חבורת הקונדסאים

פרק 22

סוורוס לא הבין מדוע בטנו כואבת כל כך. הוא הרגיש שעליו להתחנן מרגליו שירוצו מהר יותר, בשביל שיוכל ללכת לשירותים כמה שיותר מהר וכך יוכל לחזור ללילי בלי עיכובים מיותרים.
זאת סוף סוף ההזדמנות שלו איתה, ההזדמנות שלו להציע לה להיות חברה שלו, והוא לא מוכן שההזדמנות הזאת תיהרס בגללו.
הוא הגיע לשירותי הבנים בקומה הראשונה, אך הזדעזע לראות בכניסה לשירותים שלט שבו כתוב: "השירותים לא תקינים."
הוא לא התמהמה לרגע ורץ לשירותים של הקומה השנייה, אך הופתע לגלות גם שם שלט דומה.
הוא נשך את שפתיו והלך לשירותים השניים שיש בקומה, השירותים שמיועדים למורי בית הספר והכניסה אליהם אסורה, אבל אין לו ברירה.
הוא פתח את הדלת, והזדעזע לראות שהשירותים מוצפים עד לגובה ברכיים.
הוא סינן מספר קללות מתי שסגר את הדלת ונמלט משם, בעוד שמכנסיו ספוגים במי ביוב.
הוא הבין שלא נותרה לו ברירה והוא צריך להיכנס לשירותי הבנות. הוא קיווה שלא תהיה שם אף אחת, ופתח את דלת השירותים. הוא נעל את הדלת אחריו ונשם ברוגע מתי שראה שפה השירותים עובדים.
"יש בן בשירותי בנות..." קול ילדותי נשמע מפתח הדלת. הוא הרגיש את דופק ליבו גובר.
"אני כל כך מצטער," הוא אמר. "אבל כל שירותי הבנים הרוסים ואני הייתי חייב לשירותים. אני לא אשאיר מלוכלך, אני מבטיח."
"אני לא מאמינה שאפילו אתה לא מזהה אותי. כמובן, למה שמישהו יזהה אותי?" קול הילדה ברבר מצידה השני של הדלת.
סוורוס נשך את שפתו. "אנחנו מכירים?"
הוא לא היה מוכן לזה שהילדה תעבור בפתח הדלת ותופיע מולו, והוא עוד יותר לא היה מוכן לזה שאותה ילדה תהיה רוח רפאים.
הוא פלט צווחה חלושה והרים את מכנסיו. "מי את??"
הילדה נראתה פגועה. "אתה לא מזהה אותי?"
סוורוס בחן אותה. הוא נשם בפראות. "אף פעם לא יצא לי לראות אותך."
"כמובן, למה שמישהו ירצה לראות אותי בכלל? למה שמישהו יכיר את מירטל המייללת?" הילדה החלה לבכות.
סוורוס רצה לברוח משם. "מירטל, אני כבר אצא מכאן. את יכולה בבקשה..."
"אני שמעתי נכון? יש בן בשירותי בנות?" קול נוסף הצטרף.
כל צבעו אזל מפניו שהוא זיהה את הקול. זה פיבס.
"כן! הוא בתא האחרון!" מירטל צעקה לעבר הרוח רפאים.
סוורוס רצה לקבור את עצמו מתי שגם פיבס נכנס לתא, מחייך את חיוכו המבשר צרות.
"סוורוס! לא למדת שאסור להיות בשירותי נשים?"
"אני לא התכוונתי, באמת, אבל כל שירותי הבנים הרוסים!"
"אוי לא! אמרת את זה לאחד מהמורים?" פיבס אמר בקול ציני.
"ל-לא, אבל בבקשה תנו לי לסיים ואני אצא מפה ולא אחזור, אני מבטיח."
"ממש לא! מי שנכנס לשירותי בנות צריך ללמוד את הלקח!" פיבס צעק.
סוורוס הכניס את היד לכיס גלימתו וניסה להוציא את השרביט, אולי בעזרתו הוא יוכל לעצור את פיבס, אך הוא הזדעזע לגלות שהשרביט לא אצלו.
פיבס צחקק מתי שגרם לכל מי השירותים לעלות כלפי מעלה. סוורוס ניסה לברוח מהתא, אך הדלת ננעלה ולא נפתחה.
"אני חושב שזה ילמד אותך לקח," פיבס אמר, ושפך עליו את כל מי השירותים.
