Hate (falcon valley 2)

פרק 34

פרק 34-
מתאו-
בית החולים השיקומי היה שקט בשעת הערב המאוחרת כשצעדתי במסדרון אל חדר 361, החדר של קריד. נכנסתי בלי לדפוק ונופפתי בשקית הטייק אווי העמוסה שאחזתי בידי.
״מישהו רעב?״
״נראה לי שאתם מנסים לפטם אותי בכוח לאחרונה״ קריד גיחך ומשך את עצמו בכוח לתנוחת ישיבה על הר הכריות שסודר בקפידה מאחוריו כדי שיוכל להשיג נוחות מקסימלית.
״שיט עלית עלינו. אנחנו עושים את זה רק כדי שאתה תפסיק להיות החבר הכי לוהט בקבוצה ולנו לפחות יהיה סיכוי״ גלגלתי עיינים.
״פאקינג ידעתי״ הוא הניד בראשו.
״אז זה אומר שאתה לא רוצה את האוכל?״
״מתי אמרתי את זה?״ הוא חטף את השקית מידי.
זה הצחיק אותי. התגעגעתי בטירוף לזה. לצחוקים שלנו, לבדיחות הפרטיות, לקרבה. התאונה הזו הייתה הדבר הכי מפחיד, טראומתי ואכזרי שעבר על כולנו אבל בסופו של דבר זה קירב אותנו בחזרה. ירדנו מהמסלול וזה הזכיר לנו מה ומי באמת חשוב לנו.
״באתי מהאימון, אני גווע״ מלמלתי ועזרתי לקריד להוציא את האוכל ולסדר אותו על השולחן המתכוונן שלו.
״איך הולך לך איתו?״ קריד שאל כשתחב לפיו כמה חתיכות של צ'יפס.
״בוא נגיד שאני אסיר תודה שהוא לא שמוק רוסי שחושב שהוא מינימום פוטין״.
״טלנוב באמת כיסח לך את התחת, אה?״
״אני מעדיף להמנע מהדימוי הזה, תודה״ הנדתי בראשי והורדתי את העטיפה מההמבורגר שלי.
״צודק, אחי״ קריד הנהן וגם הוא דפק ביס בהמבורגר שלו.
היום היינו רק שנינו. פורטר היה צריך לקחת שיעורי עזר ואז ללמוד טוב למבחן הענקי שהיה לו מחר. ליין נסע מחוץ לעיר עם ההורים שלו לכבוד החתונה של קרובת משפחה. אלייז׳ה היה חייב לעשות כמה סידורים באוניברסיטה אז הוא טס לשם לכמה ימים וג׳סטין נאלץ לכסות על כל שעות העבודה שהפסיד לאחרונה.
שמחתי שהיה לי ולקריד זמן איכות לבד. סמכתי על פורטר וליין באותה מידה שסמכתי עליו אבל חשתי שקריד הוא האדם היחיד והנכון לדבר איתו על הנושאים הטעונים שהטרידו אותי. היחיד שישמע אותי ויבין בדיוק על מה אני מדבר ולקחת אותי ברצינות שהייתי צריך.
״איך היה היום?״ שאלתי.
״בסדר. זה רק מרגיש שכולם לוחצים עליי וזה פאקינג כואב אבל אני לא יכול לעצור. זה הדבר הכי גרוע. אם אני אתחיל לוותר לעצמי זה לא יהיה טוב״.
המחשבה על הכאבים הפיזיים והנפשיים שעוברים עליו ואני בכלל לא יכול להבין מרעידה אותי. קריד היה חזק. בלתי שביר עד התקופה האחרונה. אחרי כל מה שקרה עם ולנסיה ואמא שלו הוא הפך לסלע, חומה בצורה שאיש לא יכל לשבור.
״אתה? לוותר? זה לא מילה שקיימת באוצר המילים שלך״.
וזה נכון. קריד בחיים לא ויתר לעצמו, לנו, לולנסיה. הוא לא היה מהוותרנים או הפורשים. הוא נלחם עד זוב דם עבור מה שהאמין בו, עבורו וגם עבור מי שאהב.
״לוותר זו לא מילה גסה. למדתי את זה בדרך הקשה.״
״מה זאת אומרת?״
״העקשנות שלי הייתה זו שהובילה אותי לחדר הזה. לא יכלתי לוותר או להרפות. הרסתי כל כך הרבה דברים טובים, הרסתי אנשים, הרסתי קשרים, הרסתי והרסתי. לוותר היה יכול להיות מה שהיה חוסך לנו הרבה חרא״ הוא היה נשמע מפוקח. כאילו הוא התעורר מחלום בלהות ועכשיו רק התחיל להבין אותו.
״עשית מה שהיית צריך לעשות. נקודה.״
קריד שפשף את מצחו ושוב ניסה ככל יכולתו להתיישב כמה שיותר ישר.
