חבורת הקונדסאים

פרק 28

ככל שהימים עברו, המתח שסרר באוויר גבר.
מלחמת גרינדלוולד החלה לתפוס תאוצה וכבר לא הייתה סתם דיבור ביניים בארוחת הצהריים- אלא הנושא המרכזי.
תלמידי סלית'רין סירבו להשתתף בשיעורים משותפים עם גריפינדור, חלק ממורי הבית ספר חוו תקיפות תוך כדי שיעור והערות גנאי על הבית שלהם, ועל מספר קירות בית הספר נחרט על הקיר: "מוות לבוצדמים".
רוב אנשי הבתים דאגו להסתובב רק אחד עם השני, בלי להתערבב בין הבתים הנוספים. היחידים שהרבו להסתובב ביחד למרות שאינם באותו בית היו סוורוס ולילי- וגם הם כבר לא יכלו להיכנס לביתן אחד של השני.
אלבוס דמבלדור לא הצליח להשתלט על הכאוס שנוצר, אך הוא ניסה למתן אותו בעזרת משחקי גיבוש בין הבתים ושיעורי חברה- אך לא לקח הרבה זמן עד שגם זה נהרס.
יום שישי הגיע ואיתו באה הארוחה הגדולה. ג'יימס נעץ את המזלג שלו בחתיכת עוף ואכל בחוסר חשק.
"תראו אותו, איך הוא מסתכל עליה." הוא רטן בזעף והצביע עם המזלג שלו על סוורוס, אשר הסתכל על לילי בחיבה.
"ותראה את אח שלי, איך הוא מתגאה בזה שוולדמורט בא לבקר אותנו, כמה דוחה." סיריוס אמר והפנה את ראשו הצידה. לצידו של סוורוס ישב רגולוס בלק, אחיו הצעיר של סיריוס. הוא דיבר עם ניצוץ בעיניים לעבר חבריו אשר בהו בו בהערצה.
"רגע רגע, תן לי להבין, הלורד וולדמורט ביקר אתכם?" רמוס נחנק, והרים את כוס המים שלו ביד רועדת.
"כן, מסתבר." סיריוס נשמע משועמם. הוא דחף לפיו תפוח אדמה. "הוא בא לבקר בחג הפסחא, לשבח את המשפחה שלי, לא יודע. בכל מקרה, טוב שלא חזרתי הביתה והעדפתי להישאר פה."
"לשבח? על מה?" ג'יימס שאל ותפך על גבו של רמוס שנחנק מהמים.
"הנאמנות שלהם והשמירה על טוהר הדם," סיריוס אמר בזלזול. "מאותו רגע רגולוס לא מפסיק לדבר עליו בהערצה, כאילו הוא איזה זמר על. מי מספר לו שהדוחה הזה הוא סתם רוצח ולא יותר."
ג'יימס נאנח והמשיך לאכול בשתיקה. אווירה מתוחה סררה בכל הבתים. זאת הייתה ארוחת השישי השקטה ביותר שהייתה.
"הו, שכחתי לספר לכם- גיליתי מה האנימאג שלי," סיריוס אמר כדרך אגב.
רמוס נחנק פעם נוספת. "חזור שנית?"
"הצלחתי להפוך את עצמי לכלב, אבל כאילו לא כלב פודל לפלף- אלא לכלב שחור וגדול כזה. האמת שזה היה די מגניב."
ג'יימס תקע מרפק בצלעות של סיריוס והוא נחנק מהתפוחי אדמה. "למה רק עכשיו אתה מספר לנו את זה?!"
"לא מצאתי זמן אחר להגיד! וזה קרה רק אתמול!"
"ולא חשבת לצרוח ברחבי הבית ולהגיד 'יואו ג'יימס אחשלי הגבר שבגברים והלוואי שהייתי אתה, הצלחתי להפוך לכלב!'?!"
"רציתי לעשות את זה, אבל אז רגולוס המתלהב הזה בא אליי ושכחתי לספר לכם," סיריוס אמר ושתה מים.
"אז כאילו... איך זה עובד??" פיטר שאל בהתלהבות.
סיריוס משך בכתפו. "לא יודע, זה פשוט קרה. אבל זה היה מטורף. הרגשתי איך הריח שלי נהיה טוב יותר והגוף שלי נהייה אנרגטי יותר, אבל זה היה רק לרגע ואז חזרתי בחזרה להיות בן אדם."
ג'יימס בהה בו עם פה פעור. "אתה חושב על מה שאני חושב?"
