חבורת הקונדסאים

פרק 31

חופשת הקיץ הלכה מזעזע לכולם.
סיריוס סיכם עם עצמו שזאת הפעם האחרונה שהוא חוזר לביתו לכל כך הרבה זמן, הוא צריך לעבור דירה, או לכל הפחות- להתחנן מדמבלדור להישאר בבית הספר במהלך הקיץ. הוא רב עם משפחתו למשך כל החופשה, ובעיקר עם אמו.
אביו- אשר היה מרבה להכות אותו על כך ששובץ לגיפינדור והרס את השושלת המשפחתית- עבר ללהכות את רגולוס, אחיו, מכיוון שטען שהוא התרכך מידי ועליו להתאפס. סיריוס אמנם שמח על כך שהוא לא האחד שחוטף, אך שנא את העובדה שזה השפיע על אחיו הקטן וגרם לו להתחרפן.
רגולוס למשך כל הקיץ אסף מאמרים ותמונות של הלורד וולדמורט ותלה בחדרו, דבר שגרם לסיריוס לבחילה ולאשר עם עצמו שרגולוס אכן איבד את עשתונותיו.
וכמו שחשב, חשדותיו לגבי הרולד מינצ'ום היו נכונים- שר הקסמים החדש הכפיל את כמות הבגרויות והחומר הלימודי הנדרש לתלמידים, הוא הגביר את העבודה במשרד הקסמים והכניס לכלא עשרות אם לא מאות קוסמים שהיה לגבם חשד של שיתוף פעולה לאדון האופל- וביניהם גם בני משפחת בלק, דבר שגרם למשפחתו להפוך לעוד יותר בלתי נסבלת ולהתעלל בו באופן קיצוני יותר במהלך הקיץ.
עבור ג'יימס החופשה הייתה די בנאלית. לילי בסוף לא הגיעה. היא טענה שהוריה לא מרשים לה לצאת החוצה בגלל עלייתו המסיבית והמהירה של הלורד וולדמורט שמסכנת את חייה. ג'יימס כבר הבין לבד את חששה והחליט שלא ללחוץ עליה, על אף שהתבאס.
רמוס נעל את עצמו בחדרו למשך כל החופשה. הוא שנא את עצמו. הוא שנא לראות את אביו נכנס לחדרו אחרי ליל ירח מלא ובוהה בו עם עצב בעיניים. הוא שנא את הפצעים החדשים שהיו על עורו כל פעם מחדש. הוא שנא את האכזבה שהוא מביא למשפחה.
למה לא יכול להיות שיקוי שייקח את הקללה הזאת ממנו?
הדבר היחיד שגרם לו לחייך במהלך החופש היה כאשר הוא קיבל את סיכת המדריך, והבין שהוא הולך להיות המדריך של גריפינדור, ובאותו פתק שבו היה כתוב שהוא הולך להיות מדריך, היה כתוב: "מקווה שתצליח לעצור את חבריך."
"השעה עשר, איפה הם?" רמוס רטן ועשה פטרול נוסף על הרכבת בחיפוש אחר ג'יימס וסיריוס. פיטר נגרר אחריו והסתכל לצדדים.
"אולי הם התבלבלו ברציף?" פיטר הציע.
"כן, כי יש כל כך הרבה אופציות וזה ממש מבלב-" הרכבת התחילה לנסוע.
רמוס איבד את כל הצבע מפניו. הוא נכשל במשימתו כמדריך כבר ביום הראשון.
"הם חייבים להיות פה איפשהו..." פיטר ניסה לעודד אותו מתי שראה את רמוס על סף עילפון.
"אני אהרוג אותם." הוא המשיך ללכת בין כל הקרונות, שלפתע הוא שמע גיחוכים מאחוריו.
הוא נשך את שפתו בשביל לא לפרוץ בפרץ קללות. הוא הסתובב, אך לא ראה כלום.
הוא בעט באוויר ושמע: "אאוץ'!" בקולו של סיריוס.
לעזאזל איתם.
"אתם רציניים?! אתם יודעים כמה דאגתי לכם?!" רמוס צעק ופשט מעליהם את גלימת ההיעלמות. הוא חשף את סיריוס וג'יימס אשר חייכו חיוכים זדוניים. אין ספק שהשנה הזאת תהיה קשה.
"מדריך שלנו!" סיריוס צעק ותפך לו על הכתף.
