חבורת הקונדסאים

פרק 30

ארוחת סוף השנה הגיעה.
ארבעת הנערים ישבו ביחד אחרי הרבה זמן שלא היו בהרכב מלא.
לסיריוס לקח זמן לחזור לעצמו. האחות אמנם גירשה אותו כמה פעמים, אך ג'יימס היה יותר עקשן ממנה והתעקש שתטפל בסיריוס עד שיחלים לגמרי.
סיריוס הרים ביד רועדת את המזלג. הוא תיאר לחבריו שהכאב שעבר משתווה ללהישרף בחיים, ושהוא חשב שאחרי זה הוא לא יצליח לחיות יותר- שהוא העדיף למות מאשר לחוות את הכאב הזה.
ג'יימס הניח יד על כתפו של סיריוס ואכל בשתיקה. מאז התקרית שקרתה להם עם אנטונין- הוא הרגיש שהוא כבר לא אותו דבר. הוא הרגיש אשם בכל מה שקרה לחבריו, אבל לא רצה לפתוח את זה מולם.
"אתם חושבים שנוכל לנצח אותם?" סיריוס שאל בשקט.
"לנצח את מי?" רמוס שאל והעמיס אוכל על הצלחת שלו.
"את אוכלי המוות. אני מרגיש ש... הם בלתי מנוצחים."
"בטח שנצליח," ג'יימס אמר בלי היסוס. "הטוב תמיד מנצח."
סיריוס גיחך. "זה הכי ילדותי שלך עד עכשיו."
ג'יימס חייך חיוך קטן ופרע את שיערו של סיריוס. הוא אכל עוד מלפפון מהצלחת.
"אני מסכימה איתך." לפתע קולה של לילי נשמע. ג'יימס הסיט את מבטו לעבר הקול וראה אותה יושבת ליד פיטר. הוא חייך לעברה, הוא אוהב שהיא פונה אליו.
"באמת? זה דבר שלא קורה הרבה," הוא ענה.
לילי צחקקה. "כי לרוב אתה מדבר שטויות, אבל הפעם אתה צודק."
ג'יימס נשך את שפתו. "טוב לדעת שאת גם נגד אוכלי מוות..."
לילי הרימה גבה. "למה שאני אהיה בעדם? להזכירך, אני בת של מוגלגים. אני המטרה הראשונה שלהם."
יש בזה משהו, וזה גרם לצמרמורת לעבור בגופו. הוא לא מוכן שיפגעו בה, ובמיוחד על משהו שאינה יכולה לשלוט בו.
הוא קם מכיסאו בהפגנתיות יתר. חלק מהאנשים בשולחן הפנו אליו מבטים מבולבלים, ולמרות המבוכה הוא לא עצר את עצמו מללכת ללילי, להזיז את הכיסא של פיטר הצידה ולהתיישב לצידה. פיטר נעץ בו מבט זועף וגרר את הצלחת שלו בחזרה אליו.
לילי צחקקה שוב. היא העבירה את ידה בשיערה האדום. "כל זה היה רק בשביל לשבת לידי?"
"כן." הוא סידר את הגלימה שלו, זה הזמן שלו להרשים אותה. הוא לא דיבר איתה יותר מידי זמן והגיע הזמן להשלים פערים ולגרום לה להבין שהוא האדם המתאים עבורה- לא סוורוס. "את ראית את כמות שיעורי הבית שהביאו לנו לחופש? אין סיכוי שאני אסיים את זה בזמן."
"ג'יימס, יש לך חודשיים," לילי הזכירה. "ואני בטוחה שרמוס יסיים את הכל ביום הראשון וייתן לכולכם להעתיק."
היא מכירה אותם יותר מידי טוב.
"נראה לך? אני? להעתיק? ועוד מרמוס? כל מה שנמצא לי במחברת הוא מאה אחוז אני."
"אתה בטוח? כי אתמול ראיתי אותך יושב במועדון וצועק על סיריוס שהוא מעתיק לאט מידי."
איך היא שמעה את זה? אפילו רמוס לא מודע לזה שהם גנבו לו את המחברת באחד בלילה והעתיקו את כל הסיכומים שלו. "את עוקבת אחריי במקרה?"
היא פרצה בצחוק. "עלית עליי, זה התחביבים שלי בחיים- לעקוב אחריך."
"זה דומה לתחביבים שלי." אוי לא, ג'יימס. יצא לך יותר מידי סטוקרי. "כאילו... לא לעקוב אחרייך, אלא לעקוב אחרי... אחרי..."
לילי חייכה אליו בחיבה. היא הסתכלה על הצלחת שלה שעדיין הייתה מלאה באוכל. "אם אתה רוצה, אפשר להיפגש מתישהו בחופש וללמוד ביחד. אם יש לך זמן כמובן."
ג'יימס איבד את הנשימה. זה חלום? זה לא חלום. לבדוק אם מדובר בחלום? לא, זה מביך, תפסיק להביך את עצמך.
'תענה לה כבררררר' המוח שלו צעק, אבל הוא פשוט בהה בה עם חיוך מטופש.
"ג'יימס?"
"כמובן שבאלי!!" הוא קרא.
