Hate (falcon valley 2)

פרק 10

פרק 10-
רמי-
הדבר האחרון שאני מצפה למצוא לקראת סוף הטיול שלי עם לילו זה את קריד בלאמי נשען על הרכב הנוצץ שלו. הוא נראה כמו כוכב נוער באיזה תוכנית שבה הוא שיחק את הנבל הסקסי וחסר המוסר. אני חייבת להגיד שקריד הפחיד אותי. הוא השתמש באנשים בקלות לעשות את מה שהוא הרגיש שמגיע לאנשים אחרים. אנשים שלוקחים את החוק לידיים היו אנשים מפחידים מידי שהרגישו שהכל מגיע להם. שרצו לשחק אותה קצת אלוהים.
הוא הבחין בי והתקדם לעברי. האינסטינקט הראשוני שלי היה לברוח אבל אני נשארת. מניאקים מריחים פחד והוא לא יכל לדעת שפחדתי.
״היי״ ברכתו לשלום הייתה אפרורית משהו.
״מה אתה רוצה ממני?״ צמצמתי לעברו את עייני ולילו נבחה באלימות. תמיד יכולתי לסמוך על הכלבה שלי.
״לדבר״.
אפי התעקם באינסטינקט כאילו הרחתי משהו ממש מסריח. הדיבורים האלה לא הולכים לעשות לי פאקינג טוב.
״לא תודה״ הנדתי בראשה ועקפתי אותו מתחילה להתרחק.
שמעתי מהבן אדם הזה מספיק לכל החיים.
״חכי, רמי״ שמתי לב שהוא מנסה לשלוט בעצמו ולא להרים את הקול אבל כשהוא נגע בי מיד התכווצתי. הרפלקס הזה היה בלתי נמנע.
לילו מיד הסתערה והתחילה לקפוץ עליו, לנבוח ואפילו נשכה לו את כף היד.
״לא! לילו! בואי הנה!״ תפסתי את לילו והיא מיד נרגעה ונעמדה לצידי עדיין מוכנה לזנק עליו אם היא תצטרך מגנה עליי עד הסוף.
״שיט! הכלבה הזו באמת פאקינג אלימה!״ הוא אחז בידו ונראה סובל מכאבים. תודה לאל על הכלבה שלי.
״היא מזהה אנשים רעים, כלבה חכמה״ חייכתי אליה וליטפתי את ראשה הפרוותי.
״אפשר להתווכח על זה אבל לא באתי לדבר על היצור הזה. אני מבטיח לך שאני מסיים תוך שתי דקות ומזדיין לך מהחיים״.
האמת הייתה שלא רציתי לשמוע אותו אבל הבנתי שזו הדרך היחידה שבה הוא ירד ממני. אני שולטת בסטיאוציה ובדרך שבה זה הולך להתנהל. אני אתן לו שתי דקות רק כי זה הדבר היחיד שיגרום לו ללכת. 
״שתי דקות״ הסכמתי בלית ברירה.
״לא ידעתי מה יש למתאו עלייך. באמת שלא.״
זה גרם לי לצחוק. כאילו שזה שינה משהו. הוא שלח אותו לחקור עליי ולפגוע בי והכל בשם הנקמה האכזרית שלו בחברה הכי טובה שלי.
״ו? אולי אתה חושב שמגיע לך מדבקת זהב או משהו?״
״לא. רק רציתי שתדעי שאני לא ידעתי שזה מה שעברת. אם הייתי יודע לא הייתי מאשר למתאו להשתמש בזה נגדך.״
ראיתי בעיניו הכחולות הכהות כנות. לא שזה שינה משהו אבל לפחות ידעתי שהוא מסוגל להרגיש משהו וזה היה סימן שהוא עדיין לא אבוד לגמריי בתוך הגיהנום האישי שלו.