"יש על מי לסמוך," ג'יימס הסכים.
"אני נשבע לכם שאני ככה קרוב ללקרוע את הגלימה הזאת לשתיים."
"הי היייי זה ירושה משפחתית!" ג'יימס חטף את הגלימה מידו של רמוס וגונן עליה עם גופו.
רמוס נאנח והשעין את ראשו על הקיר. "זאת הולכת להיות שנה קשה."
****
"אני שונא ירח מלא," ג'יימס רטן בשילוב ידיים. "ואני שונא את זה שאתה הצלחת להיות אנימאגוס ואני לא."
"תאמין לי, זה לא כזה שווה," סיריוס הרגיע והשעין את ראשו על מעקה המיטה.
שני הנערים הסתכלו על החלון, על השמש שהתחילה לשקוע והירח שהתחיל לבהוק, מראה שהיום זה ליל ירח מלא.
רמוס כבר הסתתר במקומו משעות הבוקר. הוא אמר שלאחרונה ימי ירח מלא נהיו קשים יותר, והאשים את גיל ההתבגרות שגרם לצד הזאבי שלו להתחרפן כמו נערה במחזור.
פיטר משום מה ישן למרות שהשעה עוד הייתה מוקדמת, ובכנות- לנערים לא היה אכפת. הם ראו את פיטר כנער לא מזיק ולא מועיל.
"תראה לי איך אתה עושה את זה, תלמד אותי," ג'יימס דרש וקם מהמיטה.
סיריוס נאנח. "פשוט... אני לא יודע!! עשית את כל השלבים שצריך?"
"אני חושב שכן. כאילו... הייתי עם העלה המגעיל הזה בפה למשך חודש, ירקתי אותו אחרי חודש, הכנתי את השיקוי הדוחה עם השערות והנץ וכל החארטה הזה. אחרי זה היה את הסופת ברקים הבלתי נסבלת הזאת-"
"נכון! אתמול! ניצלת אותה?"
"היה כתוב שצריך לחכות לירח מלא שאחרי הסופה!"
סיריוס הצביע על הירח שהיה על השמיים. "היום יש ירח מלא, אידיוט!"
ג'יימס סטר לעצמו בראש.
"דיקלמת את הלחש כל יום עם זריחה ושקיעה?" סיריוס ווידא. "שלא תהפוך פתאום לאיזה... קנטאור!"
"עשיתי את זה!" ג'יימס השתדל שלא לצעוק. הלחש הזה באמת היה בלתי נסבל.
"אז שתה כבר את השיקוי!!"
ג'יימס הנסער רץ לארונו. הוא פירפר בין ערימת הבגדים והוציא מהתחתית שלה שיקוי בצבע אדום בוהק. הוא בחן אותו, זה לא הצבע שהיה לו פעם. לפי מה שהוא זוכר... זה היה ירוק.
"זה אדום, זה תקין?" הוא שאל את סיריוס.
"זה מושלם, זה אומר שהכל מוכן."
ג'יימס בלע רוק והתקרב לסיריוס. זה אמור לעבוד. הוא אמור להצליח להפוך לחיה.
"עכשיו תכוון את השרביט ללב שלך, תגיד את הכישוף ושתה מהר את השיקוי. הוא דוחה, אבל אתה תעמוד בזה. העוגת שוקולד שרמוס הכין עבורנו הייתה דוחה יותר."
ג'יימס נשם עמוק. הוא דיקלם במהירות את הכישוף ולאחר שסיים הוא קירב את הבקבוקון הקטן לפיו. הוא שתה אותו.
זה אכן היה דוחה, אמנם פחות מהעוגה של רמוס- אבל לא משהו שהוא היה רוצה לשתות שוב.
ומעבר לטעם הבלתי נסבל, הוא הרגיש את גופו מתחיל להשתנות באופן אגרסיבי. עורו נקרע, גופו גבה, הוא נפל על הרצפה ופתאום נעמד שוב.
לאחר כמה שניות, הוא הרגיש שהשינוי פסק. הוא יישר את מבטו לסיריוס וראה אותו מחייך בהתלהבות.
"אתה תיש!" הוא צעק בעידוד.
ג'יימס רצה להרוג את עצמו. הוא... מה?!
