חבורת הקונדסאים

פרק 7

שלושת הבנים ישבו על מיטתם וחיכו שרמוס יחזור לחדריהם. השעה הייתה כבר שש בבוקר, השעה שבדרך כלל הם צריכים להתחיל להתארגן לתחילת יום הלימודים, אך שלושתם סרבו לקום ממיטתם. הם הסתכלו על חלון החדר הגדול וראו את השמש עולה ואת הירח מתעמעם. הם חיכו לרמוס, כאילו כל רגע הוא עלול לצוץ דרך החלון.
"אני שונא את האיש זאב הזה," סיריוס היה הראשון שדיבר מאז שהשמש עלתה.
פיטר הפנה את ראשו אליו. "את רמוס? אבל הוא חבר שלנו!!"
סיריוס נחר. "לא רמוס, פנריר גרייבק. אני כל כך שונא אותו."
"אתה מכיר אותו טוב?" ג'יימס שאל בקול ישנוני, על אף שלא ישן כל הלילה.
"ראיתי אותו נפגש עם דודה שלי כמה פעמים. הוא חלק מאוכלי המוות. הוא נראה כמו מוגל פשוט, אבל הוא איש זאב. בגלל זה הוא מצליח לעבוד על כולם." הוא שילב את ידיו והשעין את ראשו על מעקה המיטה. "אני מקווה שרמוס בסדר."
"הוא חייב להיות בסדר, אחרת, ממי נעתיק את שיעורי הבית?" ג'יימס אמר, ופיטר גיחך בשקט.
סיריוס נאנח, הוא הסתובב בחזרה אליהם. "אז, איזה מקצועות אתם בוחרים?"
"טיפול ביצורי פלא וגילוי עתידות!" פיטר ענה במהרה.
"אני לא מאמין שאתה באמת הולך לגילוי עתידות," ג'יימס סינן בגועל. "מעבר לזה שזה בולשיט אחד גדול- שמעתי שהמורה מוזרה, אז אני לא ממליץ לך. אני הולך לחקר רונות עתיקות וכשפומטיקה."
סיריוס בהה בהם בהלם. "אני היחיד שממש מעניין אותו חקר מוגלגים? איך הם מצליחים לשרוד בלי קסמים בכלל? זה מדהים!"
"אתה נשמע כמו משפחת וויזלי," פיטר אמר בזלזול. הוא חיבק את הכרית. "שמעתי שארתור וויזלי עובד בזה, ב... חקר מוגלגים אם אני לא טועה."
"מי זה וויזלי בכלל?" ג'יימס שאל בחוסר עניין.
סיריוס פתח את פיו, אך רמוס, שבדיוק נכנס לחדר, הקדים אותו. "משפחת קוסמים גדולה. אני מופתע שאתה לא מכיר אותם, אם אני לא טועה- הם רחוקי משפחה של סיריוס, למרות שבתכלס... כל הקוסמים הם די משפחה אחת גדולה."
שלושת הנערים הסתובבו באחת ובהו בחברם.
רמוס היה מלוכלך מדם. שיערו הבהיר היה מבולגן ובגדיו קרועים. הוא נראה שונה לגמרי מבדרך כלל- שתמיד היה הנקי מבין ארבעתם.
"נראה שהיה לך לילה קשה..." סיריוס מלמל בדאגה.
רמוס הנהן והתיישב על מיטתו באנחה כבדה. "אני לא זוכר דבר, רק שדמבלדור בא ומאז כל הזיכרון נעלם. התעוררתי הבוקר מלא בדם, זה לא קרה לי כבר הרבה זמן. אני מפחד שפגעתי במישהו."
ג'יימס נשך את שפתו. "אני בעד שבימים של ירח מלא אנחנו נגן עליך-"
"זה רעיון גרוע. דמבלדור בקושי הצליח להשתלט עליי, אז אתם?" הוא השפיל את מבטו. "אני מצטער, אבל בימי ירח מלא... אני לא רוצה שתתקרבו אליי."
"נו באמת, אנחנו חברים שלך, אתה לא תפגע בנו," ג'יימס אמר עם חיוך עדין.
"אני פגעתי באבא שלי," רמוס אמר בקול רועד. הוא הניד בראשו. "כמו שאמרתי, בימי ירח מלא אני רוצה שתתפסו מרחק ממני."
סיריוס סימן לג'יימס להיות בשקט מתי שראה אותו שוב פותח את פיו, וג'יימס הקשיב לו ושתק.
"איך זה קרה?" סיריוס שאל בעדינות שלא אופיינית לו.
רמוס הסתכל על נקודה ברצפה. "כמו שכבר אמרתי לכם... זה קרה יום לפני יום הולדת חמש שלי. אבא שלי עבד במשרד הקסמים והיה 'עימות' בינו לבין גרייבק. הוא האשים אותו ברצח של שני מוגלגים, גרייבק טען שהוא בעצמו מוגל, ולצערי... רוב השופטים האמינו לגרייבק בגלל שהוא היה בלי השרביט שלו ונראה מבולבל. אחרי שגרייבק השתחרר, הוא החליט לנקום באבא שלי. הוא בא אלינו הביתה ותקף אותי. במזל, אבא שמע אותי צורח והגן עליי. אני בטוח שבלעדיו כבר הייתי מת. הוא אמנם הצליח להציל אותי אבל גרייבק הספיק לנשוך אותי, ומאז... אני איש זאב."
