חבורת הקונדסאים

פרק 42

החתונה הייתה בגן אירועים גדול שהיה מעוצב בעשרות פרחים מסוג פטוניה בכל הצבעים, ובעיקר בצבע הלבן.
לא היו הרבה אנשים באזור כך שלא היה קשה לפספס את הוריה של לילי שעמדו לצד החופה ודיברו עם בני משפחה אחרים שלה.
לילי רצה לחבק אותם, וג'יימס נשרך מאחוריה.
אביה כבר היה על כיסא גלגלים. לילי סיפרה לו שאבא שלה מאוד חולה ושכנראה ימות בקרוב. וגם מצבה הבריאותי של אמה לא היה מזהיר. הוא קיווה שהם לפחות ישארו מספיק זמן בשביל להיות גם בחתונה שלהם.
"ג'יימס," אמא של לילי קראה לו. הוא חייך אליה והופתע שהיא זוכרת את השם שלו. הוא לחץ את ידה.
"שלום, גברת אוונס," הוא אמר ולחץ את ידה.
היא חייכה וסימנה עם ראשה שיגיד שלום גם לאביה.
חיוכו של ג'יימס התערער מתי שראה את מבטו הבלתי מרוצה של אביה שהעביר לו כמה שהוא מאוכזב מזה שלילי בחרה דווקא בו, אבל הוא בכל זאת לחץ את ידו בחוסר חשק בשביל להראות כבוד.
"לילי, כדאי שתלכי לדבר עם פטוניה," אמה של לילי אמרה. "היא קצת... נסערת."
לילי נשמה אוויר בחשש והלכה לאזור שבו פטוניה אמורה להיות. ג'יימס נגרר אחריה.
שניהם נכנסו לחדר הכלה. פטוניה באמת הייתה שם. היא הסתובבה ברחבי החדר ודיברה לעצמה בקול.
היא לבשה שמלה לבנה וארוכה שנגררה על הרצפה. שיערה הקצר היה פזור ונח בצורה מסודרת על כתפיה.
ג'יימס נעצר בכניסה לחדר בשביל להימנע משיחה לא רצויה איתה, ואילו לילי המשיכה ללכת.
"טוני... את נראית מהמם!" לילי אמרה והתקרבה לעבר אחותה.
פטוניה נאנחה. "אין לי כוח להתעסק גם עם זה עכשיו..."
חיוכה של לילי התערער באחת. "הכל בסדר?"
"כמובן שלא. אמא סיפרה לי שהיא הזמינה גם את הפריק שלך לחתונה. את באמת הבאת אותו?? שניכם הולכים לבצע לי מופע קסמים באמצע החתונה??"
לילי מצמצה בבלבול. "אמא הזמינה אותו? לא את?"
"נראה לך שאני אזמין אותו?!" פטוניה כמעט צעקה. "זה מה שחסר לי. אני כבר רואה אותו מפוצץ את העוגת חתונה על השמלה שלי ומעיף את ורנון לשמיים."
ג'יימס גיחך, היא באמת הביאה לו רעיון.
"הוא לא יעשה את זה," לילי הגנה עליו. "אל תדאגי, הוא יודע כמה זה יום חשוב עבורך, ועבורי."
"אני לא בטוחה בזה." פטוניה נאנחה פעם נוספת. "לפחות השארתם את המקלות שלכם בבית ספר, נכון?"
לילי בלעה רוק. "אסור להפקיר את השרביטים שלנו..."
פניה של פטוניה נצבעו בצבע אדום שתאם את צבע הפרחים שעל הקיר. "כמובן, למה אני מופתעת בכלל?"
"אבל אנחנו לא נשתמש בהם שלא כצורך!" לילי הבטיחה. "אני מבטיחה, ג'יימס לא יעשה שטויות, במיוחד לא שהוא יודע שאני השושבינה שלך."
"שאת... מה?" פטוניה נראתה מבולבלת.
לילי הרימה גבה. "השושבינה שלך."
"מה גרם לך לחשוב שאת השושבינה שלי?"
לילי הרגישה את ליבה פועם בכאב. "אני אחותך..."
"אז? את לא יותר מסתם... פריקית. אני לא מאמינה שבאמת חשבת שאת תהיי השושבינה. איזה בדיחה."
