חבורת הקונדסאים

פרק 16

הפעם, אוטונוס הלילה לא הגיע.
במקומו הגיעה פרופסור מקגונגל. היא איכשהו ידעה בדיוק איפה סיריוס יחכה לה, והיא עיתקה את שניהם בחזרה להוגוורטס.
סיריוס תהה מדוע דמבלדור לא עשה את זה מלכתחילה, זאת הרי דרך הרבה יותר מהירה.
אולי הוא חשב שאם יעלה על אוטונוס הלילה הוא יתחרט ולא ידבר עם הוריו? האם הוא חשב שבאוטונוס הלילה הוא ימות וכל הסיפור יגמר?
הוא לא שאל אותו בשביל לברר את זה, אלא הלך אוטומטית לביתן גריפינדור. סוף היום כבר הגיע וג'יימס אמור להיות שם.
הוא התעלם מעשרות הנערים ששאלו אותו לאן הוא הלך, חלקם אף זעפו עליו שהוא פספס יום לימודים שלם, אבל זה הדבר האחרון שעניין אותו באותו רגע.
סיריוס נכנס לביתן גריפינדור. לפני שהוא פתח את דלת חדר הבנים, הוא החליט שיעשה פתיחה דרמטיות שאולי תקל על האווירה בינו לבין ג'יימס, ואולי זה ישכנע את ג'יימס לרצות לגור איתו.
הוא נשם נשימה עמוקה, ופתח את הדלת.
כמו שהוא חשב, ג'יימס היה שם ביחד עם רמוס ופיטר שישבו לצידו.
הוא הצביע עם שרביטו על ג'יימס, וניסה לעשות הבעת פנים מאיימת. "ג'יימס פאקינג פוטר."
למזלו הרב, ג'יימס הבין שהוא ציני.
גם הוא העלה הבעת פנים מאיימת, אפילו כועסת. הוא צמצם את עיניו והעביר את שיערו לאחור, גם הוא הצביע עליו עם שרביטו. "סיריוס פאקינג בלק, סוף סוף נפגשים."
סיריוס גיחך. הוא צעד אליו באיטיות. "האם יש לך מילים אחרונות?"
"פפפ," ג'יימס גיחך, מחייך חיוך צדדי. "מילים אחרונות זה ללוזרים."
סיריוס ציפה לתגובה כזאת מחברו, הוא השתדל בכל כוחו לא לחייך. "אני מוכן למחול על מעשיך ועל השקרים שהפצת אם תעשה לי טובה אחת, אתה מוכן?"
ג'יימס נענע את ראשו מצד לצד בהרהור. "אני חושב שאני יוכל להתמודד עם זעמך."
"לא אתה לא." סיריוס רטן.
ג'יימס הרים גבה, והוריד את השרביט למטה. "אני מקשיב."
"האם אתה מוכן לבקש מההורים שלך שאני אעבור לגור איתך?"
ג'יימס לגמרי לא ציפה לזה. הבעת פניו התרככה לגמרי, ופיו נפער בפליאה. "כן!! כן כן כן!! זה יהיה כל כך כיף!!"
הוא קם מהמיטה בניתור שמח, והתקיף את סיריוס בחיבוק.
סיריוס צחקק בשקט, וקבר את פניו בשיערו הפרוע של חברו.
"אני עכשיו אבקש מהם! הם בטוח יסכימו! אני תמיד מדבר איתם עליך!!" הוא החזיק את ידו. "בוא נלך לכתוב להם מכתב!!"
סיריוס הרגיש שג'יימס התלהב אפילו יותר ממנו מהרעיון, והידיעה הזאת ריגשה אותו אפילו יותר.
ג'יימס יצא מהחדר בריצה. בגלל שידו אחזה בסיריוס, סיריוס נאלץ להיגרר אחריו, הוא הרגיש שידיו כמעט נתלשת מהמקום.
הם הגיעו לאזור הינשופים. ג'יימס עזב את ידו של סיריוס ולקח פתק ונוצה עם דיו מהשידה. הוא רשם בכתב מסורבל: "אמא, אבא, זה אני!! הבן האהוב שלכם! אפשר שסיריוס יבוא לגור איתנו??? בבקשה בבקשה בבקשההה"
הוא תלה את המכתב על התיק הקטן שהיה על ינשופו השחור והינשוף יצא לדרכו.
***
הבוקר הגיע.
רמוס היה הראשון שקם, והוא זה שדאג להעיר את שאר הנערים לפני שיאחרו.
הם הלכו ארבעתם לחדר האוכל.
ג'יימס וסיריוס לא עזבו אחד את השני מהרגע שבו סיריוס העלה את הרעיון לגור עם ג'יימס, ושניהם דיברו ביניהם כל הארוחה.
רמוס שמח בשבילם, אבל פחד שבגלל המעשה הזה הם עלולים להתרחק ממנו, והוא יישאר לבד. הוא העדיף לא לחשוף בפניהם את חששותיו, ולהמשיך לאכול בשקט את האוכל שבצלחתו.
פיטר הרגיש אותו הדבר, מאז ומעולם הוא הרגיש הדחוי בחבורה, הוא אף הציע לרמוס לפתוח חבורה משל עצמם, אבל רמוס סירב. הוא תמיד הרגיש חיבה רמה לרמוס, ורק בגלל רמוס הוא החליט להישאר בחבורה שלהם, כי הוא הרגיש שרמוס תמיד יגן עליו.
"מאיפה עלה לך השקר המטומטם הזה שאמא שלי בהריון?" סיריוס שאל את ג'יימס, ויישר את מבטו לרמוס. "ואתה האמנת לו? זוג פטתים."
"אני פחדתי שזה נכון!!" רמוס התגונן.
ג'יימס צחקק בשקט. "מה יכולתי להגיד? הוא עלה עלינו, אתה לא שקרן טוב כמו שאתה חושב, סיריוס."
"יכולת להגיד שגמדון בית הרביץ לי, או שרבנו מכות."
"אתה באמת גרוע בשקרים," רמוס ציין.
"אני ל-" ופעם נוספת, הינשופים הפריעו לסיריוס לדבר.
מבין כל הינשופים, ג'יימס קלט את הינשוף שלו וסימן לו עם ידו להגיע אליו.
הינשוף נחת מולו. בפיו פתק צהבהב עם כיתוב: "לג'יימס פוטר".
"זה עבורי!" ג'יימס ציין את המובן מאליו. הוא לקח את הפתק במהרה והחל להקריא בקול לחבריו.
"שלום בננו היקר. אני ואביך דנו על העניין ביחד עם משרד הקסמים. לצערי הרב, אי אפשר לקחת ילד מהוריו בגיל כה צעיר ובלי הסכמת המשפחה. אני יודעת כמה אתה וסיריוס קרובים, ואני מציעה שבחופשות ובחגים הוא יבוא להתארח אצלנו, אבל איננו יכולים לאמץ אותו. מסור לסיריוס את אהבתנו."