"אני די בטוח שלא, כאילו... אני חושב על זה שכבר מלא זמן לא הביאו לנו וופל בלגי לקינוח, והאמת ש-"
"אני ואתה היום בערב הולכים לרגל אחרי סוורוס, ברור?" ג'יימס קטע אותו.
"מה?!" רמוס קרא בזעף. "אני זה שהביא את הרעיון הזה וככה אתם מסלקים אותי?"
"אתה מוזמן להצטרף. אני ואתה נסתתר מתחת לגלימה וסיריוס יהפוך לכלב ויסתתר מתחת לאחת המיטות." הוא הסתכל על פיטר שנעץ בהם מבט מאוכזב. "ופיטר יהיה... זה שישיג לנו את הסיסמה למגורי סלית'רין!!"
פיטר הפנה מבט חושש. "אבל... איך?"
ג'יימס נשך את שפתו. "אני בטוח שתמצא דרך. אבל כרגע... בואו נתחיל להתארגן."
***
ארבעת הנערים הסתובבו בקרבת המגורים של סלית'רין. ארוחת הערב נגמרה והם ראו את סוורוס הולך לכיוון המגורים, אז הם ידעו בוודאות שהוא שם.
רמוס העביר יד בשיערו בלחץ. "טוב, הכל כאן?"
ג'יימס הרים גבה. "מה בדיוק היינו צריכים להביא?"
רמוס נשך את שפתו. "לא יודע!"
"אולי הכוונה היא לפיטר," סיריוס הציע. "פיטר, השגת את הסיסמה שלהם?"
פיטר הנהן במרץ. "זה היה קל, בסך הכל הייתי צריך לעקוב אחרי בארט לשירותי בנים, ושם הוא דיבר עם מקס וטוני לגבי אנני שסירבה ללכת לצאת לדייט עם ליאו ואחרי זה-"
"פיטר מה הסיסמה?!" רמוס כמעט צרח.
פיטר התכווץ. "חזיר בר."
"בואנה, גם בסיסמאות האפסים האלה לא טובים," ג'יימס מלמל וכיסה אותו ואת רמוס בגלימת ההיעלמות.
"טוב, התוכנית היא כזאת- ג'יימס ורמוס יכנסו ויסרקו את האזור. ברגע שהשטח יהיה נקי אני אכנס. בעזרת חושי הכלב המטורפים שלי אני אצליח לדעת איפה סוורוס נמצא ואשמע אותו למרחקים. אחרי שנשיג מה שרצינו נלך מפה כמה שיותר מהר. רות?"
"המכשיר הקלטה עליך?" רמוס שאל.
סיריוס הנהן וטפח על מכשיר ההקלטה שהיה בכיס מכנסו.
"יופי, עכשיו תהפוך את עצמך לכלב."
סיריוס עיקם את פניו והרים את השרביט. הוא אמר את הכישוף, ולאחר כמה שניות ללא שינוי, עורו החל להשתנות ולהידמות לפרווה. לא לקח יותר מעשר שניות עד שסיריוס נעלם ובמקומו עמד כלב שחור וגדול, בגודל של זאב, אשר נעץ בהם מבט חד ותוקפני.
"יואו זה גדול," ג'יימס אמר עם חיוך רחב. "אחרי שנסיים, אני אוציא אותך לטיול!!"
סיריוס נהם בחוסר שביעות. הוא הרים את מכשיר ההקלטה בעזרת פיו והצביע עם עיניו על הדלת. רמוס דיקלם את הסיסמה ודלת המעונות נפתחה. בפתח עמדו מספר אנשים שנראו מבולבלים לאור זה שהדלת נפתחה אך אף אחד לא עומד בפתח.
רמוס וג'יימס מיהרו להיכנס בשקט ודאגו שהגלימה לא תיפול מהם במקרה. סיריוס ופיטר הסתתרו מצידה השני של הדלת.
"נכון שמתאים לו שוקי??"
"מה?"
"לסיריוס הכלב- שוקי."
"תגיד אתה רציני?"
"מה אתה רוצה? סיריוס זה לא שם לכלב."
"איך אתה יכול לדבר על זה עכשיו שאנחנו עומדים פה באמצע האולם של סלית'רין וכולם מסתכלים עלינו כאילו הם רואים אותנו?!"
"על מה עוד אתה רוצה שנדבר?"
"אני רוצה שתפסיק לדבר!"
"נו באמת, תפסיק להיות כל כך כבד-"
"שתוק כבר. שתוק. הם יכולים לשמוע אותנו."
"אני לא מדבר חזק אבל."
"אתה מודע לזה שהגלימה הזאת היא גלימת היעלמות אבל לא גלימה חוסמת רעשים, כן?"