לילי הרגישה פגועה יותר מאי פעם. היא תמיד חלמה להיות השושבינה שלה, ללוות את אחותה בחתונה שלה. היא לא הבינה למה פטוניה כל הזמן מגרשת אותה הרחק ממנה ומתייחסת אליה כאילו היא מצורעת.
"אז מי השושבינה שלך?" לילי לחשה בקול שבור.
"מארג', אחות של ורנון," פטוניה ענתה.
לילי נשכה את שפתיה. "יפה. תהני בחתונה, אני לא אהרוס לך."
היא הסתובבה לעבר ג'יימס, והוא מיהר להחזיק את ידה הרועדת וללכת לצידה.
"אל תתייחסי אליה," הוא לחש לה. "היא פספסה את השושבינה הכי יפה בעולם."
לילי לא ענתה. היא נשכה את שפתיה בשביל למנוע מדמעותיה לצאת והלכה עם ג'יימס לעבר מתחם האוכל.
"אני בטוח שהיא לא בחרה בך בגלל שאת יפה מידי והיא מפחדת שכל תשומת הלב ממנה תעבור אלייך," ג'יימס המשיך לעודד אותה, ולילי המשיכה לשתוק.
ג'יימס הסתכל סביב בחיפוש אחר מארג'.
"מארג' הזאת בטוח מכוערת, אני חותם לך."
לילי גיחכה ומיהרה להסתיר את זה בעזרת ידה. "די, זה לא יפה."
ג'יימס חייך ונישק את ראשה. לאחר כמה שניות, האורות התעמעמו והטקס התחיל.
ורנון הלך לאורך השביל ששני הוריו לצידו. הוא לבש חליפה שהייתה קטנה עליו בכמה מידות ונצמדה על גופו במקומות הלא נכונים. חיוך לחוץ היה מרוח על פניו.
הוא נעמד בחופה וחיכה לפטוניה.
מארג' עלתה שבידה סלסלת פרחים. היא הלכה באיטיות מרגיזה לאורך השביל.
היא לבשה שמלה ורודה בוהקת ושיערה היה אסוף בתסרוקת משונה.
ג'יימס גיחך. "אמרתי לך שהיא מכוערת."
לילי צחקקה ונתנה אגרוף עדין לכתפו.
ופטוניה עלתה מיד אחריה, מלווה בהוריה של לילי. לילי החזיקה את ידו של ג'יימס והשעינה את ראשה על כתפו.
הזוג התחילו לבצע את נדרי החתונה, וכל מה שג'יימס חשב עליו היה מתי הוא יוכל לעשות אותו דבר עם לילי. מתי הוא יוכל להתחתן איתה, לבצע איתה נדרי חתונה ולהישאר איתה כל חיו.
הטקס נגמר והמסיבה התחילה.
"אני חושבת שאפשר ללכת," לילי מלמלה כשראתה את פטוניה מתחילה לרקוד עם מארג'.
ג'יימס הרים גבה. "ממש לא, רק עבור הרגע הזה באתי."
הוא החזיק את ידה והתחיל לרקוד איתה באיטיות. היא הייתה הדבר היחיד שחשוב, רק היא.
הוא הסתכל על עיניה והחל לדמיין איך יציע לה נישואים. האם לעשות הצעה מושקעת? או שעדיף משהו אינטימי בין שניהם? איך הוא יגרום לכך שהרגע הזה יצרב בתודעתה בתור משהו טוב?
בלי לשים לב, הם התקרבו יותר ויותר לרחבת הריקודים, ושם הם נתקלו בורנון אשר רקד בקיצוניות והדיף ריח קיצוני של אלכוהול.
"אתה רואה אותו??" ורנון ניסה ללחוש לחברו, אבל כל האנשים בסביבה יכלו לשמוע את זה. "הוא חושב שהוא פעלולן קסמים."
חברו צחק בקול רם שגרם לג'יימס להרים גבה. מה היה מצחיק בזה?
"פעלולן קסמים??" חברו היה נשמע שיכור אפילו יותר מורנון.
"כן! באמת!"
"נראה לי הגיע הזמן שנחזור להוגוורטס," ג'יימס אמר בכובד ראש.
לילי הנהנה בהסכמה, ולאחר שחייכה חיוך מזויף לורנון- שניהם התעתקו משם וחזרו לבית הספר.