חבורת הקונדסאים

פרק 19

חופשת הקיץ עברה במהרה. סיריוס בילה את רובה בביתו של ג'יימס והשניים עבדו קשה על לשפר את איכות המפה שיצרו.
רמוס לא נפגש איתם בכלל, אלא רק שלח להם מכתבים ובהם רשם בלי סוף כמה שהוא מתגעגע אליהם אבל שאביו לא מרשה לו לצאת מהבית ולפגוש אותם.
סיריוס וג'יימס הגיעו לרכבת כמעט באיחור, ובדיוק לפני שדלתות הרכבת נסגרו הם הספיקו להחליק פנימה.
הרכבת החלה לנסוע עוד לפני ששניהם הספיקו לעמוד על רגליהם, ושניהם נפלו אחד על השני בלי הפסקה בניסיון להתרומם.
"לעזאזל ג'יימס, השמנת," סיריוס רטן בזמן שג'יימס נחת פעם נוספת על גופו.
"זה לא שהשמנתי, אתה פשוט נהיית חלש." ג'יימס אחז בעמודי הרכבת והצליח סוף סוף להתרומם.
סיריוס נאנח ובזינוק קל הוא נעמד על רגליו והתחיל ללכת בעקבות חברו. "המפה אצלך, נכון?"
ג'יימס הנהן. "אני לא עוזב אותה אפילו לשנייה."
הם עברו קרון קרון בחיפוש אחר חבריהם- רמוס ופיטר, אך הרכבת הייתה ארוכה משזכרו.
הם פגשו את התאומים מהפלפאף שבדיוק צעקו שברח להם האיגואנה, חלפו על פני התלמידה מרייבנקלו שסיפרה לחברתה על הספר החדש שקנתה, ובדיוק רגע לפני שהגיעו לקרון האחרון הם נתקלו בסוורוס ולילי.
ג'יימס סיפר לסיריוס כל הקיץ על כך שהוא מתכנן השנה להציע ללילי להיות בת זוגתו לנשף, ולמרות שסיריוס דאג לרסק את תקוותיו והזכיר לו את כמות הפעמים שלילי סירבה לחיזוריו- הוא בכל זאת עמד לעשות זאת.
"אוונס!" הוא קרא בשמה כאשר היא ניסתה לעקוף אותו ולעבור למקום אחר.
היא נעצרה. "מה?"
למרות שהוא תכנן כל הקיץ מה להגיד- ברגע האמת הוא הרגיש חסר מילים. "חשבתי... אממ..."
'למה אני מובך? למה אני לא מצליח פשוט לדבר איתה?' מחשבותיו צעקו בתסכול, אך הוא פשוט נאנח ואמר: "אפשר לשבת לידך בארוחה?"
לילי נאנחה. "אני מצטערת, הבטחתי כבר לסוורוס שאני אשב לידו." היא הרכינה את ראשה לרגע כאות הצטערות והמשיכה ללכת בעקבות סוורוס- שעל פניו חיוך גאווה.
"הלך טוב," סיריוס עקץ את חברו, והמשיך ללכת לכיוון המושב האחרון.
ג'יימס התנשף באכזבה והלך בעקבותיו.
כמו ששניהם חשבו- רמוס ופיטר היו שם.
ישר שעיניו של רמוס נתקלו בשל שניהם הוא קם מכיסאו והתנפל עליהם בחיבוק.
שני הנערים החלו לצחקק, ואפילו לא טרחו להעיר הערות עוקצניות לגבי המכתבים הקיטשים ששלח אליהם בקיץ.
"התגעגעתי אליכם," הוא מלמל. "היה לי מוזר לעשות שיעורים בלי שאף אחד מעתיק ממני."
סיריוס צחקק. "ניסיתי להעתיק מג'יימס אבל יש לו כתב לא ברור בכלל."
ג'יימס זעף את פניו. "אתה פשוט לא יודע לקרוא."
רמוס פינה לסיריוס מקום לידו, ואילו ג'יימס התיישב ליד פיטר.
פיטר סיפר להם שקנו לו ינשוף חדש אחרי שהינשוף שלו ברח, וסיריוס סיפר להם את הרפתקאותיו בביתו של ג'יימס.
"לא ידעתי שאתה כזה עשיר, ג'יימס," פיטר מלמל בעיניים נוצצות.
ג'יימס חייך בגאווה. "אני פשוט צנוע."
סיריוס החניק גיחוך. "אתה האדם הכי שחצן שיצא לי להכיר. לא הפסקת לרדת עליי על זה שיש לי רק גמדון בית אחד בעוד שלך יש שלושה, שוויצר."
רמוס החל לאכול בשקט את צפרדע השוקולד שלו ושמח על כך שאף אחד לא שואל אותו איך עבר הקיץ שלו. הוא שמח שלחבריו היה שמח ולא רצה להרוס את שמחתם.