"אתה מודע לזה שהגלימה היא שלי ואני מודע אליה יותר משאתה מודע אליה חתיכת-"
"גררררר" נשמעה נהמה. שני הנערים השתתקו והסתכלו מטה. סיריוס הכלב עמד שם. הוא הצביע עם ראשו לכך שכל האנשים התרחקו מהם והשטח פנוי.
הם הלכו בשקט אחרי סיריוס שהוביל אותם לעבר חדר מרוחק, שהיה בפינת המסדרון. הדלת הייתה נעולה. סיריוס הרים את רגלו והצביע על דלת החדר, מסמן שזה אכן החדר הזה.
רמוס הרים את שרביטו והניף מול הדלת. רעש מנעול נשמע והנערים הבינו שהדלת נפתחה. רמוס הניף פעם נוספת את שרביטו ולחש את הכישוף: "אאורה!"
רוח חזקה יצאה משרביטו וגרמה לדלת החדר להיפתח בעוצמה. הנערים מיהרו להיכנס לחדר.
"יש רוחות ממש חזקות בחוץ," אחד הנערים שנכח בחדר מלמל. הוא קם מהכיסא וסגר את הדלת.
"מוזר, הייתי בטוח שנעלתי אותה," זה היה קולו של סוורוס.
רמוס וג'יימס נעמדו בפינת החדר, סיריוס הסתתר מתחת לאחת המיטות.
זה היה חדר רחב וגדול, חדר שמאפיין את תלמידי השנה האחרונה. בחדר נכחו ארבעה נערים: תורפין רול וג'רום ג'ונסון- תלמידי שנה חמישית, אנטונין דולוחוב- תלמיד שנה שביעית, וכמובן שגם סוורוס סנייפ אשר ישב בפינת החדר וכתב במרץ במחברת שלו.
הנוכחות של אנטונין דולוחוב הצליחה להקפיא את דמם של שלושת הנערים. אין אחד שלא שמע למה הוא מסוגל. הוא אחד מהאנשים שהכי נאמנים ללורד וולדמורט ואחד מאוכלי המוות האכזריים ביותר. הוא ידוע בתור אדם שמענה ילדים להורים מוגלגים בדרך האכזרית ביותר.
"אני מאוד מקווה שהשיקוי שאתה עובד עליו עכשיו שווה את ההמתנה," הוא לחש לסוורוס בקול קר.
סיריוס הצליל להרגיש את גופו של סוורוס קופא ואת ידו הרועדת כותבת מהר יותר.
"זה שווה את זה," סוורוס הבטיח בשקט.
נראה שגם תורפין וג'רום רועדים מנוכחותו של אנטונין.
השקט המקפיא נותר למשך דקות ארוכות. הדבר היחיד שנשמע היו נשימותיו הרועדות של סוורוס ורעש העט על הדף.
"סיימתי," הוא קרא אחרי מספר דקות.
אנטונין קם מהמיטה שלו והתקדם לעברו. הוא לקח בחדות את המחברת מידו וקרא את מה שכתוב. חיוך דק עלה על שפתיו.
"טוב מאוד," הוא דחף את המחברת בחזרה אליו. "אני מקווה בשבילך שזה באמת עובד, אחרת אני אחרוט לך על כל אזור בגוף את המילה 'בוגד', זה ברור?"
"ברור," סוורוס לחש ואסף לידיו את המחברת.
אנטונין זז לאחור. "ברגע שאני מסיים את הבית ספר אני אקעקע על עצמי את הסימן של הלורד, ואני מקווה בשבילכם שגם אתם תעשו את זה. לשלושתכם מצפים גדולות ברגע שתהפכו לאוכלי מוות, אתם תראו."
"כמובן," תורפין מלמל, ג'רום זז באי נוחות.
"טוב, לכו מכאן. אני הולך לפגוש את הלורד. ברגע שאתם יוצאים מהחדר תנעלו את הדלת ותגידו שהלכתי לישון, ברור?"
הנערים הנהנו.
אנטונין הוציא את השרביט מכיסו אך השרביט נפל מידיו. הוא נאנח לפני שהתכופף בשביל להרים אותו.
צמרמורת עברה בגופו של ג'יימס. סיריוס מתחת למיטה הזאת.
"מה לעז-" אנטונין הרים את השרביט וכיוון מתחת למיטה. "מאיפה הכלב הזה הופיע?"

***************
אני רק אניח את זה כאן:
אנטונין הוא זה שרצח את פרד וויזלי ואח של מולי.
ואת רמוס.
כןכן, *את רמוס*