״אבל לא שמת שיט מספיק כדי לבדוק את זה לעומת חשוב לך לפגוע בולנסיה שאתה לא קולט שלמעשים שלך יש השלכות. גם אם אנשים אחרים עושים אותם בשמך יש להם השלכות. אל תדאג עברתי דברים קצת יותר קשים מכמה פוסטים עלובים ברשתות החברתיות והערות מאנשים שהמוח שלהם עדיין לא מספיק מפותח וכנראה ישאר כך לשארית חייהם. אני בסדר, באמת״.
השיחה הזו כנראה מיצתה את עצמה. הבן אדם לא באמת מבין את ההשלכות של המעשים שלו ואולי הוא דווקא כן מבין ופשוט לא אכפת לו. הוא אובסיסבי לכאב שלו ולא רואה את הכאב מסביבו ואת הכאב שהוא עצמו מסב לאחרים. האמת הייתה שעכשיו כשעמדתי מולו קצת ריחמתי על כמה שהוא עיוור ונכה רגשית.
״רק רציתי שתדעי שאני מצטער שזה יצא ככה. אף אחד לא יצחק עלייך בגלל זה, אני מבטיח״.
״אני לא צריכה את הסליחה שלך, קריד. ההתנצלות שלך מגיעה אך ורק לולנסיה. הבחורה המסכנה הזו סבלה מספיק בגללך. אני מציעה לך להסתכל פנימה ולבדוק את עצמך טוב כי הכעס העצמי שלך יוצא בדרך מאוד לא נכונה על מישהי שזה לא מגיע לה״ שלחתי לעברו עוד מבט אחד אחרון לפני שמשכתי את לילו לכיוון הבית.
באמת לא הייתי צריכה את ההתנצלות שלו. הוא גרם לי להבין כמה דברים כמו למשל שלא באמת התגברתי על אבא שלי ומה שהוא עשה לנו ושלכל האנשים הקרובים אל קריד אכפת ממנו מספיק כדי לעשות בשמו ובשם הכאב שלו דברים שפוגעים באחרים. היה להם אכפת ממנו עד כדי כך שהם אפשרו את ההתנהגות ההרסנית שלו.
כשנכנסתי הביתה הופתעתי לגלות שאמא הגיעה. אמא בדרך כלל נשארה בעבודה עד שעות הערב המאוחרות מאוד. אחרי שעברנו אל פלקון וואלי אמא חזרה לשוק העבודה באופן מלא. אבא היה שתלטן והכריח אותה לפני שנים לפרוש מהעבודה במשרד רואי החשבון היוקרתי שהיא הייתה שותפה בו ולעבוד באופן מצומצם מאוד מהבית. עכשיו אמא חזרה לעבוד במשרד והשקיעה זמן ומרץ בעבודה שלה. היא הייתה מסורה ואני גם חושבת שהאינטנסיביות בעבודה עזרה לה להחלים.
״היי אימא. מה את עושה בבית ככה מוקדם?״
שיחררתי את לילו מהרצועה והיא רצה אל קערת המים שלה.
״אני רוצה לקחת אותך לארוחת ערב. אנחנו חוגגות.״ אמא חייכה חיוך קורן.
״חוגגות?״
״קיבלתי היום קידום למשרת רואת חשבון בכירה״ היא עשתה ריקוד שמח קטן ואני זינקתי אליה בחיבוק.
״מזל טוב, אימוש... זה מגיע לך״.
״תודה, רמינגטון. תתארגני יש לנו הזמנות למסעדה מעולה״.
הנהנתי ומיהרתי לחדר שלי. זה הגיע לאמא שלי. הכל הגיע לה אחרי הסבל שחוותה. כל מה שקרה לי בבית הספר מתגמד לעומת הסבל הזה. קריד, מתאו, פירסון והמניונים שלהם מתיכון פלקון וואלי היו כלום לעומת סמואל בלקווד. הוא היה מפלצת אמיתית.
החלפתי את שורט הג'ינס והגופיה שלי בשמלה בצבע תכלת שמיים בגזרה מחמיאה שאמא קנתה לי בעצמה. נעלתי עקבים קטנים בצבע כסוף, התאפרתי והתבשמתי.
