חבורת הקונדסאים

פרק 49- הסוף

רמוס גילה על הכל דרך מכתב שפרופסור דמבלדור שלח אליו.
במכתב היה כתוב על זה שסיריוס נכנס למאסר על בגידה שבגללה נהרגו זוג הפוטרים, על הריגה של 12 מוגלגים ועל רצח של חברו הטוב- פיטר.
רמוס קרא את המכתב בדמעות. איך הוא העז לעשות להם את זה? איך הוא בגד בחבר הכי טוב שלו? למה הוא רצח את פיטר?
זה היה טעות להיות חבר של אדם ממשפחת בלק, הוא היה צריך לדעת את זה.
רמוס היה באותו זמן בצפון המדינה על פי החלטה של מסדר עוף החול. הוא שהה בבית קטן במקום מבודד ורחוק מכלל סכנה.
הוא לבש את בגדיו, נעל נעליים ויצא מהבית. הוא צריך לדבר עם סיריוס, הוא צריך להבין למה לעזאזל הוא עשה את זה.
***
סיריוס שכב בתא המעצר ותהה איך לעזאזל הוא הגיע לסיטואציה הזאת.
הוא ידע שהוא נידון למאסר עולם באזקבאן, והוא ידע שברטי קראוץ' לא ירחם עליו עם גזר הדין שיתן לו.
הוא הסתכל על התקרה, ורק ג'יימס היה במחשבות שלו.
הוא איבד אותו, וזה היה הדבר הכי כואב שיש. לא אכפת לו להיות באזקבאן למשך כל החיים, העיקר שג'יימס יחזור.
אחד מאנשי משרד הקסמים ירד במדרגות ודפק על סורגי התא שלו.
סיריוס התיישר, וראה את קרוניליוס פאדג' מולו. הוא הסתכל עליו בבלבול.
"יש לך אורח," קרונוליוס אמר, ולפתע רמוס לופין ירד במדרגות.
סיריוס קם על רגליו. הוא כבר הספיק לשכוח ממנו, הוא שכח שעד לפני כמה ימים הוא היה בטוח שרמוס הוא הבוגד, ועכשיו מסתבר שזה לא נכון.
הוא לא ראה אותו כל כך הרבה זמן, כך שהוא התרגש לראות אותו יורד במדרגות והולך אליו, אבל הוא היה בטוח שרמוס לא מרגיש אותו דבר כלפיו.
רמוס נעצר מול התא שלו. הוא הסתכל על סיריוס במבט ריקני.
"אני אשאיר את שניכם לבד," פאדג' אמר, ועלה במדרגות.
סיריוס חייך חיוך קל. "רמוס, איזה טוב שבא-"
"למה עשית את זה?" רמוס קטע אותו, קולו היה שבור.
חיוכו של סיריוס ירד תוך רגע. רמוס עדיין חושב שהוא הבוגד.
"תקשיב, אני יודע שזה לא נראה טוב מהצד, אבל אני באמת לא עשיתי כלום."
"אני לא מאמין לך," רמוס לחש. "יש יותר מידי הוכחות."
סיריוס נשך את שפתו. "נראה לך שאני אפגע בג'יימס? הוא החבר הכי טוב שלי, ואתה יודע את זה!"
"זה למה אני שואל אותך, ואני אשאל אותך שוב- למה עשית את זה?" רמוס שאל בחוסר אמונה.
"אני לא עשיתי כלום! זה פיטר! זה פיטר!" סיריוס הרגיש שהוא מאבד את דעתו. הוא צרח עד שגרונו כאב.
"פיטר מת! אתה רצחת את פיטר, חתיכת בוגד!" רמוס צעק וניסה לא לאבד שליטה. הוא לא הבין איך סיריוס העז לעשות להם את זה, איך הוא העז להפליל את החבר הכי טוב שלו ולגרום למותו. איך הוא העז להרוג את פיטר, שכנראה רץ לחפש עזרה.
"פיטר לא מת! פיטר חי!" סיריוס דפק על תא המאסר שלו בחוסר אונים.
רמוס צעד לאחור. "אתה איבדת את זה לגמרי."
"אני לא! אתה חייב להאמין לי! פיטר עשה את זה, לא אני!"
"למה לי להאמין לך? חתיכת בוגד."
"כי זה האמת!"
"לא." רמוס הניח יד אחת על התא של סיריוס. "האמת היא שפשוט קשה לך להודות במה שעשית. אתה הרגת את ג'יימס, אתה הרגת את לילי ואתה הרגת את פיטר. הדם שלהם על הידיים שלך, ואני מאוד מקווה שתזכור את זה כל יום באזקבאן. כל יום תזכיר לעצמך בגלל מי הם מתו."
רמוס הסתובב והתחיל ללכת, הוא לא נתן לדמעות לרדת מעיניו.
"אני לא עשיתי את זה!!" סיריוס צרח. "אני לא עשיתי את זה!! זה פיטר!! אני לא עשיתי את זה!!"
אבל רמוס כבר עלה במדרגות ונעלם משדה ראייתו. וסיריוס המשיך לצרוח בחוסר אונים, מקווה שאולי מישהו שם יאמין לו.
***
סיריוס יצא אשם בלי שנערך משפט. הוא נכנס למאסר עולם באזקבאן.
הוא שמע על זה שפיטר זכה באות "מסדר מרלין", על זה שנאבק בסיריוס עד מותו, והוא ניסה לא לאבד עוד יותר את עשתונותיו מתי שהוא שמע על זה.
הוא לבש חולצה של אסיר 390 ונכנס לתא שלו, תא מבודד שעליו שמרו עשרות סוהרסנים.
בזכות זה שהוא למד על הסוהרסנים לא מזמן, הוא ידע שהוא צריך לשמור על שפייתו, ולהפוך לאנימאגוס בהחלט עזר לו עם הדבר.
הוא יודע שהוא לא אשם, הוא יודע מי האדם האשם, והוא יגרום לו לשלם על זה ברגע שהוא יצא מהכלא.
והוא יצא, בזה אין לו ספק.
"פיטר פטיגרו..." סיריוס חרט את השם שלו על הקיר. "אתה עוד תשלם על זה."

**********
זה הסוף של הספר💔
מקווה מאוד שנהנתם, ובקרוב אני אשלח קלואז'ר של התקופה