חבורת הקונדסאים

פרק 38

"הינה הבוגד חזר," סיריוס קיבל את פני ג'יימס מתי שחזר לחדרם בשעה 04:00 לפנות בוקר. הוא לבש את הפיג'מה המשובצת שלו וישב בסיכול רגליים על המיטה. הוא נעץ בחברו מבט מאשים.
"מה אתה רוצה?" ג'יימס מלמל בחוסר סבלנות ופשט מעליו את הגלימה.
"בוא נראה- איבדנו את מה שעבדנו עליו חמש שנים, ניסינו ביחד למצוא דרך להשיג אותו חזרה, לילי הופיעה משום מקום, ובמקום ג'יימס פוטר התגלה לפניי פאקינג הפלאש ותוך שנייה ברחת ממני והשארת אותי לבד."
ג'יימס לבש את הפיג'מה שלו בחוסר עניין מוחלט לדבריו. "חיכית לנאום הזה?"
"למה נראה לך נשארתי ער?" סיריוס השעין את ראשו על הקיר. "נראה אותך בורח ממני שוב, פוטר. אם עוד פעם אחת אתה נוטש אותי לטובת לילי אני מצטרף לסבר מאוס ופותח מועדון נגדך."
ג'יימס גיחך אך ליבו כאב. לילי לא אוהבת אותו לא משנה כמה הוא מתאמץ, אז למה הוא מנסה? עדיף פשוט לוותר.
אבל תמיד שהוא חושב שהצליח להתגבר עליה היא פתאום מופיעה וגורמת ללב שלו להינמס.
הוא נשכב על המיטה וכיבה את המנורה הקטנה שליד מיטתו.
סיריוס נשכב גם הוא על המיטה, אחרי שג'יימס שמע אותו ממלמל בלחש: "מה יש לו?"
***
הם התיישבו במקומות הקבועים שלהם וקיבלו את הדפים למבחן.
ג'יימס לא היה מרוכז. הוא קשקש את שמה של לילי לכל אורך הדף. פעם, הוא היה רושם את שמה לצד משהו שקשור לקווידיץ'- שני הדברים שהוא הכי אהב בעולם- אבל עכשיו היא התעלתה על זה. כל מה שהוא הצליח לחשוב עליה היה היא, כמה שהיא יפה, כמה שהיא חשובה לו.
הוא הפנה את מבטו אליה. גם היא ישבה במקום הקבוע שלה וכתבה במרץ את התשובות. איך היא מסוגלת להתרכז במבחן?
"פססססט," סיריוס דקר את גבו של ג'יימס עם העט נוצה. "פססססססססססססססססט-"
"מה אתה רוצה?" הוא לחש בכעס.
"תראה, יש פה שאלה על שיקוי פולימיצי!" סיריוס לחש בהתלהבות.
ג'יימס רצה לדקור אותו. "אוקיי, אם לא שמת לב זה מבחן בשיקוי-"
"ג'יימס פוטר," פרופסור סלגהורן קרא וסימן לו עם השרביט שיקום מכיסאו. "אתה לא יודע שאסור לדבר בזמן מבחן?"
ג'יימס איגרף את ידו ונעמד. הוא הרגיש איך כל התלמידים מסתכלים עליו במבטים מגחכים.
"אני לא דיברתי, פרופסור," הוא סינן.
"אז אתה טוען שאני הוזה?" סלגהורן סימן לג'יימס לעמוד לידו, ובמבט מושפל ג'יימס הלך לעברו.
הוא לא יישר את מבטו בשביל להימנע ככל האפשר מלראות את הבעת פניה- הכנראה מאוכזבת- של לילי.
"אבל פרופסור, הוא באמת לא דיבר, אני זה שדיבר," סיריוס יצא להגנתו.
"אין צורך שתשקר לטובתו, בלק. אני ראיתי אותו מדבר-"
"אבל אני זה שהתחיל את השיחה והוא זה שאמר לי לשת-"
"זה לא אמור להתפתח לדיון!" סלגהורן הטיח את ידו על השולחן. "אתם, שניכם, המבחן שלכם פסול!"
סיריוס קם על רגליו גם כן. הוא ראה איך כל תלמידי הכיתה הרימו את ראשם מהמבחנים ובהו בהם, למעט סנייפ שהמשיך לכתוב במרץ על דף המבחן.
"למה שתפסול לו את המבחן על משהו שאני עשיתי?!" הוא צעק.
"סיריוס בלק, אני לא מרשה לך להרים עליי את הקול," סלגהורן סינן בשחיקת שיניים.
ג'יימס התעלם מכל השיח. הוא הלך במהירות לדלת היציאה, ויצא מהכיתה.
