חבורת הקונדסאים

פרק 12

שני הנערים חיפשו את מקור הקול. הם האירו בעזרת השרביט המואר שלהם על הקירות ועל הרצפה הרחוקה.
"אנחנו לא מפחדים ממך," סיריוס דיבר ראשון.
ג'יימס פער את עיניו, ונתן עוד סטירה חלשה לראשו של סיריוס.
"כמובן, אחרת כל מטרת גריפינדור הייתה יורדת לטמיון, הלא כן?" האיש הגיב בסרקסטיות. הקול שלו היה מוכר.
"זה נראה שאתה מפחד מאיתנו," סיריוס המשיך לדבר, הוא האיר עם השרביט מסביב. "אחרת, לא היית מסתתר מאיתנו, נכון?"
"נ-נכון," ג'יימס יצא להגנת חברו, ונצמד אליו. "אתה מנסה להפחיד אותנו אבל מסתתר בעצמך, זה לא מאיים במיוחד."
האדם שתק לרגע, ואז יצא ממקום המחבוא שלו. שני הנערים ישר זיהו אותו- פיבס, רוח הרפאים של בית הספר.
הוא חייך חיוך מעט מרושע, והתקרב אפילו יותר לפרצופיהם. "אני? פחדן? הו לא."
"ברצינות? פיבס?" סיריוס שאל בזלזול, והוריד את השרביט למטה. "אתה? תלשין עלינו? אתה הרי מלך הקונדסאות!"
"איזה בושות," ג'יימס הוסיף בשקט. "תפסנו ממך רוח מצחיקה, אדם שאפשר למתוח איתו תלמידים והוא יזרום, ודווקא אתה מתכנן להלשין עלינו? כמו איזה... הפלפאפי? באיזה מן עולם דבר כזה יכול לקרות?"
פיבס שתק שוב. הוא התרחק מעט לאחור ושיחק עם אצבעותיו. "מתי אמרתי שאני אלשין עליכם?"
שני הנערים שתקו.
"אלא אם כן... ילדי גריפינדור עושים משהו לא חוקי? אני חייב על זה למישהו!!"
"אלא אם כן, אנחנו ניתן לך לקחת חלק במשימה הסודית שלנו!!" ג'יימס אמר בהתלהבות.
סיריוס קפץ במקומו בהתלהבות מזויפת. "אנחנו נוכל להיות החבורה המגניבה!! אתה תעזור לנו לשפוך דליי צבע על סלית'רינים, לכשף תלמידים, וניפגש רק בשעות המאוחרות של הלילה!!"
פיבס שתק שוב. הוא בחן את שני הנערים בחשד. נראה שהוא לא הבין את רצונם האמיתי של הבנים. "מי עוד נמצא בחבורה הזאת חוץ משניכם?"
סיריוס נשך את שפתו. "אתה יודע... ניק כמעט בלי ראש, מירטל המייללת..."
"ואיך אפשר לשכוח את הברון המגואל," ג'יימס הוסיף במהירות, וגרם לפיבס להירתע לאחור. "הוא כל כך מצחיק, הוא תמיד מספר לנו איך הוא רצח את כל העמק שלו בעזרת פטיש קטן, זה כל כך מרתק."
פיבס הניד בראשו במהירות. הוא זז עוד לאחור. "אני לא רוצה להיות חלק מהחבורה. יש לי חבורה משלי, אני לא צריך את החבורה שלכם." והוא נעלם בחשכה.
שני הנערים נשמו עמוקות. חיוכים קטנים על פניהם.
"זה היה חכם מצידך, ג'יימס."
"גם אתה סיריוס, איך שגרמת לו להיחשף מולנו, זה היה מדהים."
סיריוס שם יד על כתפו בתור הבעת חיבה חברית. "אבל... איך נחזור עכשיו לחדר?"
ג'יימס הסתכל פעם נוספת לאחור, המדרגות איכשהו עדיין לא חזרו. "יש לי רעיון, אבל תשתדל לא להיות פחדן."
סיריוס שילב את ידיו בהבעה זועפת, כאילו ניסה לשדר לו בעזרת מבטו שהוא לא אוהב את המילה 'פחדן' "מה הרעיון?"
"ואינגרדיום לביוסה," ג'יימס הסביר בסבלנות. "אני ארים את הגלימה של שנינו, אתה תאיר עם השרביט על הדרך עד שנגיע למקום מוכר, ואז נחזור מהר לחדרים."
סיריוס נשך את שפתו, ואז הנהן. "אני אשתדל להחזיק חזק את הגלימה שלי בשביל שהיא לא תמשיך להתעופף בלעדיי."
ג'יימס גיחך, אך הגיחוך ירד במהירות. "אנחנו צריכים לחבר את הגלימות, אחרת השרביט ירים רק גלימה אחת ולא את השנייה."
סיריוס הסתכל סביב, ואז החליט: "נכשף את הגלימה שלך ואני אחזיק לך חזק את היד. תשתדל לא להעיף אותי, בסדר?"
ג'יימס רצה להזהיר אותו שזה מסוכן, אך הוא הניח שסיריוס כבר הבין את זה לבד, אז הוא הנהן.
"ואינגרדיום לביוסה." והגלימה של ג'יימס התרוממה למעלה, נושאת את ג'יימס איתה.
סיריוס אחז חזק בידו של חברו. "לומוס." הוא לחש לשרביטו וגוש של אור יצא מקצה שרביטו, הוא כיוון אותו קדימה.
הם המשיכו להתעופף לשניות ארוכות. ג'יימס כיוון את השרביט שלהם בעקבות כיוון השרביט של סיריוס, וכך הגלימה התעופפה למיקום המדויק.
"סיריוס..." ג'יימס לחש, כמעט תולש את ידו של סיריוס מהמקום. "אני מפחד שתיפול."
"זה תזמון ממש גרוע להפוך לפחדן, פוטר."
ג'יימס בלע רוק והסכים איתו בלב. הוא הסתכל מסביב.
סיריוס האיר את הדרך. הוא ראה את המדרגות זזות ממקום למקום, משנות את כיוונם ומוותרות על לחזור למיקום הקודם. הוא ראה את התמונות מתחילות לדבר אחת עם השנייה על תכנונם להיום, ולבסוף ראה את התמונה של החזרזיר, התמונה שפותחת את מעון גריפינדור.
"הגענו!!" הוא צעק.
ובלי אזהרה מוקדמת, ג'יימס עצר את הכישוף, ושני הנערים נפלו אל הקרקע המוצקה ברעש מחריד.
"ג'יימס!!" סיריוס צעק, הוא סובב את כף ידו. "אני חושב ששברת לי את היד!!"
ג'יימס שם יד על פיו של חברו, דיקלם את הסיסמא מהר, ונכנס עם חברו לחדר גריפינדור לפני שמישהו ימצא אותם.