אמא הייתה במצב רוח מעולה כל הדרך למסעדה ושרנו ביחד שירי פופ מהניינטיז. זה היה מעולה. המסעדה הייתה חדשה ויוקרתית והתמחתה בבשר. אמא הזמינה לנו שמפניה לא אלכוהולית והרמנו כוסית.
״לחיי האמא הכי טובה בעולם״
״לחיי הבת הכי טובה בעולם״
״אז... יש מישהו חדש בחייה של הבת שלי?״ אמא הרימה גבה בערמומיות מעל התפריט שלה.
״מה גורם לך לחשוב ככה?״ מלמלתי ונסיתי להתמקד במנות שבתפריט.
״אני רק מתעניינת... את בתיכון מתוקה שלי, זה הזמן לצאת ולהנות ולחיות את החיים״ אמא שלחה אליי חיוך עדין.
״אני חיה את החיים, תאמיני לי, אמא״ חייכתי חזרה ומיד חשבתי על מתאו. פאק.
אני אמורה לשנוא את הנער המטופש הזה. יש לי את כל הסיבות ועדיין משהו בי מעלה אותו בכל פעם מחדש. הפעם הראשונה שהרגשתי בחיים, על אמת הייתה איתו בבריכה. או שאני פשוט קיבלתי את הנטיות ההרסניות של אמא שלי ונמשכתי רק למניאקים.
״אז איך זה שאני לא שומעת על זה כלום?״
אמא צדקה. לא דיברתי איתה על בנים בכלל מאז שעברנו. זה לא שלפני הייתי יוצאת עם מלא אנשים אבל תמיד סיפרתי לאמא שלי על הכל. הרגשתי שלשמוע על חיי האהבה שלי נותן לה נחמה קטנה במובן מסוים אז הקפדתי לעדכן אותה. עכשיו זה היה שונה... לא היו לי חיי אהבה והנער היחיד שמשך את תשומת ליבי... טוב לא ממש רציתי לספר עליו לאמא. יש לי הרגשה שהיא לא תאשר אותו ואני גם הייתי צריכה להוציא אותו מהראש שלי.
״כשיהיה משהו רציני ומעניין את תשמעי, אני מבטיחה לך״.
אמא הנהנה והזמנו את המנות הראשונות. כשהמלצר הלך מיהרתי להסיט את השיחה לקידום של אמא. למזלי היא לקחה את הפיתיון ודיברה באריכות על כל הקטע הפיננסי. היא אהבה מספרים כמו שאני אהבתי מילים. המנה הראשונה שלנו הגיעה ותוך כדי שלקחתי ביס של ברוסקטה עם טרטר בקר שמעתי את זה. הקול שלו. לרגע הייתי בטוחה שאני הוזה אבל מבט אחד לכיוון ירכתי המסעדה הבהיר לי שהוא כאן. הוא היה רחוק כך שלא הצלחתי לשמוע על מה בדיוק הוא צעק אבל שפת הגוף שלו הבהירה לי שהוא עצבני במיוחד.
״בני נוער יכולים להיות לפעמים בלתי אפשריים. יש לי מזל שיש לי ילדה כמוך, רמינגטון״ אמא נאנחה.
״אהמממ..״
לא הצלחתי להוריד את העיינים שלי מהסצנה במיוחד כשמתאו זרק לאחור את כסאו בזעם וחצה את המסעדה בצעדים מהירים ועצבניים עד שיצא ממנה בטריקת דלת. הגבר שישב איתו סימן למלצר, שילם ומיהר לעזוב אחריו.
אין לי מושג מה בי לא היה תקין שהחלטתי ללכת אחריהם. אבל מצאתי את עצמי קמה ממקומי.
״אני חייבת ללכת שנייה לשירותים״ אמרתי לאמא ולפני שהיא הספיקה להגיב כבר הייתי בדרך ליציאה האחורית שהייתה ליד השירותים בקצה של המסעדה. הייתי פה כמה פעמים וידעתי שהכניסה האחורית קרובה יותר לאיזור החנייה ושיערתי שלשם מתאו והאיש שאיתו סעד נמצאים. התברר לי מהר מאוד שצדקתי. הסתתרתי מאחורי עמוד בטון והצצתי לעבר מתאו והאיש. הם עמדו ליד מכונית המאזרטי בצבע כסוף מטאלי של מתאו.