הכיתה שתקה, אפילו סנייפ הרים לרגע את ראשו ובחן את הסיטואציה.
סיריוס נשך את שפתו וכיווצ'ץ' את דפי המבחן שלו. הוא זרק על השולחן ויצא אחרי ג'יימס.
הוא רץ אחריו, אבל ג'יימס התחמק.
"קרניים, אני באמת מצטער-"
"די רך כף, תעזוב אותי," ג'יימס נשמע מיואש. סיריוס אף פעם לא שמע אותו ככה.
"מה יש לך לאחרונה? קרה משהו?"
ג'יימס הניד בראשו והמשיך ללכת. סיריוס עקב אחריו. הוא החזיק את ידו, אבל ג'יימס ניער אותו.
"די, ביקשתי שתלך, נכון?" זה היה נשמע ילדותי אפילו באוזניו, אבל לא היה לו מצב רוח לשיחת ההתנצלות של סיריוס.
סיריוס נאנח ושילב את ידיו. "לילי? מה את עושה פה?"
לילי? מה היא עושה פה?
ג'יימס כמעט עף לרצפה מרוב המהירות שהוא הסתובב. היא באמת הייתה שם, לילי. היא החזיקה את גיליון המבחן בין זרועותיה והסתכלה על שניהם בעיניים נסערות.
"דיברתי עם פרופסור סלגהורן ואמרתי לו שזה לא פייר לפסול לכם את המבחנים בגלל החוסר הבנה הזה. הוא הסכים ששניכם תעשו מחר מבחן חוזר ואם הוא במקרה ישמע אתכם מדברים הוא יתן לכם ציון נכשל בשיקויים, בסדר?"
סיריוס נראה נלהב. הוא נתן אגרוף חברי ללילי שנראתה מופתעת מתגובתו.
ג'יימס כחכח בגרונו. "תודה, אוונס."
לילי חייכה חיוך דק. "ואם אפשר לשאול, מה לחשתם בדיוק?"
"התלהבתי שיש במבחן שיקוי פולימיצי בגלל שאני וג'יימס הכנו פעם שיקוי פולימיצי, זה הכל."
"והיית חייב להזכיר לי את זה באמצע המבחן?" ג'יימס רטן.
"למה הכנתם שיקוי פולימיצי?" לילי שאלה בחשש.
ג'יימס בלע רוק, למה לסיריוס לא יודע לסתום את הפה? "את יודעת... מתיחה?"
"וואו, אתם הולכים רחוק עם המתיחות שלכם," לילי אמרה באותו קול חושש.
"ספרי לנו על זה, אני חטפתי קרושיו בגלל אח-"
"מה?!"
"סיריוס!" ג'יימס צעק. הוא לא הרבה לקרוא לסיריוס בשמו, וזה גרם לסיריוס באותו רגע לסתום את הפה.
"חטפת קרושיו?!" לילי שאלה בהלם.
"אני ממש חייב ללכת ללמוד למבחן החוזר," סיריוס מלמל וצעד באיטיות לאחור. "היה תענוג לדבר איתכם, בואו נעשה את זה שוב, ביי."
והוא רץ משם, משאיר את לילי וג'יימס לבד.
שניהם שתקו.
ג'יימס שם את ידיו בכיסי מכנסו והסתכל על על הרצפה. "אז..."
"אני מצטערת שהתחמקתי ממך אתמול," לילי מלמלה. "היה לי ממש כיף להיות איתך, אבל... נלחצתי."
ג'יימס רצה לשאול אותה ממה היא נלחצה, אבל הבין שזה ישמע נואש מידי מצידו, אז הוא נענע את רגליו לצדדים ואמר: "כן כן אני מבין."
"ו... אתה רוצה אולי שנלך שוב להוגסמיד? אמרת שיותר יפה להיות שם ביום."
הוא הרים את ראשו והרגיש שעליו להרים את הלסת שלו מהרצפה מרוב הלם. לילי רוצה לצאת איתו! לילי!
"כן! בואי!" הוא כמעט צעק.
לילי צחקקה, וצעדה באיטיות לעברו. "אז, נצא?"
***
הם הגיעו לאותו אזור שבו היו אתמול.
בגלל השעה המוקדמת, האזור היה הומה באנשים.
ג'יימס אחז בידה של לילי בשביל לא לאבד אותה בתוך כל ההמון, והיא השיבה לו אחיזה עדינה, מסמנת שגם היא לא רוצה לאבד אותו.
הוא הוביל אותה לגלגל הענק שהיה בקצה הוגסמיד. זה המקום הכי רומנטי שהצליח לחשוב עליו.
הוא ראה בזווית עינו את עיניה הנוצצות של לילי שהסתכלו על קצה הגלגל הענק.
