חבורת הקונדסאים

פרק 13

רעש הנפילה שיצרו הצליח להעיר את כל ביתן גריפינדור.
ישר ששני הנערים עברו את התמונה ונכנסו לחדר, הם קיבלו בברכה את פרצופם הזועף של חברם לביתן שנראו זועפים ששני תלמידי שנה שלישית העירו אותם בשעה כזאת מאוחרת בלילה.
סיריוס, שאחז בידו הכואבת, מיהר לשחרר אותה ולנסות להסתיר את הכאב שחש.
ג'יימס שעמד לצידו, העביר את ידו בשיערו המבולגן וסידר את משקפיו. "מה כולכם עושים בחוץ בשעה הזאת?"
"מה זה היה הרעש הנוראי הזה?" תלמידת שנה שישית ענתה בעצבנות. שיערה השחור היה פרוע ועיניה אדומות ועייפות.
"בסך הכל הלכתי עם סיריוס לשירותים, שחזרנו בטעות נתקענו בחתולה הקריפית של השרת החדש, וזהו. מה הדרמה?"
"היה בום, חזק." אחד המדריכים דיבר בקול רגוע.
ג'יימס נעץ מבט בסיריוס, והתחנן בעזרת מבטו שימשיך את השקר שיצר.
"נתקענו בחתולה הזאת בזמן שירדנו במדרגות," סיריוס אמר בהיסוס. "אז מרוב לחץ החלקתי ונפלתי במדרגות, אני מניח שזה הרעש שאתם מדברים עליו."
שקט סרר.
שני הנערים הסתכלו על ההמון שסבב סביבם.
האדם שתפס את רוב תשומת הלב של סיריוס היה רמוס, ששילב את ידיו וגלגל את עיניו. נראה שהוא לא קונה את השקר שלהם.
בניגוד אליו, ג'יימס התייחס ללילי. שיערה היה מסודר על אף שרק התעוררה. היא נראתה יותר מודאגת מכועסת.
"נפצעת?" שאלה מדריכה משנה שביעית והתקרבה לסיריוס, היא בחנה את ידו הפצועה.
"כן, כאן." הוא הצביע על נקודה בידו, נקודה סגולה ובולטת.
"אני חושבת שזה שבר, בוא נלך למרפאה." היא החזיקה בעדינות את ידו הבריאה ויצאה איתו מהביתן.
יתר הנערים בהו בג'יימס שכעת עמד לבדו. הוא גיחך והיה מעט מובך מהסיטואציה. "תחזרו לישון, אני לא אפריע לכם יותר."
הנערים מלמלו ברוגז וחזרו לחדרים שלהם, מלבד לילי.
היא התקרבה אליו במהירות, והבעת הדאגה שלה גברה. "נפצעת?"
ג'יימס הופתע מהשאלה שהיא הפנתה אליו. הוא כחכח בגרונו וסידר פעם נוספת את שיערו. "לא, הרמתי את סיריוס ועזרתי לו להגיע לכאן."
היא בחנה את עיניו בשביל לבדוק אם הוא משקר. "זה נחמד מצידך, אני מתכוונת... לדאוג לו, ולקום בשעה הזאת רק בשביל ללוות אותו לשירותים."
ג'יימס חייך חיוך דק. "אממ... תודה." הוא שם את ידיו בכיסי מכנסיו. "אממ... אוונס, את תרצי לבוא איתי מחר לאחת מהחנויות בהוגסמיד? שמעתי שיש בחנות הזאת חיות מגניבות."
לילי חייכה והנהנה במהירות. "אין בעיה, ניפגש אחרי שיעור שיקויים."
ג'יימס לא הצליח למחוק את החיוך מפניו. "ניפגש."
שתיקה מביכה סררה, עד שלילי מלמלה בשקט 'לילה טוב' ועלתה בחזרה לחדר השינה שלה.
ג'יימס נשאר עומד, מנסה לעכל את זה שהוא יבלה מחר עם לילי. שאולי... אולי גם היא תתחיל לחבב אותו, רק קצת.
הוא נעץ מבט בשעון שהורה על השעה ארבע וחצי והחליט לחזור לחדר השינה.
הוא ציפה שרמוס כבר יחזור לישון, אבל זה לא קרה. רמוס ישב על מיטתו בשילוב ידיים ונעץ בג'יימס מבט שמרמז שהוא בצרות.
"מה אתה רוצה?" ג'יימס שאל ועלה על מיטתו.
"למה שיקרתם לי?"
ג'יימס בלע רוק. "לא שיקרנו לך."
"כן אתם כן. בכלל לא צריך שיערות זנב של חד קרן לשיעור מחר, שאלתי את ליז, ואני יודע שלא באמת הלכתם לשירותים כי בשעה הזאת גמדוני הבית מנקים אותם ונועלים את הדלתות, אלא אם כן הלכתם לשירותים השניים- אבל הם בקומה למטה, מה שאומר שלא הייתם אמורים לרדת במדרגות בשביל להגיע למגורים אלא לעלות, כך שהסיפור שלכם שיקרי. ובכל מקרה, החתולה של פילץ' נמצאת כרגע בחדר שלו בגלל שהיא חולה, הוא סיפר לי את זה היום בבוקר." הוא נשם עמוקות, משאיר את ג'יימס בהלם מכמות המידע שהמוח שלו מכיל. "אז עכשיו תספר לי את האמת, לאן באמת הלכתם?"
ג'יימס נאנח והשעין את ראשו על הקיר, הוא נעץ מבט בתקרה. "אני לא חושב שאני יכול לספר לך."
"חשבתי שאנחנו החברים הכי טובים! אנחנו אמורים לספר הכל אחד לשני! אני סיפרתי לך את הסוד הכי חשוב בחיים שלי, סוד שאפילו אמא שלי לא יודעת עליו, אז למה אתה לא מוכן לספר לי מה אתם עשיתם בשלוש בלילה מחוץ למגורים?"
ג'יימס הרגיש מעט לא נעים, הוא לא אהב לשמור סודות מאנשים שחשובים לו, ובכל זאת- הוא לא יכול לספר לו את זה מבלי לשאול את סיריוס לפני. מה אם הוא יכעס עליו?
"אממ... האמת היא ש..."
"ש?"
ג'יימס ניסה בכל כוחו לחשוב על משהו הזוי, משהו שיהיה סיבה מספיק טובה בשביל ההתחמקות שלהם מהביתן בשעה הזאת, ולבסוף הוא אמר את הדבר הראשון שעלה לראשו.
"אמא של סיריוס בהיריון מאדם שהוא לא אבא של סיריוס."