Hate (falcon valley 2)

פרק 4

פרק 4-
רמי-
׳היה לך הכל
ארמון עם צריחים
וחומות הגנה
אבירים שהקריבו את נשמתם
דרקונים שרשפו אש
נסיכות שוויתרו על תומתן
תיבות של זהב ואוצר
מדפים מלאים בספרי חוכמה
היה לך הכל
והנה אתה עומד על סף תהום חשוכה
טיפש ויהיר ואנוכי
חשבת שאתה יכול לבד
אתה נגד כל העולם
אבל העולם הוא מקום רע
רע יותר משאתה אי פעם תהיה
אל תיפול אל התהום
חזור אל ארמונך המוגן
שם לא יגע בך העולם הדורסני
שב על הכס שלך
ותוכל להעמיד פנים שלפחות ניסית׳

הנחתי את העט הסגול שלי לצד המילים של השיר שנשפכו ממני באיטיות כמו דימום איטי ומכאיב במיוחד. הסיפריה הייתה שקטה כרגיל ואני הייתי בין היחידים שהיו בה בשעה המאוחרת הזו. הסיפריה לא הייתה מקום הבילוי המועדף על התלמידים בפלקון וואלי וככה אהבתי את זה. התלמידים כאן היו מטרד בלשון המעטה. טוב כולם חוץ מולנסיה. החברה הכי טובה שלי הייתה באד אס. היא עמדה במשך אלוהים יודע כמה זמן מול החיות אדם האלה ולא נשברה. היא החזיקה מעמד והרימה את הראש בצורה מעוררת השראה. זו הייתה אחת הסיבות שאני ומתאו טורנס לעולם לא נהיה משהו יותר מסיפוק הדדי בבריכה בשעות הקטנות של הלילה אחרי מסיבה פרועה וספוגה באלכוהול. מתאו היה בן אדם רע שעזר להתעלל בבחורה, בחברה טובה שלי שהיה אכפת לי ממנה. הצלחתי להתחמק ממנו כל היום והשתדלתי להרים ל-ואל ביום הראשון שלה בחזרה ללימודים. עדיין היה לה גבס אבל היא התמודדה יפה וכל כך שמחתי לראות אותה ככה. משיבה מלחמה ומדהימה כתמיד. הייתי גאה בה כמו שהייתי גאה באמא שלי. החלטתי ללכת לכאן כדי לכתוב שיר לולנסיה להביע את כל מה שאני מרגישה ולעודד אותה ובמקום זה יצא לי שיר כזה. מין גיבוב של מילים שלא היה לי מושג למי אני כותבת. קראתי שוב את השיר והמילים שכתבתי היו כמו קוצים שחדרו לי לעור. רציתי לקרוע את הדף, לקמט אותו ולזרוק לפח אבל ידעתי שאני לא יכולה. זה הרגיז אותי. כמעט כמו ההתגרות הבוטה שלו בשיעור אלגברה למתקדמים כשידו הייתה באופן ברור בין רגליה של האנה גרובר והעיניים שלו היו עליי. היה לו האומץ לענג מישהי באמצע שיעור אלגברה מזוין. כדי לסחוט ממני תגובה. נסיתי להוכיח משהו ולא נרתעתי למרות שכל מה שרציתי היה שזה יגמר כבר. עצמתי את עייני ונסיתי לרוקן את המוח שלי מכל המחשבות שהתגלגלו והסתרבלו זו בזו. לך מכאן טורנס. לכי מכאן האנה גרובר. לך מכאן פירסינג בפטמה. לכו מכאן קוביות משורטטות ומושלמות. צא לי מהראש. עכשיו.
״מבלה בסיפריה לבד. למה אני לא מופתע?״
שיט. אני טורקת את המחברת שלי כדי שלא יוכל לזהם את המילים. עייני נפקחות במהירות ומבטי מיד נמשך אל פניו היפות עד בחילה. גופו הגדול הטיל עליי צל וזה הרגיש כמעט מחניק.
״מה אתה רוצה ממני?״
״את נראית כמו שה מפוחד, רמינגטון... לא חשבתי שזה הסטייל שלך״ הוא מזמין את עצמו להתיישב במושב לידי. קרוב מידי.
״אתה לא מכיר אותי ולא תכיר אותי אז פשוט רד ממני, טוב?״
חיוך מטומטם התפשט על פניו ואני נסיתי עם כל מה שיש בי לא לסטור לו ולהעיף את החיוך הזה מהפנים שלו.
״רק בסוף השבוע רצית שאני דווקא אטפס עלייך, רמינגטון״.
״עבר לי. מה אני אגיד? כנראה שאתה לא טוב כמו שאתה חושב״ משכתי בכתפיי.
״בול פאקינג שיט״ הטון שלו היה כל כך גאוותני כאילו אין מצב שהוא יכול לאכזב באופן מיני בחורה.
״תתפלא, טורנס״.
״את מזיינת בשכל ושנינו יודעים את זה״ הוא ליטף את הלסת שלי באצבע אחת וצמרמורת משוגעת חולפת בעמוד השדרה שלי. שיט.