הוא רץ לעבר המראה שהייתה בחדר- דבר שהיה מאוד קשה לאור זה שהיה לו ארבע רגליים- והרגיש הקלה מתי שראה שהוא לא תיש, אלא אייל. אייל גדול עם קרניים ארוכות על ראשו.
הוא הסתובב לעבר סיריוס וניסה לייצר מבט שמעביר דרכו כמה הוא רוצה להרוג אותו.
"הי, תפסיק להסתכל עליי ככה. סתם צחקתי, אתה אחלה במבי." סיריוס התגונן.
ג'יימס רצה להגיב משהו בסגנון: 'אמאשך במבי', אבל הוא רק גלגל את עיניו והמשיך להסתכל על עצמו במראה.
סיריוס הפך את עצמו לכלב והתקדם לכיוון ג'יימס בשביל לבחון מי מבינהם יותר גבוה.
"לעזאזל, אתה עדיין גבוה יותר," הוא רטן לעצמו.
ג'יימס הסיט את מבטו אליו, והופתע לראות שעל אף שסיריוס כלב הוא עדיין הצליח להבין מה הוא אמר.
"אני דובר כלבית?" הוא הרהר.
סיריוס פער את עיניו. "אני דובר איילית?!"
"אתה מבין מה שאני אומר??"
"כן כן נשבע לך!!" הזנב של סיריוס כשכש בלי שליטה. "בוא נלך לרמוס!!"
"הוא יהרוג אותנו," ג'יימס הרגיש שעליו לשלוט על הצד האיילי שלו מלצהול בשמחה. "בוא נלך!!"
שני הנערים חזרו בחזרה לבני אדם ובהו בפיטר בשביל לוודא שהוא עדיין ישן. לאחר מכן, הם כיסו את עצמם בגלימת ההיעלמות ורצו לעבר היער בלי שאף אחד שם לב.
ברגע שהם התקרבו למקום המסתור של רמוס, הם הורידו מעצמם את הגלימה. סיריוס הצליח להפוך לכלב די מהר. לג'יימס לקח מספר שניות, אך גם הוא הפך לאייל.
הם נכנסו פנימה. רמוס ישב במרכז החדר. הוא עדיין לא הפך לזאב אך לפי נשימותיו העמוקות נראה שזה הולך לקרות בקרוב.
סיריוס וג'יימס התקדמו אליו באיטיות. הוא יישר אליהם מבט ונרתע לאחור. הוא היה מבוהל.
"סיריוס? זה אתה, נכון?" הוא שאל את הכלב השחור בחשש.
סיריוס הנהן והתיישב על הרצפה.
רמוס הזיז את מבטו באיטיות לג'יימס. "וזה פיטר, כן? אין סיכוי שזה ג'יימס."
ג'יימס גלגל את עיניו. מהבוקר כולם מתבריינים אליו.
רמוס חייך לעברו. "יפה לך אייל, פוטר."
חיוך עדין עלה על פניו. הוא ניסה להבין איך אפשר לשבת עם ארבע רגליים, וגם אחרי שהצליח הוא הבין שזה לא נוח בכלל.
"אני מקווה שאני לא אתקוף אתכם," רמוס מלמל. "ואם כן- תלחמו בי חזרה, אל תתנו לי לפגוע בכם."
הנערים לא הגיבו, אבל רמוס הבין ששניהם מסכימים עם דבריו.
הירח עלה. גופו של רמוס החל לכאוב, והוא הרגיש איך לאט לאט עורו נקרע וגופו משתנה, ותוך שניות בודדות הוא הפך לזאב.
סיריוס וג'יימס לא זזו. הם המשיכו לבהות בחברם הטוב מרחרח אותם ומחכך את גופו בהם.
"רמוס? הכל בסדר?" סיריוס דיבר.
רמוס לא ענה, אבל הוא התיישב לצידם, מראה להם שהוא כן מצליח להבין אותם. הוא הניח את ראשו השעיר על גופו של סיריוס ועצם את עיניו. לא היה צורך במילים- סיריוס הבין שרמוס סוף סוף מרגיש מוגן.

*****
מי ידע שלהפוך לאנימאגוס זה כזה קאדר בחיי, קראתי בויקיפוטר והייתי בהלם. ותהיתי לעצמי איך לקח להם שנתיים עד שהם הצליחו להפוך לאנימאגים- זה לא בגלל שהם היו מעפנים וצעירים, זה כי פיזית צריך לחכות לסופת ברקים בשביל החרא הזה.
מי ידע