חבורת הקונדסאים

פרק 47

דמבלדור לא עמד בהבטחה.
הוא הסתיר את משפחת הפוטרים בבית לידו במכתש גודריק, והגן על הבית בעזרת כישוף מיוחד. הוא שכנע אותם שזה לטובתם, לטובת בטחונם, ושעליהם לשמור על זה בסוד.
ג'יימס סיפר לסיריוס על זה שהם עוברים למקום חדש, אבל סיריוס ידע שאם וולדמורט יחפש אותם, הוא יפנה דבר ראשון לסיריוס. אז הוא חשב שלהיות האדם שישמור את הסוד זה לא התפקיד המתאים עבורו- אלא עבור פיטר, שבו אוכלי המוות פחות חשדו.
ג'יימס הסכים, וסיפר לפיטר איפה הם נמצאים, למקרה שאם הם יצטרכו עזרה- פיטר ידע איפה למצוא אותם.
פיטר נפרד מהם בחיבוק וביקש מהם שישמרו על עצמם, וזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה אותם.
ליל כל הקדושים הגיע. וולדמורט חשב שזה זמן מושלם ללכת לחסל את הארי אחת ולתמיד.
הוא פרץ בקלות את קללות ההגנה שג'יימס השתמש בשביל לחסום אותו, ולא לקח יותר מהינף שרביט אחד וג'יימס נפל על הרצפה, מת.
הוא עלה במדרגות לאזור חדר השינה. הילד אמור להיות שם.
הוא פתח את הדלת ולא הופתע לראות את הארי בלול שלו ואת לילי כורעת ברך ומתחננת ממנו שיפגע בה אבל לא בהארי.
הוא נזכר בהבטחה שהבטיח לסוורוס, שהוא לא יפגע בלילי, אבל אין ספק שזאת הבטחה שאין לו בעיה להפר.
הוא עשה כבקשתה- והרג אותה, אבל מתי שאמר את אותה קללה להארי, הוא נהרג בעצמו.
פיטר ידע שזה יקרה, לכן לא הופתע לראות את הבית של הפוטרים הרוס לחלוטין. הוא חיפש בין ההריסות משהו שעלול להסגיר אותו- את הבגידה שלו- ומצא על הרצפה, בכניסה לבית, את השרביט של וולדמורט.
זה משונה. למה שוולדמורט ילך בלי השרביט שלו?
הוא הסתכל סביב. אף אחד עדיין לא נמצא כאן, בטח תוך כמה רגעים כל האזור יתמלא בהמולה. הוא הכניס את השרביט לכיס מחשש שיהווה ראייה כנגדו.
הוא לא שם לב לתינוק ששכב בלול שלו לצד הגופה של אמו.
לפני שפיטר הסתובב והלך משם, הוא ראה את הגופה של ג'יימס שרויה על הרצפה.
גופו השתתק. הינה ג'יימס, הינה החבר שלו, שוכב מת על הרצפה.
ליבו הלם בפראות, אבל הוא שכנע את עצמו שהוא עשה מה שהיה צריך לעשות, שאם לא היה מפליל את ג'יימס- הוא היה מוצא את עצמו מת על הרצפה בדיוק כמוהו.
הוא הסיט את מבטו מחברו, ונעלם משם.
***
סיריוס הרגיש תחושה רעה בבטנו. הוא התלבט האם לבדוק מה עם רמוס, אבל השניים ניתקו קשר. הוא חשד בו שהוא מרגל, ומתי שרמוס האשים אותו בריגול- הוא החליט שהכי טוב עבורם זה לנתק קשר לפני ששניהם יהרגו אחד את השני.
לא, זה יהיה מיותר לבדוק מה איתו. הוא בטוח שרמוס מסתדר.
אבל מה עם פיטר?
הוא יצא מבית המסתור שלו והלך לשל פיטר. הוא צריך שפיטר ירגיע אותו.
הוא נכנס לביתו, אבל לא מצא אותו שם.
הוא הסתובב בכל רחבי הבית, אבל לא ראה שום סימן לפיטר. הוא גם לא מצא סימן למאבק מסוים, מה שאומר שפיטר לא נמצא בבית... מרצון.
הוא רץ מהבית ולא עצר עד שהגיע למכתש גודריק, איפה שהפוטרים אמורים להיות.
הגשם טפטף על פניו, והוא לא הצליח להסדיר את נשימתו מתי שראה את הבית של חברו הרוס.
הוא רץ לאזור וחיפש את חברו בין ההריסות.
והוא באמת היה שם, שוכב על הרצפה ליד הכניסה לבית עם עיניים פקוחות ושיער מלא באפר.
סיריוס התחיל לצרוח מרוב כאב. הוא לא הצליח לעכל את זה שהחבר הכי טוב שלו בעולם נהרג. הוא הרגיש שהלב שלו נתלש מהגוף שלו. הוא הניח את ראשו על חזהו ופרץ בבכי, שלפתע הוא הרגיש שמישהו שם, שיש עוד מישהו בבית, חי.