'היא כל כך יפה', ג'יימס חשב לעצמו, וניסה לא להפוך לשלולית מולה. הוא הלך איתה לתור הארוך והתפתה לעקוף אותו בבוטות, אך מנע מעצמו.
"מלא זמן לא הייתי על גלגל ענק," לילי אמרה בהתרגשות.
ג'יימס חייך וחיזק את אחיזתו בידה. "גם אני, הפעם האחרונה שלי הייתה לפני שנים."
לילי הנהנה בהסכמה. "אבל תזכור שצריך לסיים מוקדם כי אתה צריך ללמוד טוב לפני המבחן החוזר שלך."
ג'יימס נשך את שפתו, הוא כבר הספיק לשכוח שעליו להשלים את המבחן הזה.
"בסדר, אני יודע את החומר, אין לי צורך לחזור עליו," הוא אמר בזריזות.
לילי הסתכלה עליו במבט המותש שלה, וחייכה לעצמה. "אז מה, נבלה את כל היום ביחד?"
"יש בעיה עם זה?"
"לא, אני מוודאת שלא תנטוש אותי."
ג'יימס הרגיש את ליבו מתרחב בכל גופו. "אני בחיים לא אנטוש אותך."
היא הצביעה עליו באצבע מאשימה. "תזכור שהבטחת את זה."
"אני בהלם שיש לך ספק בכלל. יש לי קראש עליך 7 שנים ולמרות כמות הפעמים שדחית אותי אף פעם לא נטשתי אותך. את רואה איזה עקבי אני?"
סומק עדין עלה על לחייה. "הכי עקבי שיש."
התור הצטמצם, והם ראו שעכשיו תורם לעלות על הקרון המתנדנד של הגלגל ענק.
לילי התיישבה ראשונה, ואחריה ג'יימס נכנס וסגר אחריו את השער. הוא ווידא שלילי חגרה את עצמה כמו שצריך ורק אז חגר את עצמו וחזר להחזיק את ידה.
לילי הסתכלה על הנוף וחייכה בהתלהבות. ג'יימס הסתכל עליה וחייך. החיוך שלה הוא הדבר הכי יפה שיש, יותר מכל נוף שבעולם.
"תראה! רואים מכאן את כל הוגסמיד!" לילי אמרה והצביעה על החנויות שהם ראו מלמעלה. הוא הנהן והצביע על אחת החנויות. "הינה החנות שבה שתיתי את הבירצפת הראשונה שלי."
ג'יימס נזכר ביום הזה, שהוא וסיריוס שתו חמישה כוסות בירצפת והחלו לראות מטושטש ולדבר בצורה עקומה, ורמוס נאלץ להסתיר את העובדה ששני חבריו שיכורים מכלל הסגל.
לילי הסתכלה על החנות, שעליה התנוסס השם: "פונדק ראש החזיר".
"שמעתי דברים לא טובים על המקום הזה," היא הודתה.
"כן, לא מומלץ במיוחד. מעבר לזה שאח של דמבלדור מנהל את המקום ושזכיתי לראות שם הומלסים שיכורים... אין ממש מה לחפש שם."
לילי הנהנה. "נשמע חוויתי."
ג'יימס לא ידע איך לגרום לשיחה לזרום שוב. הם הגיעו לחלק העליון של הגלגל ענק והנוף היה עוצר נשימה. למרות האוויר הקר שנשב על פניהם, הוא נהנה.
"קצת קר לי," לילי אמרה.
ג'יימס ישר החזיק את ידיה וניסה לחמם אותם.
לילי גיחכה והסיטה את ראשה לכיוונו, לחיה נצבעו בצבע אדום בהיר. "אתה נעים."
ג'יימס משך את לילי לכיוונו, והיא השעינה את ראשה על כתפו והמשיכה להסתכל על הנוף. הוא חיבק אותה בעדינות.
"תגיד," לילי אמרה בלי ליישר את מבטה לג'יימס. "ייקח לך עוד הרבה זמן עד שתנשק אותי?"
ג'יימס קפא. היא רוצה את זה, היא רוצה שהוא ינשק אותה.
הוא הסתכל על עיניה שהסתכלו לצד השני, והניח את ידו על הסנטר שלה. הוא קירב את פניה לשלו והרגיש איך הנשימה של שניהם נגמרת.
הוא נעצר סנטימטר מול פניה, וראה את עיניה זזות מהנוף וננעצות בעיניו, אותן עיניו ירוקות שהוא כל כך אהב.
"פחדתי שלעולם לא תבקשי," הוא לחש, לפני שהניח את שפתיו בעדינות על שלה ונישק אותה.

***********
תהנוווו
העלתי מחדש כי הקודם לא עלה טוב