חבורת הקונדסאים

פרק 44

כמו שג'יימס אמר- לא לקח לו וללילי הרבה זמן להצטרף למסדר עוף החול. שניהם לקחו חלק באיסוף מודיעין על פעולותיו של וולדמורט, ובכך הצליחו למנוע כמה מפעילותיו.
הם הצליחו להעלות על העצבים של מספר לא קטן של אוכלי מוות, ונאלצו להסתתר מהם ולעבור מספר בתים בשביל להתחמק מנקמה.
רמוס הסתיר את הזוג מספר פעמים בביתו, וסיריוס הצליח להטעות את אוכלי המוות ובכך למנוע אסון.
אבל למרות הסכנה על חייהם- הם לא התחרטו לרגע, והם ידעו שהם לא יפסיקו עד שוולדמורט יפול.
שניהם שהו בחדר קטן בתוך הבקתה של רמוס. ג'יימס עזר לו לקנות את הבקתה הזו. היא הייתה במקום מרוחק ושקט, כך שבימי ירח מלא לא יוכל לפגוע באף אחד.
לרמוס היו הרבה בעיות כלכליות בגלל שאף אחד לא רצה להעסיק איש זאב, וג'יימס עשה כל שביכולתו לעזור לחברו, ובגלל זה רמוס ניסה להחזיר לו באותה כמות.
ג'יימס חיכה לזמן המתאים להציע ללילי נישואים, ואחרי כמה חודשים קשים לאחר האובדן הוא הרגיש שעכשיו זה הזמן.
הוא סיפר על כך לסיריוס ורמוס, והשניים עזרו לו לארגן הצעה מרגשת.
הוא לא ידע איך להציע לה, אם היא תרצה משהו גדול או צנוע, משהו עם חברים או אינטימי בין שניהם, אבל לבסוף הלך על מה שלדעתו הכי התאים ללילי.
היא הכינה לשניהם ארוחת צהריים. הוא סידר את בגדיו והכניס את הטבעת לכיס מכנסו. הוא הלך אליה וחיבק אותה בעדינות.
"מה את מכינה?" הוא שאל והסתכל מבעד לכתפה על האוכל.
"ספגטי," היא ענתה.
הוא השעין את ראשו על כתפה והצמיד את גופה אליו במעין חיבוק אחורי. "יש לי רעיון מה נעשה היום."
לילי הרימה גבה בבלבול. "יש היום משהו מיוחד?"
כן. משהו מאוד מיוחד.
הוא חייך בשובבות והניד בראשו. "הרבה זמן לא הלכנו לדייט."
"כן, קצת מסוכן עכשיו," היא מלמלה וכיבתה את הגז. "אתה יודע- לורד וולדמורט וכל זה."
ג'יימס אהב את העובדה שלילי לא פחדה להגיד את שמו של וולדמורט. הרבה אנשים נמנעו מלהגיד את שמו מרוב פחד שיופיע, אבל לילי לא. לילי לא פחדה ממנו.
"חיים פעם אחת," ג'יימס אמר ונישק את עורפה. "יש לי גם רעיון לאן נלך."
לילי הרימה את הסיר פסטה שהכינה עם חיוך דק. "נאכל את הפסטה ונלך?"
ג'יימס נסתכל מבעד לחלון. אמור להיות שקיעה בקרוב, אם הם יאכלו את הפסטה יכול להיות שהשקיעה תיעלם וההצעה לא תהיה יפה כמו שדמיין.
"לא, הפסטה תישאר לארוחת ערב, בוא נלך עכשיו."
לילי עיקמה את פניה. "אתה עקשן."
"ואני אוהב אותך," הוא נישק את שפתיה. "בואי, תחזיקי לי את היד."
היא הרימה גבה בבלבול ובכל זאת החזיקה את ידו. הוא עיתק את שניהם להוגסמיד, לאותו אזור בו הייתה הנשיקה הראשונה שלהם- הגלגל הענק.
לילי הסתכלה סביב באותו חיוך מתלהב כמו שהיה בפעם הראשונה, וליבו של ג'יימס איים לעזוב את גופו מרוב שהיה בלחץ.
מה אם היא לא תאהב את זה? אם היא תגיד לא? הוא לא יכול לחיות עם החוסר וודאות הזה.
אך מצד שני, משהו בו ידע שהיא לא תסרב, הוא יודע שהיא תגיד לו כן.
"בואי נעלה על הגלגל ענק," הוא הציע, והפעם, לא היה לו תור בכלל. האזור היה נטוש.
לילי החזיקה את ידו ועלתה איתו לגלגל ענק. הוא כמעט מעד מתי שנכנס לקרון הקטן, אבל מיהר לייצב את עצמו.
"אז, על מה אתה רוצה שנדבר?" לילי שאלה בסקרנות.
ג'יימס הסתכל על מצב השמיים וראה שהשקיעה עדיין לא הגיע, הוא חייב למשוך את הזמן.