הוא נזכר בהארי, הילד של ג'יימס שהיה רק בן שנה.
הוא רץ במדרגות השבורות לעבר החדר של הארי, וגילה שזאת משימה לא פשוטה. החדר של הארי היה שבור. חתיכות מהקיר חסמו את הדלת ומרוב האבק שהיה באוויר היה קשה לנשום.
סיריוס ניסה להזיז את חתיכות הקיר השבורות בשביל להגיע להארי.
זה לא לקח לו הרבה זמן עד שהצליח, והוא נכנס לחדר. הוא ראה את הארי שוכב בלול שלו ואת לילי על הרצפה לידו, מתה גם כן.
הוא רץ לעבר הארי והרים אותו מהלול. הארי ישן. הוא הניח יד על צווארו בשביל לבדוק האם הוא חי, והוא נשם בהקלה מתי ששמע את דופק ליבו.
הוא רכן מול גופתה של לילי והעביר יד בשיערה. הוא הרגיש דחף לא מוסבר להתנצל בפניה בלי סוף, להתנצל בפני שניהם, על זה שהוא לא הצליח להציל אותם, שהוא לא הגיע בזמן.
ולפתע, רעש נשמע מבחוץ.
סיריוס כיוון את השרביט שלו על האוויר וצעד לעבר החלון. הוא הסתכל למטה וראה את האגריד עומד בכניסה לחצר ומנסה לעכל את האסון.
האגריד פה, סימן שדמבלדור יודע על זה, מה שאומר שעובדי משרד הקסמים עלולים לבוא כל רגע.
הוא רץ במדרגות שהארי בידו, ונעצר מול האגריד שנראה מופתע לראות אותו.
"סיריוס! מה אתה עושה פה?" הוא שאל.
סיריוס לא ידע איך להסביר למה הוא הגיע לשם. הוא פשוט הרגיש תחושה רעה וידע שזה קשור אליהם.
"אני..." הוא הרגיש שפשוט נגמרו לו כל המילים, ובמקום מילים נצרבה בראשו רק התמונה של ג'יימס שכוב על הרצפה ומת.
האגריד הסתכל על הארי שישן על ידיו של סיריוס. "באתי בהוראה של פרופסור דמבלדור לקחת את הארי, כן."
סיריוס בלע רוק. "אני האופוטרופוס שלו, אז עם כל הכבוד שיש לי לדמבלדור, אני רוצה לשמור אותו, כמו שג'יימס היה רוצה."
האגריד נאנח. "פרופסור דמבלדור עשה סידורים בשביל להגיע לאחות של לילי, הילד יגדל איתם."
סיריוס בקושי הכיר את אחותה. הוא זכר שבחתונה של לילי וג'יימס אחותה לא הגיעה, מה שאומר שהיחסים שלהם ככל הנראה לא היו בשמיים.
"אני לא יודע מה טיב היחסים ביניהם וכמה הם מכירים את הארי. בגלל שאני חבר של ג'יימס אני מכיר את הארי ואני חושב שאני מספיק שקול בשביל לגדל אותו בעצמי, ולא לתת אותו לידי זרים. אם אחותה של לילי הייתה מספיק קרובה אליה, כנראה שהיא הייתה האופוטרופוסית שלו ולא אני."
"זה לא נתון לויכוח. זה החלטה של פרופסור דמבלדור אדוני."
סיריוס נאנח והסתכל על הארי. כמה הוא באמת יכול לדאוג לו עכשיו?
אין לו משפחה- אביו ואחיו נהרגו לא מזמן, אמא שלו לא כשירה לטפל בו. כל משפחתו כנראה יכנסו לכלא על שיתוף פעולה עם וולדמורט.
והאם הוא בעצמו כשיר לגדל אותו עכשיו? הוא רוצה לנקום במי שעשה לג'יימס את זה, הוא עצבני ועצוב מידי בשביל לדאוג לילד כל כך קטן.
הוא נשך את שפתו ובלב כבד הביא להאגריד להחזיק את הארי. כנראה שאחותה של לילי היא באמת האופציה הכי טובה.
האגריד הודה לו והחזיק את הארי כמו חתיכת בשר.
"אתה יכול לקחת את האופנוע המעופף שלי," סיריוס הציע בשקט. "בשביל להגיע לדמבלדור מהר יותר."
"אתה צודק," האגריד אמר והודה לו שוב. הוא עלה על האופנוע האדום, ועף בעזרתו משם במהירות.
סיריוס שוב נותר לבד. הוא הסתכל על מה שנשאר מהבית שלהם, ממה שנשאר מהאסון שוולדמורט ביצע.
יש בינהם בוגד, והוא יודע מי זה.
"זה הסוף שלך, פיטר," הוא סינן לעצמו, והלך משם.