״אל תגע בי״ אני הודפת את ידו.
״את שקופה כמו מים, תלמדי לשלוט בעצמך״ הוא צוחק.
״לך להזדיין״ אני כמעט מעיפה לאחור את הכיסא כשאני קמה ודוחסת לתיק את הדברים שלי במהירות האור.
לא טרחתי להביט לאחור ונמלטתי אל הקומה השנייה של הסיפריה. הייתי צריכה לשאול ספר בשביל העבודה שלי בשיעור היסטוריה למתקדמים לפני שאצא מכאן. חלפתי על פניי המדפים עד שהגעתי למדפים הכי מרחוקים בפינת הקומה. הסיפריה הייתה די דוממת גם ככה אבל המקום הזה באמת היה נטוש. כבר יכלתי לראות את הספר שלי ורציתי לקחת אותו מהמדף אבל זו הייתה טעות. לא היה לי מושג איך לא שמתי לב שהוא הלך אחריי אבל ברגע שנכנסתי בין המדפים הוא היה שם.
״מה נסגר איתך, טורנס?״ צמצמתי את עייני לעברו.
״הפטמות שלך״
״מה?״ שילבתי את זרעותיי מעל החזה שלי מיד.
״הן לא משקרות לי כמו הפה שלך״ המילים שלו היו נוקשות כמו אב נוזף.
״קר כאן״ אני זורקת את הדבר הראשון שאני חושבת עליו.
״אל תגרמי לי להוציא ממך את האמת בדרך שלי, רמינגטון״ הוא הניד בראשו כאומר- ׳אל תהיי מטומטמת׳.
״אל תאיים עליי, אידיוט. תן לי לצאת מפה״ עמדתי לדחוף אותו אבל הוא היה מהיר ממני ומצאתי את עצמי צמודה לקיר.
הוא היה קרוב, קרוב מידי וכל עצב בגופי התעורר לחיים בצורה אלימה. שנאתי את זה. ושנאתי את עצמי. זו בגידה בחברה הכי טובה שלי, זו בגידה בערכים שלי.
״שיט את מריחה כמו גינת פרחים דפוקה״ הוא נהם כאילו הריח שלי היה הבעיה כאן.
״קרם גוף של אייקון אינסנקט בריח פרחוני. אני יכולה להשאיל לך אותו אם אתה רוצה״ הנימה שלי הייתה עוקצנית ונשכנית.
״אני חושב שאני אמצא לו שימוש... בלילה, כשאני לבד״ החיוך המרושע והמלא כוונות שלו היה... אין לי מושג אבל הרגשתי אותו בתחתונים שלי.
״פנטזיות האוננות שלך לא מעניינות אותי״ נחרתי בבוז.
״אני לא צריך לפנטז. יש לי אותך כאן, רמינגטון״ גופי הזדעזע כשהוא צבט את הפטמה שלי דרך בד החולצה שלי.
הייתי אמורה לסטור לו או לצרוח למישהו שיבוא להציל אותי או... אבל לא עשיתי את זה. פשוט עמדתי שם. הוא משך בפטמה שלי והכאיב לי אבל הכאב הזה הדליק בי ניצוץ של חיים.
״את ילדה כל כך רעה, כל כך רעה״ הוא לחש באוזניי פיו מרחף מעל התנוך.
״אתה טועה. אני ילדה טובה אחרי הכל מצצתי לך זה מעשה צדקה גדול, טורנס״ ציחקקתי בבוז ולא נרתעתי ממנו.
״אני מת על הפה המרושע שלך״ הוא לא נראה נעלב.
בטח שהוא לא. הוא ראה כמה נהניתי למצוץ לו. הייתי כמו כלבה מיוחמת בלילה של המסיבה. אם הוא היה לוקח את זה רחוק יותר יכול להיות שהייתי נותנת לו. כמעט בטוח שהייתי נותנת לו.
״נמאס לי ממך. תן לי לצאת מפה ולא אני אצרח שכל העולם ישמע. אני מזהירה אותך״ הדפתי אותו בשתי ידי אבל הוא אפילו לא נרתע לאחור במילימטר.
״אם את מתכוונת לצרוח בכל מקרה״ הוא משך בכתפיו.
״שלא תחשוב על זה״ הזהרתי אותו.
״עכשיו את גם קוראת מחשבות, משוררת?״ החיוך שלו עשה לי דברים חולניים. שיט... זו הייתה הסיפריה למען השם.
״אני מכירה אותך, מתאו. תן לי ללכת לפני ש...״
״לפני שמה? שתכניעי לי? לפני שאת מטמאת את הספרים היקרים שלך שמעלים כאן אבק?״ עיניו שהיו כחול עכור ברגעים אלה לעגו לי.
״לפני שאני בועטת לך בביצים״ נהמתי.
״את ברצינות חייבת להפסיק עם האלימות. חשבתי שאומנים דוגלים בלעשות אהבה ולא מלחמה״.