״אני לא מאמין ששוב העזת לעשות סצנות, מתאו!״ קולו החמור והעבה של האיש הרעיד את החניון.
״הסצנות על הזין שלי! אני לא חוזר להתאמן עם טלנוב! זה לא מעניין אותי יותר, אבא!״ מתאו נהם.
האיש שהיה איתו היה אבא שלו. היה לו שיער כהה אבל הוא היה רחב וגבוה כמו בנו. לבוש בחליפה של אלפי דולרים ונראה זועם ואכזרי במיוחד.
״אתה מתכוון לזרוק לפח שנים של עבודה? שנים של התמדה והשקעה? זו התוכנית שלך מתאו? או שאולי זו הדרך שלך לנקום בי? זה העניין?״
הצחוק החד של מתאו היה כמו סכין מכוונת היטב.
״אתה על הזין שלי! מתי תבין שאני לא הבובה המזוינת שלך?? זה כבר לא החלום שלי ואני שונא לשחות ואת טלנוב המזדיין ואותך! אני שונא אותך!״ הוא הטיח באביו.
״אתה מתנהג כמו ילד בן חמש! ואני חשבתי שמייקה הוא המפגר בניכם!״ השערות בעורפי נעמדות למשמע המילים של אביו. לא ידעתי מי זה מייקה אבל יכלתי לראות את פניו של מתאו מתעוות בזעם וכאב.
״מייקה לא מפגר!״
״הוא מפגר ואתה טיפש! אתה תתנצל בפני המאמן שלך ותחזור ללוח הזמנים המקורי כדי להכנס לנבחרת! אני ברור?״ הוא לקח צעד מאיים לעברו של מתאו.
״אני לא חוזר לשום מקום. ואני לא מתנצל בפני אף אחד. אני ברור?״ מתאו צעד לעברו ולא נסוג.
היה ברור שהמצב נפיץ ובקרוב זה יהיה איזור מלחמה. ואז ראיתי את זה. עמדתי מספיק קרוב כדי לקלוט את הזעף בגבותיו והטירוף האלים בעיניו. הוא הספיק לתפוס את מתאו באלימות מהחולצה לפני שיצאתי ממקום המסתור שלי.
״מתאו!״ נעתי לעברם בדחיפות ואבא שלו הרפה ממנו מיד.
ידעתי שהדבר הכי גרוע לגברים אלימים הוא שמישהו אחר יראה את האלימות הזו. אני הייתי חייבת לנטרל את הסטיאוציה לפני שהיא תהיה מסוכנת מידי.
״מה את עושה כאן?״ עיניו הכחולות הביטו בי כאילו הייתה מינימום חייזרית מ-מאדים.
״אתה לא זוכר? קבענו שניפגש כאן אחרי הארוחה עם אבא שלך״ שלחתי חיוך שקיוויתי שזה לא יסגיר את העצבנות שלי למר טורנס ונעמדתי לצידו.
״כן. לגביי המבחן באלגברה למתקדמים... רמינגטון היא המצטיינת של הכיתה, אבא״ מתאו התאושש מהר כנראה כשהבין שאני מספקת לו מוצא מהסטיאוציה ושיקר במצח נחושה.
״אולי תוכלי להכניס משהו לראש של הילד הזה. אני הולך אבל אנחנו עוד נסיים את השיחה שלנו בבית, בן.״
אבא שלו שלח לעברו עוד מבט שהיה מלא בהבטחה למשהו רע ונורא לפני שניגש לרכב BMW שחור ונוצץ ומיהר להכנס פנימה ולנסוע משם בשאגת מנוע.
״מה את עושה כאן? את עוקבת אחריי או משהו?״ הוא נעץ בי מבט כועס.
״אני ואמא באנו לחגוג את הקידום שלה. ואתה בכלל אמור לומר לי תודה. הצלתי את התחת שלך״ שילבתי את זרעותיי על חזי.
