חבורת הקונדסאים

פרק 18

"אני חושב שסיימתי," ג'יימס הודיע ושבר את הדממה.
סיריוס כבר הספיק להירדם מרוב הזמן שעבר, אך ששמע את שלושת המילים האלה הוא ישר הרים את ראשו מהשולחן ובהה בחתיכת הנייר.
הנייר שהופיע מולו נראה חסר ערך לחלוטין. הוא היה דף ישן, עבה וגדול, ללא קשקושים וריק לגמרי מתוכן. כמו מפה של פיראט שיכור ששכח איפה קבר את האוצר שלו.
סיריוס בהה בג'יימס במעט אכזבה. "זה נראה עלוב."
"זה הקטע," ג'יימס- בניגוד לסיריוס- התמלא בהתלהבות. "תחזור אחריי: הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות!"
גיליון הקלף לא השתנה. הוא נשאר אותה חתיכת קלף חסרת תוכן. סיריוס המשיך לבהות בו באכזבה. "נראה לי כדאי שנשתף את רמוס בזה, הוא בטוח יהפוך את המפה להרבה יותר טו-"
"חתיכת חסר אמונה," ג'יימס הושיט לסיריוס את השרביט שלו. "תצביע עם השרביט על המפה ותחזור אחרי מה שאמרתי!"
סיריוס גלגל את עיניו ולקח מג'יימס את שרביטו. הוא הניח את קצה השרביט על מרכז המפה ומלמל: "הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות."
לא עבר שנייה, ולפתע הדף חסר הערך נפתח לשניים וחשף את טירת הוגוורטס מבפנים. את כל המדרגות, החדרים ואפילו את מקום השינה של גמדי הבית. הוא הוביל היישר להוגסמיד והראה ארבעה כניסות המובילות לשם, אחת מהם סיריוס לא הכיר בכלל.
מרוב הלם, סיריוס שמט את שרביטו על הרצפה ובהה במפה בחיוך רחב. "ג'יימס! זה מדהים!!"
ג'יימס חייך חיוך מרוצה. "העיקר לא האמנת בי, חבר זבל. חסר רק את טביעות הרגל של כל האנשים בבית ספר, בשביל שנוכל לראות איפה כל אדם בהוגוורטס נמצא בכל זמן נתון, אבל בשביל זה אני צריך את רמוס."
חיוכו של סיריוס ירד תוך רגע. "אוי," הוא יישר את מבטו לג'יימס, שבניגוד אליו עוד נראה נינוח. "בטוח שאתה לא יודע? כי אני בספק עד כמה רמוס יהיה מוכן לשתף איתנו פעולה."
"אל תדאג," ג'יימס הניח את ידו על כתפו של סיריוס. "אני בטוח שהוא יהיה כל כך בהלם מזה שהצלחתי לעשות את כל זה לבד, שהוא ירצה להחזיר לעצמו את הגאווה שלו בכך שיעזור לנו!"
"זאת השערה מטופשת כצפוי לך, ג'יימס." סיריוס פרע את שיערו של חברו. "אבל כבר התרגלתי לטמטום שלך, בוא נלך על זה."
***
ארוחת הערב הגיעה והנערים מיהרו לתפוס את מקומותיהם הקבועים.
ג'יימס החביא את המפה בכיס גלימתו והתיישב לצד סיריוס שחיוך מתלהב על פניו.
רמוס כהרגלו ישב ליד פיטר, שהעמיס לצלחת שלו ערמות של בשר ותפוחי אדמה ונראה מרוכז באופן שבו דמבלדור הכניס לפיו את סוכריות המנטה.
"אני בהלם שעוד שבוע אנחנו מסיימים את השנה השלישית," רמוס אמר ושיחק עם המזלג שלו. "ואז יהיה חופש גדול. איך אני אוכל להיות חודשיים בלעדיכם?"
"אני יודע שקשה לך לשרוד בלעדיי, אבל תצטרך להתמודד," סיריוס השיב והכניס לפיו חתיכת בשר קטנה.
רמוס גלגל את עיניו, ונראה שלא ממהר לשים אוכל בצלחת שלו. "אם יש יתרון אחד בחופש הגדול זה שאני אקבל חופש ממך, סיריוס."
ג'יימס החניק גיחוך ודחף לסיריוס הכועס כף מלאה בפסטה לפה. "רמוס, אני צריך עזרה."
רמוס יישר את מבטו לג'יימס במבט תוהה, ג'יימס כמעט אף פעם לא ביקש ממנו עזרה למעט בשיעורי בית. "מממ?"
"סיפרת לסיריוס פעם שאפשר לזהות אנשים לפי כף הרגל שלהם, נכון?"