״איתך אין דבר כזה אהבה. מה שעשינו יכול להחשב בכמה מקומות כפשע שנאה, טורנס״ הנדתי בראשי.
״תקראי לי משוגע אבל לי נראה שדווקא אהבת את זה״ הוא העביר את ידו בעדינות לאורך גופי עד שתפס את ישבני ומחץ אותו בידו הגדולה.
״אני שחקנית טובה. רוב האומנים יודעים לשחק.״
נסיתי להתעלם בכל כוחי מהתחושה המתגברת של אבדון וכאוס שידיו על גופי יצרו.
״אני לא יודע על מי את מנסה לעבוד עליי או על עצמך״.
הוא לא האמין לי. כמובן שלא. אני בקושי האמנתי לעצמי.
״אתה מתיש, טורנס. תן לי ללכת.״
עיניו נפלו לשפתיי והמבט שלו התבהר באחת. כל גופי זמזם במתח ובמשך שניות ארוכות הרגשתי כאילו הכל מושתק. עד שהוא במהלך מהיר ואכזרי הצמיד את שפתיו לשלי.
תתנגדי. תתנגדי. תתנגדי.
אבל זה היה חסר טעם. ברגע שהלשון שלי פגשה בלשונו כל השדים פרצו מהכלוב. לא ידעתי כלום חוץ מהפה שלו חם ועיקש וסקסי להפליא. הקולות שיצאו מאיתנו היו חייתים ונואשים. הגוף שלי הבהב במיליון אורות שונים ומשונים. נשיקה לא צריכה להרגיש ככה. לשום דבר אסור להרגיש ככה.
האינסטינקט ההישרדותי שלי התעורר לחיים ולפני שידעתי מה אני עושה בעטתי לו בין הרגליים, הכי חזק שאני יכולה.
״זין!״ הוא נהם ואני לא נשארתי לשמוע את השאר וחמקתי בעור שייני.
רצתי מהסיפריה כמו משוגעת ונכנסתי לרכב שלי במהירות שיא. התנעתי והרכב שלי שאג לחיים מוכן לעזור להימלט. תברחי, בבקשה תברחי. הלב שלי הלם בחוזקה אבל ידעתי שזו הייתה ההחלטה הנכונה. מתאו טורנס הוא אדם רע, הוא לא האדם שאני צריכה להתעסק איתו. זה פאקינג נגמר.

מתאו-
כל הגוף שלי צרח בכאב מייסר מכף רגל ועד ראש. הפעם המאמן טלנוב היה אכזרי במיוחד. הפסקתי לספור כמה בריכות שחיתי בשעתיים האחרונות. שברתי את השיא שהצבתי בעצמי שוב ושוב ושוב. עד שהבן זונה היה לפחות חצי מרוצה ושלח אותי למלתחות. זרם המים החם גלש על גופי העירום והשרירים שלי צרחו בכאב אבל ידעתי שזה הכרחי. המוח שלי לא היה באימון ולא שמעתי את המילים של טלנוב או הצרחות שלו ליתר דיוק. המוח שלי היה בסיפריה בין המדפים המאובקים בפינה אפלה.
היא הייתה כמו פאקינג סם בשבילי. אף פעם לא הייתי צריך לעבוד קשה בשביל בחורה. הן השליכו את עצמן לרגליי וכשאני אמרתי להן לקפוץ הן שאלו ׳כמה גבוה?׳.
אבל לא רמינגטון בלקווד. היא הייתה כמו חומר נפץ מסוכן בשבילי ובכל פעם שהתעסקתי איתה מצאתי את עצמי חבול ופצוע. גבר חכם היה מתרחק ובוחר בדרך הקלה אבל מסתבר שאני הייתי מזוכיסט. זה ההסבר היחיד ל-למה אני עדיין מתאמן עם טלנוב ועדיין רוצה אותה במיטה שלי. עצמתי את עייני ולקחתי את עצמי ל-לילה ההוא בבריכה. המים שנצצו תחת אור הירח והגוף שלה זעיר ומושלם צף במים. הרגשתי אותה והרחתי אותה ונגעתי בה. היא גנחה ונהמה וצרחה את השם שלי. אצבעותיי התהדקו סביב הזין שלי. זה היה אמור להיות מענג אבל הכאבתי לעצמי. לדמיין אותה היה עינוי אז שפשפתי את עצמי חזק מידי, מהר מידי, כוחני מידי.
הכל כאב ושרף. כשגמרתי צווחה קטנה נמלטה מפי. זה היה יותר כואב ממענג אבל השחרור עזר לי. פקחתי את עייני והרגשתי אנרגיה חדשה מטפטפת לתוך השרירים שלי. אם היא חשבה שזה יגרום לי להרפות ממנה הייתה לה פאקינג טעות. המשחק שלנו רק התחיל ובסופו היא תצרח את שמי בין מדפי הספרים בזמן שהיא גומרת לי על הזין. חיוך התפשט על שפתיי. אחת-אפס לך משוררת אבל לי יש כוח סבל ואת לא מכירה אותי. עדיין לא.