראש. "אחת: הוא יושב בכיסא שלי. שתיים: הוא לבוש בבגדים שלי. שלוש: שמו רמוס לופין."
כל הנערים צחקו מלבד פיטר שנראה מבוהל.
"רשמתי את צורת החוטם, את אישוני העיניים והציצה בין הזנב," הוא אמר בקול מודאג. "אבל לא הצלחתי לחשוב מה עוד-"
"כמה מטומטם אפשר להיות, זנב תולע?" ג'יימס אמר בחוסר סבלנות. "אתה מסתובב עם אדם זאב פעם בחודש-"
כל הצבע אזל מפניו של רמוס. "אל תרים את קולך," הוא התחנן, והסתכל בחשש על כל הנערים שסבבו סביבו, בודק שאף אחד לא שמע.
"אויש ירחוני, כאילו שיש מישהו שלא יודע את זה," ג'יימס ענה ובכל זאת שמר על השקט.
הם יצאו מהמבנה ופסעו על הדשא בדרכם לאגם. מספר אנשים ישבו באגם, חולצים נעליים ומכשכשים את רגליהם במים.
"החיבור הזה הלך לי בקלי קלות," סיריוס הודה בחיוך מתנשא. "אני אתפלא אם לא אקבל עליו לפחות קס"מ."
"גם לי," ג'יימס הסכים, והוציא מכיסו את הסניץ' שהצליח לפלח מהמשחק שהיה להם בבוקר.
עיניו של סיריוס נפערו. "איפה השגת את זה?"
"פילחתי אותו," הוא אמר בסתמיות, והתחיל לשחק עם הסניץ'. הוא זרק אותו כמה סנטימטרים באוויר ותפס לפני שהסניץ' הספיק לברוח, כך שוב ושוב. פיטר הביט בו בקנאה.
הם נעצרו ליד עץ גדול ונשכבו על הדשא מתחתיו.
סיריוס הביט סביב בתלמידים המטיילים על הדשא במבט משועמם. רמוס פשפש בתיקו, הוציא משם ספר לימוד והחל לקרוא.
ג'יימס המשיך לשחק עם הסניץ'- הוא שיחרר אותו, ותפס פעם נוספת לפני שברח. פיטר הביט בו בפה פעור, וכל פעם שג'יימס הצליח לתפוס את הסניץ' הוא מחא כפיים בקריאות התפעלות. ג'יימס אהב את תשומת הלב הזו, והמשיך עם המשחק.
"אולי כבר תחזיר את זה למקום?" סיריוס אמר אחרי דקות ארוכות שהוא המשיך לשחק עם הסניץ' ולחייך מתגובותיו של פיטר. "לפני שזנב תולע ירטיב במכנסיים מרוב התרגשות."
פיטר הסמיק, וג'יימס חייך והחזיר את הסניץ' לכיס מכנסו. "אם זה מציק לך," הוא עקץ בעדינות.
סיריוס נשען על העץ והסתכל על השמיים. "משעמם לי, הלוואי שיהיה ירח מלא."
"לך קל להגיד," רמוס אמר בקול קודר מאחורי הספר שלו. "הבחינה בשינוי צורה עוד לפנינו. אם כל כך משעמם לך אתה מוזמן לבחון אותי... הנה."
והוא הושיט את ספרו לסיריוס המשועמם.
סיריוס רפרף בעמודי הספר ונחר בבוז. "אני לא צריך את הדבר הזה, אני יודע את כל החומר."
ג'יימס הסתכל סביב, כמו אריה שמחפש אחר טרף, עד שעיניו נקלעו באדם שאותו חיפש- סבר מאוס.
"הינה משהו שיעורר אותך, רך כף," הוא אמר בשקט בשביל לוודא שאף בלתי מעורב לא ישמע אותם. הוא סימן עם ראשו על סוורוס שהלך על הדשא עם גיליון הבגרות מול פניו. "תראו מי פה..."
סיריוס הפנה את מבטו לכיוון, ועיניו התרחבו. "מצוין. סבר מאוס."
*******
וואי רציתי לשלוח את הפרק הזה ככ מזמןןןןן אבל הוא היה במחשב שלי ואני הייתי בבסיס🥲
שתדעו- כל הספר עובר שחזוררר
מה זה אומר? כלום בעצם, פשוט שהכתיבה שהיו בפרקים הקודמים טיפה השתנתה ונהייתה בוגרת יותר (אחרי הכל, התחלתי את הספר ב2021 ועכשיו כבר 2024)
אם אתם רוצים רענון וכדומה- השחזור של כל הפרקים יהיה בתקווה עד היום בערב.
אוהבת אתכםםםםםםםםםםםם