"רמוס!"
רמוס יישר את מבטו בבהלה לעבר סיריוס, הוא כבר הספיק לשכוח מהנטייה המוזרה של סיריוס ללצעוק את שמו ברנדומליות. "מה?"
"מה אתה עשית בחופש? חוץ מלהתגעגע אליי כמובן."
רמוס שמח שדמבלדור בא לביתו יום אחרי הירח מלא ועזר לו להסתיר את פצעיו ולטפל בו, אחרת הוא כנראה לא היה מצליח לשקר לחבריו והם היו מתחילים לדאוג מכמות הפצעים שעיטרה את גופו.
"עשיתי שיעורים, לא משהו מיוחד."
"איך עבר הירח מלא?" ג'יימס שאל ונגס בקוביית שוקולד.
רמוס רצה להרביץ לו על כך שהוא מרבה להזכיר את זה. הוא עוד לא התרגל לזה שיש אנשים שמודעים לזה, לסוד שהוא שמר שנים. "עבר בסדר אני מניח... אני באמת מעדיף שלא נדבר על זה, אני רוצה שתתנהגו כמו שהתנהגתם לפני שגיליתם על זה."
"היה לי רעיון!!" סיריוס התערב. "בקשר לירח מלא!!"
רמוס נאנח. "אני מתחרט שסיפרתי לכ-"
"שתוק." סיריוס כחכח בגרונו. "זוכרים שלמדנו על אנימאגוסים? זה כישוף כזה שיכול להפוך אותנו לחיות לפי האישיות שלנו, דיברו איתנו על זה בשיעור שינוי צורה. אז אפשר ששלושתנו נלמד על איך להפוך לאנימאגים, ואז בימי ירח מלא נוכל להיות איתך בלי להיפגע!"
"זה רעיון מטופ-"
"זה גאוני!!" ג'יימס ישר צעק. "אני בטוח אהיה אריה כי אני גריפינדורי בדם, פיטר יהיה שפן וסיריוס בת יענה!! אנחנו נהיה חבורה נהדרת!!"
"למה אני בת יענה?!" סיריוס צווח.
"כי הבת יענה היא החיה עם המוח הכי קטן, זה מתאים לך בול."
"היית מת, פוטר."
"תקשיבו," רמוס התערב. "אנימאגוס זה לא צחוק. קודם כל צריך לרשום את עצמנו במשרד הקסמים, ולוקח שנים ללמוד את היכולת הזאת, ויכול להיות שניתקע לנצח בצורה של האנימג-"
"בן דוד שלי עובד במשרד הקסמים!!" ג'יימס צווח בהתלהבות. "אני יוכל להפוך לאנימאגוס!!"
"נראה לך שאתה מספר לבן דוד שלך את התוכנית הגאונית שלי?!" סיריוס התעצבן.
"נראה לך שמישהו יסכים לך להיות אנימאגוס?" רמוס שאל בהרמת גבה.
"אז לא צריך לרשום את עצמנו, למי אכפת," ג'יימס רטן, ונגס עוד טיפה בשוקולד. "ממתי אנחנו מקשיבים לחוקים."
"בכל מקרה, תוציאו לעצמכם את הרעיון הזה מהראש. אני לא רוצה שתקחו את הסיכון הזה, בימי ירח מלא אני אוכל להסתדר לב-"
"מצאתי!!" סיריוס פעם נוספת קטע את דבריו. רמוס אפילו לא שם לב שבזמן שדיבר סיריוס הספיק להוציא את הספר לשינוי צורה מהתיק שלו ושהוא פתח בדיוק בעמוד של האנימאגוסים. רמוס גלגל את עיניו. "למדנו כמה שיעורים על זה והייתי מושלם. אם נתאמן על זה כל יום יכול להיות שכבר בשנה הבאה נצליח!!"
"לא-"
"כן!!" ההתלהבות חזרה לקולו של ג'יימס. הוא עבר להסתכל על פיטר. "פיטר! אתה איתנו בזה?"
פיטר בחן את שלושת הנערים. על אף שרמוס בהה בו במבט זועף, פיטר בכל זאת הנהן במרץ לדבריו של ג'יימס. הוא הסתכל עליו עם עיניים נוצצות.
"מושלם!! אני בעד שנתחיל כבר היום!" סיריוס סגר את הספר והחזיר לתיקו.
"זה כבר מאוחר מידי להתנגד לרעיון, נכון?" רמוס נאנח.
שלושת הנערים הנהנו.
"בסדר, אבל אם מישהו מכם יגלה שהאנימאגוס שלו זה בואש והוא יתקע בצורה הזאת לנצח- תזכרו שהזהרתי אתכם."