'מה אתה עושה?!' המוח שלו צעק. 'אתה תבריח אותה!!'
אבל הוא לא הצליח לשלוט על התלהבותו. היא רוצה שהם יפגשו. לילי. לילי והוא. ביחד.
לילי גיחכה. "אז ניפגש."
"ניפגש," הוא הסכים.
היא הרימה את הצלחת שלה והלכה לפנות אותה. ג'יימס קרס על השולחן עם חיוך מרוח על כל הפנים.
"הכי מביך שלך עד עכשיו," סיריוס אמר ונתן לו אגרוף גברי לכתף.
אבל החיוך לא דאך מפניו. הוא סוף סוף דיבר איתה, עם לילי. הוא התגעגע לתחושה הממכרת בגוף של לשמוע את הקול שלה, לראות את החיוך שלה ואת העיניים הירוקות שלה מסתכלות עליו...
הוא חייב להיות איתה. הוא לא יתן לסוורוס לקחת אותה ממנו.
הוא חיכה שחבריו יסיימו לאכול, שלפתע נחיל של ינשופים עבר דרך החלון, כאשר לכל ינשוף תלוי על הרגל מכתב.
הוא עיקם את פניו, זה לא נפוץ לקבל דואר ביום האחרון של השנה, בעיקר בגלל שהם חוזרים מחר הביתה, אז מדוע כל הינשופים מלאים בפתקים?
יתר הנערים נראו מבולבלים כמוהו. רמוס הסתכל על הינשוף שלו אשר לא סחב אף מכתב. הוא ליטף את הכנפיים שלו במבט מאוכזב.
"מה קרה?" הוא שאל את סיריוס ברגע שראה שלינשוף שלו יש פתק.
סיריוס משך את כתפיו ופתח את הפתק. הוא פער את עיניו. "יונג'ניה ג'נקינס, שרת הקסמים... הודחה מהתפקיד?"
"מה מה מה??" רמוס לקח את הפתק מידיו והחל להקריא. "יונג'ניה ג'נקינס המכהנת כשרת הקסמים ה29 ב7 שנים האחרונות הודחה מהתפקיד. לפי טענות, אינה חזקה מספיק בשביל להתמודד עם עלייתו של הלורד וולדמורט. במקומה נכנס לתפקיד השר הרולד מינצ'ום-"
"האפס הזה הוא שר הקסמים החדש?!" סיריוס צעק.
ג'יימס הפנה את מבטו אל ברטי קראוץ הבן, הנער שלפני חודשיים בלבד התרברב על כך שאבא שלו יהיה שר הקסמים החדש. הוא רתח מזעם וקרע את הדף לחתיכות.
"למי אכפת," ג'יימס אמר במשיכת כתפיים.
"ג'יימס, אם הדיחו אותה בגלל הסיבה הזאת... סימן שוולדמורט באמת הולך ומתעצם," רמוס אמר באנחה.
"אבל זה לא היה סוד, כולנו ידענו את זה."
"אני לא מאמין שהאפס הזה הוא שר הקסמים החדש!" סיריוס חזר על עצמו בזעף. "בטח בחרו אותו כי הם חושבים שהוא 'קשוח', אבל יש הבדל בין קשוח לבין... חסר רגשות! זהו. הלך עלינו. הוא בטח ימציא חוק שאין יותר אופציות בחירה בין מקצועות וצריך ללמוד את הכל!! או ש... כל ציון מתחת ל95 הוא נכשל!"
"הוא לא יכול לעשות את זה..." פיטר אמר בהיסוס. "נכון?"
"עכשיו שהוא שר הקסמים? הוא יכול לעשות הכל!"
"תפסיק להלחיץ. אני בטוח שהוא לא כזה נורא." רמוס אמר בקול מתוח ושיחק עם אצבעותיו.
"אתה הכי צריך לפחד, רמוס. יש לו אנטי לאנשי זאב!"
"יש מישהו שאוהב אנשי זאב?" רמוס רטן. "אבא שלי בעצמו אמר שמגיע לאנשי זאב עונש מוות."
"בסדר, אבל הוא אשכרה יכול לממש את זה!"
"אולי די כבר? הכל יהיה בסדר," ג'יימס קטע את חברו, ברגע שקלט את רמוס נצבע בצבע ירוק ונראה כעלול להקיא כל רגע. "בואו פשוט... נקלוט שהיום אנחנו מסיימים את השנה ונסיים בצורה טובה?"
סיריוס נשך את שפתיו, וג'יימס שמע אותו ממלמל: "מי יודע, אולי השטן הזה יקח מאיתנו גם את החופש הגדול."
ג'יימס נאנח והסתכל סביב. הוא הבחין בזה שרוב התלמידים הנסערים הם ילדים טהורי דם. האם זה אומר ש... יש באמת בעיה עם שר הקסמים החדש? בעיה שרק אדם שמגיע ממשפחת טהורי דם מודע אליה? שרק אדם שכל העולם שלו סובב סביב קסם מכיר?
הוא לא נתן לזה לערער אותו. הוא יוצא לחופש גדול, הוא אמור להיפגש עם לילי, אמור להיות טוב.
מה כבר יכול להשתבש?