סוורוס פער את פיו והרגיש שהוא מאבד את נשימתו. הוא נפל על הרצפה שכולו סחוט במי שירותים.
פיבס נמלט משם בצחוק רם, ואפילו מירטל המייללת צחקקה לעצמה.
סוורוס הרגיש שדמעותיו מתערבבות עם המים המגעילים. הוא לא ציפה שהערב שלו יראה ככה. הוא חלם על הנשף כל כך הרבה פעמים, הוא רצה שהכל בו ילך מושלם, ובסופו של דבר הוא מצא את עצמו בשירותי נשים, רטוב כולו במים מלוכלכים.
הוא קם על רגליו ופתח את דלת התא, שאיכשהו כבר לא הייתה נעולה. הוא יצא החוצה בצעדים מגושמים. הוא הסתכל סביב בשביל לבדוק האם השרביט שלו באזור, אך הוא לא מצא.
"מחפש את זה?" קול מוכר נשמע מאחוריו.
הוא הסתובב בחדות לאחור, וראה את ג'יימס פוטר עומד מולו, בידו האחת גלימה שחורה ובשנייה שרביט, השרביט שלו.
סוורוס בהה בו בהלם. "ג'יימס... אתה עשית לי את כל זה?"
ג'יימס חייך חיוך שובב. "קדימה, תחזור ללילי, אני בטוח שהיא תשמח לראות אותך ככה."
סוורוס לא רצה לתת לדמעותיו לרדת, הוא לא רצה לתת לג'יימס את העונג הזה, ובכל זאת הדמעות כבר הספיקו ללכלך את פניו.
"למה עשית לי את זה?!" הוא צרח עליו.
ג'יימס גיחך. "למה הצעת ללילי לבוא איתך לנשף? אתה יודע שאני אוהב אותה!"
"גם אני אוהב אותה!" סוורוס צעק. "בכלל לא חשבתי עליך מתי שהצעתי לה!"
"שלא תעז לשקר לי," הוא כיוון עליו את השרביט שלו.
סוורוס לא יכל לשלוט בזעמו. הוא רץ לג'יימס וניסה לקחת את שרביטו ממנו.
ג'יימס התחמק, אך החליק מהמים ונפל על הרצפה. סוורוס רכן מעליו וחטף מידו את השרביט.הוא כיוון עליו את השרביט.
"כדאי לך להתחנן לסליחה או שאני אדאג שלעולם לא תשיג את לילי!" סוורוס צעק עליו.
"סוורוס, שים לב עם מי אתה מדבר," ג'יימס סינן. "אתה שכחת שאתה סתם אפס בלי חברים? ברגע שלילי תבין את זה, גם היא תיגעל ממך."
הוא ניסה להתחמק מאחיזתו של סוורוס, אך נכשל.
"נראה אותך פוגע בי." הוא המשיך. "ברגע שיעיפו אותך מהבית ספר אתה תחזור להיות סתם ילד עני, אותו ילד כמו שתמיד היית, אבל הפעם אפילו לילי לא תהיה שם לצידך."
סוורוס לא שלט בכעסו. הוא כיווץ את כף ידו, והנחית אגרוף על פניו של ג'יימס.
ג'יימס הרגיש את אפו מדמם, והוא ניסה לתפוס את ידו של סוורוס לפני שייתן לו אגרוף נוסף, אך הוא נכשל.
"סוורוס סנייפ!" קולו של פרופסור דמבלדור נשמע מפתח הדלת.
סוורוס קפא רגע לפני שנתן אגרוף נוסף לעבר ג'יימס.
הוא הסתובב, והרגיש שהוא מאבד את כל האוויר מריאותיו שהבחין בדמבלדור עומד בפתח הדלת ומסתכל עליהם בידיים שלובות.
"בואו מיד למשרד שלי."

*******
הפרק הזה והפרק הבא טיפה שונים כי הם כתובים מנקודת המבט של סנייפ ולא של החבורה.
עשיתי את זה בשביל להזכיר שעם כמה שאנחנו אוהבים את החבורה הזאת- בתקופה הזאת הם עדיין היו ביריונים.
וצריך לזכור שלמרות שרובם השתנו- זה לא משנה את העובדה שעד השנה החמישית הם התבריינו לסנייפ ברמה מצלקת.
וגם בפרק הזה והפרק הבא יש איזכורים לעבר של סנייפ