חבורת הקונדסאים

פרק 48

סוורוס שמע על מה שקרה דרך כתבה בעיתון, שבה היה כתוב על "חשד לרצח במכתש גודריק".
הוא נסע מהר לבית של לילי וג'יימס והרגיש את ליבו עוצר מלכת שראה את האסון מול עיניו.
נציגים ממשרד הקסמים היו בכל מקום. הם סימנו לו לעצור מתי שראו שהוא מתקרב, אבל הוא לא יכל.
הוא רץ לבית שלהם ועלה במדרגות. בבקשה שלילי חיה. בבקשה שלילי חיה.
הוא עבר חדר חדר בחיפושה, עד שהגיע לחדר השינה, החדר שהיה הכי הרוס בבית.
הוא נכנס פנימה, ונפל על הרצפה מתי שראה את לילי שוכבת שם.
הוא פרץ בבכי. איך זה קרה? איך למרות כל המאמצים שלו למנוע את זה זה עדיין קרה?
הוא הכריח את גופו להתקרב אליה. הוא הרים אותה מהרצפה וחיבק אותה, כמו שרצה לעשות כבר הרבה מאוד זמן.
הוא בכה על כתפה למרות שהיא לא יכלה לדעת או להגיב. החיים שלו חסרי טעם בלעדיה. תמיד הייתה בליבו תקווה קטנה שהם יחזרו להיות בקשר, שהיא תסלח לו, ועכשיו זה כבר לא יקרה.
לילי הייתה האדם הכי חשוב בחייו, אז איך אפשר להמשיך עם החיים בלעדיה?
"אדון סנייפ," דמבלדור קרא.
סנייפ לא רצה לפתוח את עיניו. הוא רצה להמשיך לבכות ולסיים בזאת את חייו.
"הבטחת לי שתגן עליה..." הוא ייבב. "אתה הבטחת..."
דמבלדור הלך אליו והתכופף לידו. "אני מצטער שלא הצלחתי לעשות את זה."
סוורוס לא ענה. הוא המשיך לייבב שהוא ניסה לעשות הכל ועדיין לא הצליח, שאין לו טעם לחיות יותר, כי מה שהחזיק אותו עד עכשיו היא רק התקווה שהוא ולילי יחזרו להיות חברים.
"הלורד וולדמורט חוסל," דמבלדור אמר בקולו הרגוע. "והילד שלהם ניצל, בזכותך."
סוורוס השתתק. הילד עדיין בחיים?
"איך זה בזכותי?" הוא שאל בקול רועד.
"בגלל ההקרבה של לילי להארי, ובגלל הבקשה שביקשת מוולדמורט- הילד הצליח לחסל אותו."
סוורוס נשם נשימות עמוקות. למה לילי הייתה צריכה להקריב את עצמה בשבילו? למה היא לא יכלה פשוט... להישאר בחיים.
שניהם שמעו צעדים במדרגות, כנראה עובדי משרד הקסמים שרוצים לפנות את הגופה של לילי. דמבלדור החזיק את ידו של סוורוס בלי לשאול, ועיתק את שניהם למשרד שלו.
סוורוס הסתכל סביב. לילי כבר לא הייתה לידו, הם היו רק שניהם.
"בגלל הקרבה שלך ללילי..." דמבלדור התחיל לדבר. "אני רוצה שתגן על הדבר שהיה חשוב לה יותר מכל- הבן שלה- בפני הלורד וולדמורט."
סוורוס ניגב את עיניו. "אבל אמרת שהוא חוסל. זהו, הסכנה נמנעה."
"אני מאמין שהוא יחזור," דמבלדור אמר בקול עייף. "ואז כולנו, ובעיקר הילד, נהיה בסכנה."
סוורוס נשך את שפתו ושקל את ההצעה. הוא הבן של לילי, אבל הוא גם הבן של ג'יימס. מה אם הוא יראה כמוהו? יתנהג כמוהו? זה פשוט יגעיל אותו.
"אם אהבת את לילי אוונס, אם באמת אהבת אותה, אז הדרך שלך קדימה היא ברורה. אתה יודע איך ולמה היא מתה, וודא שזה לא היה לשווא. עזור לי להגן על בנה של לילי."
סוורוס הרגיש חסר מילים. "טוב. אבל לעולם אל תספר על זה, דמבלדור! זה חייב להיות ביננו! תישבע! אני לא יכול לשאת את זה... במיוחד שהוא הבן של פוטר..."
"אתה מסוגל, אני מאמין בך."