שלושת הנערים שתקו. סיריוס לחש פעם נוספת שהוא שונא את האיש זאב הזה.
לאחר שתיקה של כמה שניות, סיריוס כרך את ידו סביב כתפו של רמוס. "אז, רוצה ללמוד איתי על חקר מוגלגים?"
רמוס הסתכל עליו בבלבול. "לא, הנושא הזה משעמם. אני הולך לכשפומטיקה וטיפול ביצורי פלא."
"בום! שלושתנו ביחד!" ג'יימס אמר בהתלהבות ומשך אליו את רמוס לחיבוק. "רק סיריוס מעפן, לבד."
סיריוס נאנח פעם נוספת, ולבסוף נכנע. "בסדר, אני אהיה איתכם. אבל שיהיה ברור שאני מעתיק מכם את השיעורים."
***
ארוחת הבוקר הגיע. ארבעת הבנים סיימו להתארגן והלבישו את רמוס בבגדים חדשים מכיוון שבגדי הבית ספר שלו נקרעו. הם הלכו לשולחן גריפינדור וג'יימס לא חיכה רגע לפני שהתיישב לצידה של לילי אוונס. שלושת הבנים בעקבותיו.
"אוונס! הרבה זמן לא נפגשנו."
"ראית אותי אתמול," לילי מלמלה, וסימנה לסוורוס לבוא לשולחן גריפינדור. הוא ישר קם מכיסאו והתקדם לשולחן.
"נו באמת, את לא מבינה שאני לא סובל אותו?" ג'יימס רטן, אך לילי התעלמה וסימנה לסוורוס לבוא לשבת לצידה, וכך הוא עשה. הוא הניח את המגש אוכל שלו על השולחן ואכל בשקט.
"אתה לא שם לב שאתה לא שייך לכאן?" ג'יימס אמר לסוורוס בגסות. "אתה בעצמך אמרת שסלית'רין זה הבית הכי טוב, נכון? אז לך מכאן. תחזור לבית המגעיל שלך."
סוורוס לא התייחס אליו, נראה שאפילו לא הקשיב לדבריו, הוא רק בהה ברמוס במבט מבוהל.
"ראיתי אותך," הוא אמר בקול קודר.
רמוס הרים גבה. "ברור שראית אותי, אני בבית ספר הזה שלוש שנ-"
"התכוונתי אתמול."
"גם אתמול ראיתי אותך. אכלתי פה ארוחת ערב, ראיתי אותך לוקח עוף," רמוס דיבר במהירות, הוא נראה לחוץ.
סוורוס צקצק בלשונו. "אתה יודע שאני לא מדבר על זה."
"היי! מה זה כל השאלות האלה? תתעסק בעניינים שלך!" ג'יימס צעק, וזרק על סוורוס חופן סוכריות גומי.
סוורוס נשך את שפתו וניקה מהגלימה שלו את הסוכריות שג'יימס זרק עליו. "עקבתי אחרי פרופסור דמבלדור וסיריוס, בגלל כל הדרמה שסררה פה בגללך. שמעתי אותם מדברים על... מקרי אלימות." סוורוס התקרב אליהם יותר. "לקחת חלק במקרה אלימות? אתה?"
"סוורוס, הם אמרו לך שזה לא עניינך," לילי אמרה בקול מתון, והזיזה אותו לאחור.
"את מגנה על פושע. הוא בטוח עשה משהו רע, אני נשבע, אני בטוח שהוא פגע במישהו לפי איך שפרופסור דמבלדור הגיב. מי יודע, אולי הוא יפגע גם בך."
"הי! סבר מאוס!" סיריוס צעק וכיוון עליו את השרביט שלו באיום. "סתום את הפה! רמוס מעולם לא פגע ולא יפגע באף אחד, אז כדאי שתתרחק-"
"תלמידים יקרים!" פרופסור מקגונגל קראה משולחן המורים. כל האולם השתתק.
התלמידים המבולבלים הסתכלו סביב.
"היום בצהריים הייתם אמורים לצאת להוגסמיד, אך לצערי הטיול בוטל."
רמוס החל לרעוד, יכול להיות שזה בוטל בגללו?
"למה זה בוטל?" הוא לחש בפחד לאוזנו של סיריוס, וסיריוס השיב במשיכת כתפיים. "למה זה בוטל??" הוא עבר לשאול את ג'יימס, אך הוא השיב באותה צורה.
"לצערי, היום בבוקר נמצאו שלושה גופות באחת מהחנויות, שנראה שנתקפו בצורה אכזרית על ידי מישהו לא ידוע, ולכן הטיול מתבטל והכניסה להוגסמיד תיאסר עד שימצאו את האשם בפשע הזה."