רמוס הפנה את מבטו לעברו של סיריוס, ושראה שסיריוס מפנה את מבטו לצד הוא שאל: "למה יש לי הרגשה שאתם מתכוונים לעשות מתיחה עם המידע הזה?"
"מה?!" סיריוס שאל מזועזע ושם את ידו על ליבו בדרמטיות. "איזה חוסר אמונה משווע!!"
"אבל אתה צודק," ג'יימס קטע את הצגתו של סיריוס. "אנחנו צריכים את זה לאחת המתיחות שלנו, אבל תאמין לי שזאת לא סתם מתיחה, זה יהיה מדהים, אנחנו נהיה בעלי עוצמה-"
"אני מוותר," רמוס השיב עוד לפני שג'יימס סיים את המשפט. "להזכירך, לפני חודש הייתי צריך להיות במרפאה יומיים שלמים בגלל שאחת המתיחות שלך לא עבדה, אני מעדיף לפעם הבאה לשמור על כל האיברים בגוף שלי במקומם."
"נוווו רמוס, אל תהיה כבד!" סיריוס התלונן. "אתה המאסטר שלנו!"
רמוס נחנק. "איך ולמה אני המאסטר שלכם?"
"אתה יודע כמה מתיחות עשינו בזכותך? המון!!"
"כמובן שאתה לא מודע לזה שזה בזכותך, אבל בכל זאת המידע שסיפקת לנו עזר לנו לגרום לסבר מאוס כמעט לברוח מהבית ספר," ג'יימס השלים את סיריוס, ואחז חזק במפה שבכיסו, בשביל שלא תיפול בטעות על הרצפה.
רמוס נאנח. "מה עכשיו? איזה מתיחה אתם מתכננים לעשות? לשנות לכולם את טביעת הרגל שלהם?"
"יותר טוב!!" סיריוס אמר בהתלהבות. "לעקוב אחרי כל האנשים בהוגוורטס למשך 24/7 בלי ידיעתם!!"
רמוס החל לצחקק, ולאט לאט- כאשר הבין שסיריוס לא צוחק- הוא התחיל להיחנק. "מה?!"
"אני וג'יימס הכנו מפה שבתוכה יש סרטוט שלם של הוגוורטס," סיריוס התחיל להסביר בסבלנות. "בשביל שהמפה תהיה מושלמת אנחנו צריכים לדעת איפה כל אדם בהוגוורטס יהיה בכל רגע נתון."
"אני לא מוכן לקחת בזה חלק," רמוס ישר אמר, והניח את המזלג שלו על השולחן אחרי שוויתר על הניסיון לאכול משהו. "ואם אתם מסתבכים בגלל הדבר הזה, אני לא מוכן להגן עליכם."
"אבל רמוס, עשינו את זה בשבילך!" ג'יימס יצא להגנת חברו. "בשביל שנמצא לך מחבוא שיהיה לך בכל ירח מלא-"
"למה יש לי הרגשה שאתם משתמשים בזה כתירוץ שלכם ללעבור על החוקים?" רמוס נשמע זועף לחלוטין. ידו התהדקה מסביב למפת השולחן. "אמרתי לכם אלף פעם- אני לא רוצה שתקחו חלק בזה, אני יכול להסתדר לבד."
"בסדר," סיריוס נכנע ובהה בג'יימס מבט מאשים. "אמרתי לך שרמוס לא יזרום."
"בסדר," ג'יימס- בניגוד לסיריוס- נשמע נינוח. "אבל רמוס, סתם שתדע, חתמנו כבר את השם שלך על המפה ואי אפשר למחוק את זה, אז אם אנחנו נופלים בזה אתה נופל בזה ביחד איתנו. אז לפחות תשתף איתנו פעולה בשביל שכל עניין המפה הזה לא ייהרס לחלוטין, כי אם זה יקרה אתה תחטוף יותר מאיתנו."
"כן," סיריוס הסכים עם חברו. "במיוחד בגלל שרשמנו את השם שלך ראשון, ממש בכותרת של המפה, בענק."
רמוס בהה בג'יימס בכעס. "אתם סוחטים אותי?"
"כן."
רמוס גלגל את עיניו ונעץ מבט זועם בתקרה. "בסדר. איזה עוד ברירה יש לי."
ג'יימס וסיריוס כמעט קפצו במקום משמחה.
"תודה רבה לך, רמוס!" ג'יימס קרא.
"החבר הכי טוב בעולם!" סיריוס השלים את ג'יימס.
רמוס גלגל עיניים פעם נוספת. "התחרטתי, אני לא עומד להתגעגע אליכם בכלל בחופש הגדול."