סוורוס הסתכל על הרצפה. הוא חייב לעשות את זה למענה, אחרת... היא מתה לחינם.
הוא נשך את שפתו, והנהן.
הוא ימות למען הילד הזה, בשביל לילי.
***
"איפה אתה, פיטר?" סיריוס סינן והסתובב בכל רחבי מכתש גודריק.
הוא בטח לא התרחק.
הוא בטוח שזה הוא, הוא הבוגד. פיטר היה האדם היחיד שידע איפה הם ואת כל הסודות על פרצות ההגנה שג'יימס סיפר לו. סיריוס בעצמו לא ידע על חצי מהדברים שפיטר ידע.
הוא הצליח לאתר אותו. הוא ראה את הנער הנמוך הולך ברחבי הבתים ונראה מהוסס.
הוא רץ אליו. פיטר שמע את זה. הוא הסתובב לאחור וראה את חברו העתיק, סיריוס.
הוא בלע רוק, ורץ הכי מהר שיכל לשכונת מוגלגים ידועה.
"תעצור!" סיריוס רדף אחריו. הוא היה הרבה יותר מהיר ממנו, ופיטר ידע את זה.
ברגע שהוא הגיע כמה מטרים בודדים מפיטר, פיטר נעצר.
הוא הרים את ידיו בחף מפשע והסתובב אליו. "סיריוס? מה אתה עושה?"
"תפסיק לשחק את עצמך שה תמים. אני יודע שאתה חתיכת בוגד מטונף." סיריוס רצה לתקוע לו את השרביט עמוק באף ולהרוג אותו, לבצע עליו קרושיו עד שהוא יאבד את עשתונותיו, ולאחר מכן להרוג אותו. שפיטר ירגיש עשירית ממה שהוא מרגיש עכשיו.
"אני? אתה זה שהרג אותם!" פיטר התחיל לצרוח. "אתה הרגת את ג'יימס! איך יכולת לעשות את זה לחבר הכי טוב שלך?!"
כמות נכבדת של אנשים נעמדו מסביבם. רובם המוחלט היו מוגלגים.
"אני לא הרגתי אותו," סיריוס לחש. "אתה עשית את זה!"
פיטר מעד על הרצפה ושם יד על צד גופו. הוא עיוות את פניו. "אתה בגדת בנו, אתה בגדת בכולם. כולם כבר יודעים."
ידו של סיריוס רעדה. הוא לא הסיט את מבטו מעיניו של פיטר. הוא חיכה שיבצע טעות, שיוכל להוכיח באיזושהי דרך שהוא באמת האשם.
ולפתע, זיק קטן של חיוך הופיע על פניו של פיטר.
סיריוס הטה את ראשו בהיסוס, והכל קרה כל כך מהר.
הוא ראה את השרביט מבצבץ מכיס חולצתו של פיטר, ואת הקללה: "קונפרינגו" יוצאת משפתיו, וגרמה לפיצוץ אדיר בכל האזור.
סיריוס נפל על הרצפה מרוב הדף הקללה. הוא הסתכל סביב וראה עשרות מוגלגים נופלים על הרצפה, ומוגלגים נוספים שצרחו בהלם ורצו ממקום למקום בחוסר אונים.
הוא הסתכל על האזור שבו פיטר היה, אבל לא ראה אותו יותר. באותו אזור הייתה אצבע מגואלת בדם.
סיריוס קם על רגליו והסתכל סביב בחיפוש אחר פיטר.
והוא ראה אותו, מסתתר בצורתו העכברית ורץ בשיא המהירות מהאזור.
סיריוס ניסה לרוץ אחריו, אבל גופו נכנס להלם וגרם לו ליפול שוב על הרצפה.
הוא הבחין בכמה אנשים מוכרים, אנשים שהיו חלק מ"מחלקת אכיפת חוק קסום", וביניהם גם קרוניליוס פאדג', שעבד במחלקת "תאונות ואסונות קסומים."
סיריוס הסתכל על חבורת הקוסמים שרצו אליו, ולא יכל לעצור את עצמו מלפרוץ בצחוק.
הוא מאבד את עשתונותיו? ככל הנראה, אבל הוא לא הצליח להפסיק לצחוק.
פאדג' הסתכל עליו מזועזע, ויתר הקוסמים תפסו את סיריוס. אחד מהם לחש לו באוזן שהוא הולך לשבת באזקבאן להרבה זמן, ובלי מאבקים מצידו- הם גררו אותו משם.

********
פרק הבא יהיה הפרק האחרוןןןןןןןןן
תהנוווווו💜💜