״דחפת את האף לעניין שלא שייך לך״ הוא הניד בראשו.
״אבא שלך עמד לשטח אותך על הרצפה, לא יודעת אם שמת לב לזה״ גיחכתי.
״הייתי מתמודד עם זה״.
״אני יודעת לזהות גבר אחוז טירוף אלים, תאמין לי. וגברים כאלה קשה מאוד לעצור״.
היה נדמה שה-הצהרה שלי הקפיאה אותו במקום. אני נסיתי לסלק את המחשבה המטרידה על הרגעים שלפני שחטפתי מאבא שלי.
״לא היית צריכה להתערב. אחרי כל מה שקרה את אמורה לשים עליי זין... זה לא חכם לעזור למי שפוגע בך״ הוא העביר אצבעות בשערו הזהוב ונראה מתוסכל רק שלי לא היה מושג מי באמת היה מקור התסכול שלו.
״תקרא לי טיפשה או פשוט בת אדם הגונה״ משכתי בכתפיי.
״דאגתי שכולם יורידו את זה מהרשתות החברתיות... אין לך מה לדאוג״.
״זה לא מה שהדאיג אותי, תאמין לי. אבל הנזק כבר נעשה ככה שאני לא הולכת להתעכב על זה״ וזה באמת מה שהרגשתי בנושא. להתעכב על זה יכאיב לי יותר ממה שזה יכאיב להם.
״את בטח ממש שונאת אותי, אה?״ לא היה נראה שהוא מתחרט על משהו.
״אני שונאת את מה שעשית״ אני מודה.
״לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים״.
״זה מה שאבא שלך לימד אותך? או שאולי זה היה קריד?״
מתאו חייך אבל זה לא היה חיוך שמח או ערמומי אלא חיוך ריקני. זה היה ברור שהקשר שלו עם אביו היה רעיל ועכור.
״מה שאבא שלי לימד אותי זה שאני בחיים לא אהיה כמוהו ומה שקריד לימד אותי זה שחברים זה הכל. אסור לך לתת לחבר להתפרק וליפול מקצה הצוק... שאתה תעשה הכל להציל אותו גם אם זה יעלה לך ביוקר״.
לא ידעתי הרבה על מתאו טורנס ונסיתי גם לא לצלול לזה ולחמוק ממנו אבל פתאום הכל בו התבהר בבת אחת. הבית שלו היה מקום לא טוב והחברים שלו? הם היו המשפחה האמיתית שלו. מה שהוא עשה למען קריד היה מה שכל אח נואש יעשה למען אחיו החולה. אומנם המחלה שלו לא הייתה פיזית אבל זה לא שינה.
״זו בדיוק הסיבה שאני בחיים לא אפסיק להיות חברה של ולנסיה״.
״אני יכול לכבד את זה״ הוא הנהן.
״זו לא הדרך להציל אותו, מתאו. אני בטוחה שאתם חכמים מספיק כדי להבין את זה, נכון?״
הוא שתק אבל הכחול העז שבעיניו ענה לי כשהוא ידע בדיוק על מה אני מדברת.
״אני צריך לזוז״ הוא מלמל לבסוף.
״אני מקווה שהדבר הזה אם אבא שלך יסתדר. ואל תדאג אני לא אפרסם את זה בבית הספר.״
טפחתי על כתפו והסתובבתי כדי לחזור לאמא שבטח התחילה כבר לדאוג לי. הוא תפס את זרועי ומגעו אף שהיה קל הרתיע אותי. זו הייתה הפעם השנייה היום שזה קרה לי.
״תודה, רמי״ אצבעותיו ליטפו קלות את עורי והרתיעה הפכה כמעט מיד לכמיהה, לרצון לעוד מהמגע הזה.
משכתי את זרועי בלי להסתכל לאחור ומיהרתי חזרה אל המסעדה. אני חשבתי שאלימות מפחידה אותי אבל מסתבר שאינטמיות הייתה מפחידה פי אלף.