"תוכניות לעתיד," זה היה הנושא שיחה היחיד שעלה לראשו. "את כבר יודעת במה תרצי לעבוד?"
לילי הניחה את ראשה על כתפו והרהרה על השאלה.
"אולי... מורה?" היא הציעה
"מורה למה?"
"התגוננות בפני כוחות האופל!"
ג'יימס גיחך גיחוך מופתע. "באמת?"
לילי עיקמה את פניה. "מה הבעיה?"
"שום דבר, סתם יהיה מצחיק לראות אותך מלמדת תלמידים על בוגארטים ועל הכישופים האסורים."
לילי הרימה את ראשה מכתפו. "אני יכולה גם להעביר לך כמה שיעורים על הדרך. אף פעם לא היית טוב בזה בכל מקרה."
ג'יימס כמעט נחנק. "אני? אני הייתי הכי טוב בכיתה!"
"אתה בטוח? כי לפי מה שאני זוכרת, לקח לך נצח עד שהבנת איך להגות את הכישוף 'אקספקטו פטרונום'."
"זה כי היה לי בעיות בהגייה בגלל תהליך שינוי הקול שעברתי!" הוא התגונן באופן כושל. "את לעולם לא תביני את זה, רק גברים יבינו."
לילי צחקקה. "אל תדאג, אני זוכרת את זה. זה היה קורע לשמוע אותך מדבר ותוך כדי הקול שלך היה נשבר."
ג'יימס בלע רוק, היא שמה לב לזה? אין סיכוי! הוא תמיד דאג להסתיר את זה עם כחכוח גרון גברי. היא בטוח עובדת עליו בשביל לגרום לו להילחץ.
"בחיים לא נשבר לי הקול," הוא רטן.
"מה שתגיד," היא אמרה עם חיוך קטן.
"ובכל מקרה, עכשיו יש לי קול סופר גברי."
לילי צחקה והניחה יד על שפתיו. "לפעמים כדאי שתפסיק לדבר."
"קשה לך להודות באמת?" הוא אמר שהיד שלה עדיין על שפתיו.
לילי הזיזה את ידה משפתיו שהחיוך עדיין מרוח על פניה. "יש לך קול גברי."
ג'יימס החל לצחוק. "סוף סוף את מודה."
לילי הנהנה בהסכמה והסתכלה על השמיים, היא הרגישה שהם כבר שעות על הגלגל הענק. "כבר נהיה חשוך."
ג'יימס כמעט איבד את ההכרה. איך הוא שכח עבור מה הוא התחיל את השיחה?? איך הוא נתן ללילי להסיח את דעתו??
הוא הפנה את מבטו לשמיים וראה את השמש שוקעת. זה הזמן, הוא לא יכול לתת ללילי לסחוף אותו שוב לשיחה ארוכה.
"הכל בסדר?" לילי שאלה בבלבול.
הוא הפנה אליה מבט חושש והרגיש שוב את החרדה עולה על גדותיה. "כן."
"אתה מפחד מחושך?" לילי עקצה בעדינות.
ג'יימס גיחך. "היית מתה."
"אז למה אתה נראה ככה?"
הוא נשך את שפתיו. זה הזמן. הוא כחכח בגרונו והחזיק בעדינות את ידה.
"את יודעת... הסיבה שלקחתי אותך לכאן זה לא בגלל שרציתי לצאת איתך לדייט. ובכן, אני תמיד ארצה לקחת אותך לדייט, אבל זה לא הסיבה."
הוא הרגיש את גרונו מתייבש והמילים שיצאו מפיו הרגישו לו מגוחכות.
"לקחתי אותך לפה כי... רציתי להגיד לך שאת הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני כל כך מאושר שאני איתך, אני כל כך שמח שאני איתך, ואני רוצה להמשיך להיות איתך לעוד הרבה זמן."
לילי הרגישה שמערכת הנשימה שלה הפסיקה לפעול. היא נשמה נשימות קטועות והרגישה את הדמעות עולות על עיניה.
"ורציתי לבקש ממך שתישארי איתי לכל החיים," ג'יימס המשיך בקול רועד. הוא כרע על הברך והוציא מהכיס שלו את הטבעת.
הדמעות של לילי כבר ירדו בלי שיכלה ורצתה לעצור אותם.
"לילי, התינשאי לי?"
לילי נשמה עמוק ושוב הסתכלה סביב. היא הסתכלה על השמש ששקעה כמעט לגמרי, על הגלגל ענק שהמשיך להסתובב, על פנסי הרחוב שנדלקו, ואז החזירה את מבטה לג'יימס, האדם שהיא הכי אוהבת בעולם.
"יש לך ספק בכלל?" היא שאלה, ומיהרה לנגב את הדמעות מפניה.
ג'יימס חייך. "זה אומר כן?"
לילי צחקקה והניחה את ידיה על לחיו. "כן, אני רוצה להינשא לך."