חבורת הקונדסאים

פרק 14

שקט סרר לכמה שניות.
ג'יימס הבין כמה השקר שלו גרוע אחרי שרמוס צעק בפליאה: "מה?!"
"כ-כן!" הוא בלע רוק אחרי שהרגיש מחנק בגרונו. "כנראה שבקרוב יהיה לסיריוס עוד אח! ו... סיריוס היה צריך ללכת... לברר את העניין עד הסוף! אז... שנינו הלכנו ושלחנו ינשוף לאמא שלו! וזה נמצא בקומה למעלה!"
רמוס מצמץ.
ג'יימס שוב בלע רוק.
"אממ... אני מצטער, לא ידעתי על זה." רמוס סידר את הבגדים שלו. "אני אלך לדבר איתו-"
"לא!!" ג'יימס עצר את רמוס שבדיוק קם מהמיטה. "הוא בטח ישן, והוא לא רצה שאני אספר לאף אחד."
"אני אנסה לעזור לו, להיות שם בשבילו, כמו שהוא היה שם בשבילי-"
"לא!!"
רמוס הרים גבה. "למה לא?"
"כי..." הוא נאנח, אין לו תירוץ. "בסדר, נדבר איתו מחר על זה. בינתיים- בוא נלך לישון."
רמוס נשך את שפתו, ופרע את שיערו של ג'יימס. "אתה חבר טוב, ג'יימס," הוא לחש, וחזר לשבת במיטתו. "לילה טוב."
ג'יימס גיחך, 'זה או שאני שקרן מדהים, או שרמוס ממש תמים', מחשבותיו דיברו. חיוך קל עלה לפניו. "לילה טוב."
***
הבוקר הגיע.
שלושת הנערים ישבו מסביב לשולחן האוכל וחיכו לסיריוס שיצא מהמרפאה ויבוא לאכול איתם.
שלושתם הסתכלו אחד על השני בשתיקה. ג'יימס לא אהב את העובדה שרמוס האמין בשקר ופחד ממה יקרה שסיריוס יגלה על השקר הזה. הוא רצה להגיד לרמוס שמדובר בשקר ולספר לו משהו אחר, אבל הוא לא הצליח לחשוב על אף שקר יותר אמין מזה.
"הינה סיריוס!" פיטר קרא והצביע עליו.
וכמו שהוא אמר, סיריוס בא בדילוגים וישב לצד ג'יימס.
"תקשיבו! כל מה שעשו לי זה למרוח לי משחה על היד ופתאום כל הכאב שהרגשתי נעלם והיד שלי הבריאה! זה כמו... קסם!!"
שלושת הנערים גיחכו מהתלהבותו והחלו לאכול במרץ את האוכל שהם שמרו בצלחות.
סיריוס הבחין במבטו המהורהר של רמוס. הוא נעץ בג'יימס מבט, וג'יימס סימן עם ידו שהוא ידבר איתו על זה מאוחר יותר.
אבל רמוס הקדים אותו.
"סיריוס, ג'יימס סיפר לי מה באמת עשיתם אתמול בלילה."
סיריוס נחנק מהאוכל. ג'יימס נעץ מבט זועף ברמוס. הוא ביקש ממנו שלא ידבר על זה עכשיו.
סיריוס הרים את מבטו מהצלחת ונעץ בג'יימס מבט שמעביר את כעסו, כאילו תיכנן להרוג אותו ב203 דרכים שונות.
"ואני רוצה שתדע שזה בסדר, לא הייתם צריכים לשמור את זה בסוד ממני."
סיריוס שתה מים. "אנחנו דואגים לך, רמוס."
"אתם לא צריכים," הוא הרגיע אותו. "אני צריך לדעת על דברים כאלה. אני חבר שלכם, אל תשמרו ממני דברים כאלה גדולים בסוד."
סיריוס הנהן. ג'יימס הבחין בכך ששניהם מדברים על דברים שונים- רמוס מדבר על הריונה השקרי של אמו של סיריוס, ואילו סיריוס מדבר על חיפוש מקום מחבוא חדש לרמוס.
