שני הנערים רצו לתוך היער, לעבר המחבוא הנוסף שיש לרמוס. סיריוס רץ לתוך היער בלי בעיה, אבל סוורוס לא הסכים. הוא אחז בידו בחוזקה והשאיר סימני אצבעות על עורו.
סיריוס ניער את ידו של סוורוס ורץ עמוק לתוך היער. סוורוס הרגיש מחנק בגרונו שראה שהם כבר נמצאים בתוך היער האפל. מסוכן להיות שם, מפחיד להיות שם. הוא ניגב את ידיו המדממות על חולצתו וניסה לעצור את סיריוס ללא הצלחה.
סיריוס פנה פעם נוספת ימינה, עמוק יותר לתוך היער, ומרוב הלם סוורוס נפל על הרצפה.
"אני לא רוצה ללכת לשם!" הוא צעק על סיריוס, אבל סיריוס לא הקשיב. הוא אחז שוב בידו של סוורוס וגרר אותו לתוך היער. "חתיכת גריפינדורי מסריח, תעזוב אותי!!"
סיריוס נעצר. סוורוס נפל שוב על הרצפה. סיריוס התנשא מעליו שידיו קפוצות לאגרופים. "חתיכת סלית'ריני מלוכלך, תגיד תודה שעזרנו לך. בלעדינו, הזאב היה רוצח אותך תוך שנייה!"
"זאב?! זאב?! זה היה רמוס!!"
"זה לא רמוס!!" סיריוס צעק בלחץ. הוא משך שוב את סוורוס, אבל סוורוס המשיך להתנגד וגרם לו ליפול על הדשא. "תפסיק כבר להתנגד! בוא ליער או שאני אתן לזאב לאכול אותך!"
סוורוס הרחיק את ידו לאחור ושפשף אותה, מתעלם מדבריו של האדם שמולו.
סיריוס גיחך. הוא הסתכל על היער החשוך. "אתה מתעלם ממני?"
סוורוס לא ענה.
סיריוס נאנח וקם. "בסדר, אני הולך. תהנה כאן." והוא צעד לתוך היער.
סוורוס ישר נעמד. הוא הסתכל לאחור, לבדוק האם מישהו אחר נמצא בסביבה, אך שקלט שהוא לבדו, הוא מיהר אחרי סיריוס. "צריך לספר לדמבלדור! היה זאב בשטח בית הספר! הוא יכול להרוג תלמידים! זה חוסר אחריות!"
סיריוס שם יד על פיו, נושם נשימות עמוקות. "אם מישהו שמע אותך אני אצבע את הגבות שלך בירוק," הוא איים בשקט, ובחן את הסביבה. לא היה אף אחד באזור. "בוא אחריי ואני אסביר לך." והוא המשיך ללכת. הוא ניגב את ידו שנגעה בפיו של סוורוס על חולצתו במבט נגעל.
סוורוס הסתכל שוב לאחור, ומיהר ללכת אחרי סיריוס. הוא כיוון את שרביטו קדימה. "שמעתי שיש דברים מסוכנים ביער, כמו עכבישים ענקיים, קנטאורים, נימפות." רעד עבר בגופו. "בוא נחזור מהר לחדרים."
סיריוס לא ענה. הוא המשיך ללכת, מידי פעם דורך על חרקים שהתקרבו אליהם.
סוורוס נאנח, והמשיך ללכת בשקט אחריו.
סיריוס נעצר ואחז שוב בידו של סוורוס. סוורוס ניסה להרחיק אותו לאחור, אך סיריוס לא נתן לו.
"אני צריך שתסמוך עליי לרגע," סיריוס אמר בשעמום. "אני יודע שאתה פחדן, אבל אין ברירה."
"אני לא פחדן-" ולפני שהוא הספיק לסיים, סיריוס דחף אותו לבור שהיה בדשא.
סוורוס השתדל לא לצעוק, ונפל על הקרקע הקשה לאחר כמה שניות של נפילה. סיריוס נפל אחריו. הוא מיהר להתגלגל לצד בשביל לא ליפול עליו.
"לעזאזל, אתה עדיין חי," סיריוס סינן שיישר לסוורוס מבט. הוא קם, והמשיך ללכת בשביל.
סוורוס נעמד אחריו ושפשף את ידו הפצועה. הוא נעץ מבט זועף בסיריוס והמשיך ללכת בעקבותיו.
"אני לא מבין למה עשית את זה. איפה אנחנו בכלל?" הוא הסתכל סביב, וראה שהם נכנסו למנהרה עמוקה מתחת לאדמה. "אם פרופסור דמבלדור לא יסלק אתכם אחרי הדבר הזה, אני אדאג באופן אישי ש-"
הוא השתתק שראה את סיריוס מכוון עליו את שרביטו. "אם תעז לספר למישהו משהו על מה שקרה, אתה תסבול. זה מובן, סבר מאוס?"
סוורוס בלע רוק, והנהן. סיריוס זז לאחור והתיישב על הרצפה, הוא סימן לסוורוס לשבת לידו וכך הוא עשה. "אתה רוצה את האמת או אמת עם קצת שקר?"
"אמת," סוורוס ישר ענה.
סיריוס שינה תנוחה, והעביר את שרביטו מיד ליד. "רמוס הוא איש זאב, בגלל זה הוא מתבודד כאן. אם לא היית דוחף את האף הגדול שלך שום דבר לא היה קורה. אז אם תעז לספר למישהו, או אפילו לרמוז, אני ארצח אותך."
"מה זאת אומרת איש זאב? יש דבר כזה אנשי זאב?" סוורוס נשמע מסוקרן.
"נו באמת, אנשי זאב, כאילו שאתה לא יודע מה זה."
"אבל זה לא אמיתי, נכון? זאת אומרת, זה רק מיתוס, לא?"
סיריוס הרים גבה. "איך מיתוס כמעט הרג אותך?"
סוורוס ניסה לפצות את פיו, אבל רעש נפילה חזק נשמע באזור. שני הנערים הסתובבו בבהלה, וראו את ג'יימס. גופו היה מלא בחבלות.
"אני..." הוא התנשף. "אני חושב שיש לנו בעיה."
YOU ARE READING
חבורת הקונדסאים
Fanfictionזה סיפור על החבורה של ג'יימס, סיריוס, רמוס ופיטר, הידועה בשמה- חבורת הקונדסאים. הסיפור עוקב אחריהם משנתם הראשונה ועד הסוף של החבורה. בספר יהיו את המשברים שעברו, החברויות, המתיחות ותהליך ההתבגרות שעברו עם השנים. הספר מורכב 98% מויקיפוטר כך שלא יהיו ש...