הוא רצה לעצור את שניהם, אבל עניין אותו לאן הדבר הזה יתגלגל.
"את האמת שלא חשבתי שתיקח את זה בכל כך קלילות," סיריוס מלמל, ושתה עוד קצת מים.
רמוס חייך. "אתה חבר שלי, למה שבגלל דבר כזה אני אכעס עליך?"
ג'יימס ידע שעליו לעצור אותם מלדבר, אך הוא רק חייך ואכל.
"אתה יודע, יכול להיות שאתה לא רוצה שנתערב בדברים שקשורים אליך," סיריוס אמר, ונעץ מבט בעיניו של רמוס.
רמוס הרים גבה. "מה... מה אני קשור?"
ג'יימס הבין שזה הזמן המתאים לברוח משם. הוא הרים את הצלחת שלו וצעד אחורה בשקט, משתדל לא לתפוס את תשומת ליבם.
"אמרת שג'יימס סיפר לך שאנחנו מחפשים מקום נטוש בהוגוורטס בשביל שתוכל להסתתר שם בימי ירח מלא."
רמוס הופתע לגמרי. הוא כמעט ירק את האוכל שהיה בפיו. "מה?! ג'יימס אמר לי שאמא שלך בהיריון!!"
"מה?!"
ג'יימס ברח משם בזמן. שני הנערים נעצו מבט בכיסא שלו וחיפשו אותו במבטם, אך הוא כבר נעלם.
"לעזאזל איתו!!"
"למה עשיתם את זה? אמרתי לכם לא להתערב!!" רמוס אפילו לא התייחס לטון קולו, הוא לא האמין שזה מה שהם עשו מבלי אפילו לידע אותו.
"הי! תהיה בשקט! אתה חשבת שאמא שלי בהריון! למה שיהיה לי אכפת שהיא בהריון?!"
"הוא אמר שזה היה מגבר זר!!"
סיריוס נעץ את הסכין בשולחן וקם מכיסאו. "אני ארצח את ג'יימס."
רמוס קם מכיסאו ישר אחריו. "אני לא מאמין ששוב שיקרתם לי! אני באמת דאגתי לך!"
"אני לא עשיתי שום דבר לא בסדר!! אני רק אמ-" דבריו נקטעו בגלל רעש הינשופים שעברו דרך החלון.
סיריוס ניצל את הרעש והבלגן בשביל לחפש את ג'יימס, אך להפתעתו, ינשופו נחת ליד הצלחת שלו ובפיו מכתב.
סיריוס לקח את המכתב בהלם ובדק האם אותו מכתב באמת שלו. איך יכול להיות שהוא קיבל מכתב? הוא מעולם לא קיבל.
"לסיריוס בלק" היה כתוב בגדול על גב המעטפה.
הוא פתח את המכתב והחל לקרוא במהירות את הכתוב:
"לסיריוס, בננו הבכור. דיברנו עם משפחתנו הרחבה לגבי ירושת המשפחה, אתה הרי יודע שהירושה אינה יכולה לעבור לאדם שאינו נמצא בבית סלית'רין, במיוחד לא אדם שבביתן גריפינדור, אויבו הגדול. עקב כך, הוחלט שאתה לא תקבל את הירושה אלא אחיך הצעיר, האדם שלא איכזב את משפחתנו."
סיריוס זרק את המכתב לרצפה בזעם. הוא הסתובב לעבר שולחן סלית'רין ובהה באחיו הצעיר, יושב לצד חבריו מהשנה הראשונה וצועק על מה הוא רוצה לבזבז את הכסף שיקבל.
הוא בעט במכתב והלך במהירות לעבר שולחן המורים.
רמוס המבולבל רץ אחריו, כל כעסו נשכח ממנו.
"פרופסור דמבלדור!" סיריוס צעק ללא טיפת כבוד, רק כעס. "אני רוצה עכשיו ללכת הביתה, בבקשה תגיד לרכבת לבוא לקחת אותי."