״עשיתי מה שהייתי צריך לעשות כדי לשרוד. הייתי חייב להטיל את האשמה על מישהו או משהו. ולנסיה הייתה הקורבן המושלם. אם הייתי מתמקד במשהו אחר, חושב על משהו אחר מלבד זה הייתי היום קבור לצד אמא שלי. לא יכלתי להתמודד עם זה אז כלאתי הכל עמוק בפנים ודהרתי קדימה. לא עצרתי לשנייה לראות אחרי מה ומי אני רודף. שכחתי לוותר לעצמי. שכחתי לוותר לה. שכחתי להרפות מדברים רעים ואכזריים ונתתי להם להגדיר אותי. שנינו יודעים שוויתור היה מועיל לי יותר״.
שתיקה מתוחה השתררה אחרי הוידוי הכנה של קריד. לא חשבנו הרבה על הבריונות כלפי ולנסיה. היא פגעה בקריד והיא הייתה צריכה לשלם. אבל אולי במקום לעזור לו בתחום הזה מישהו היה צריך לעצור ולהעלות את השאלות, איזה ספק, אולי להעיר לו ולנסות להבין מה קרה לו ואיך הוא פאקינג מרגיש.
״אי אפשר לשנות את העבר, קריד. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לחיות בהווה ולוודא שאנחנו עושים את זה הכי טוב שאפשר״ באמת האמנתי בזה.
כולנו עשינו טעויות- גדולות או קטנות אבל הייתה לנו היכולת לתקן. כמו שאבא שלי ואני נסינו לעשות, כמו שקריד ניסה לעשות. כמו שהייתי צריך לעשות עם רמי. ידעתי את זה.
״יש דברים שאי אפשר למחוק או לתקן״ הוא נאנח.
״וזה למה אסור לך לוותר. אתה תלחם, כשמשהו חשוב לך אתה לא תוותר בחיים״.
״תאמין לי שאני לא מוותר. היא שלי. זה לא נתון לויכוח.״ האש בעיניו הבהירה לי שולנסיה באמת הייתה האחת ולא הייתה שום אופציה אחרת בשבילה. בשביל שניהם.
״זה פאקינג מוזר״ הנדתי בראשי.
קריד צחק אבל לא היה טיפת הומור בצחוק שלו.
״אתה רוצה לומר לי שלא ידעת שאני מאוהב לבחורה הזו בצורה? שכל העינוי הזה ששנינו עברנו היה כי אהבתי אותה עד שזה פאקינג פירק אותי?״
זה היה נכון. אהבה היה כוח שיכל להזיז הרים ולפרק גם את המבצרים העתיקים ביותר. מבצרים כמו קריד וכמוני. זה היה ברור שרגשותיי כלפי רמי לא היו שיגעון חולף או הסחת דעת נחמדה. הבחורה הזו חדרה לי תחת העור וזה הפחיד אותי כל כך שטרקתי בפניה את כל הדלתות באכזריות מוודא שלא נשאר שום פתח מילוט. לא רציתי לתת לאף אחד לגעת באפילה בתוכי והיא הייתה כל כך קרובה לשם. קרובה לסדוק אותי ולראות את כל הכיעור, הטראומה והקושי שנשאתי קרוב אליי. עשיתי טעויות קטלניות לא פחות מאלו של קריד.
״אפילו עיוור ראה את השיט הזה ממרחק של אלפי קילומטרים״ גיחכתי.
״אבל אני הטיפש היחיד ששיחק במשחק ההכחשה״.
״היי אתה הרבה דברים קריד אבל טיפש לא חלק מהרשימה״ טפחתי על רגלו שעדיין הייתה במצב לא מזהיר במיוחד.
״טיפש או לא מחכה לי עבודה לא קלה לנסות להתחיל לתקן את כל השיט שקלקלתי״ הוא נאנח וזרק על המגש את העטיפה הריקה של ההמבורגר.
״אם אני ואבא שלי מצליחים לעשות משהו אז הכל אפשרי״ משכתי בכתפיי.
״זה נכון, גבר״ הוא הרשה לעצמו לחייך.
״ואם אנחנו מצליחים לעשות משהו אולי גם אני ורמי נצליח״ סוף כל סוף הוצאתי את זה מפי.
״אני יכול להגיד לך משהו בלי שזה יגרום לי להשמע כמו מניאק?״
״אני כבר חושב שאתה מניאק ככה שזה לא יזיק״.
״מה אני אגיד? עשיתי עבודה טובה בחרא הזה. תן לי להגיד לך שלא הולך להיות לך קל עם רמינגטון. היא מסוג הנשים שברגע שאתה מאבד אותן אין דרך חזרה. היא מכסחת, קשוחה וממש לא קלה. אני יודע שיהיה לי קשה עם ולנסיה אבל היא... היא עדיין רכה ויש לה משהו בשבילי. רמי? אני לא יודע מה יש לה בשבילך״ הוא צדק. הוא באמת פאקינג מניאק. אבל מניאק שהצדק איתו.
רמי סיימה איתי. לא האשמתי אותה. הייתי אכזרי ומנוכר כשהיא השתמשה בכל כוחה כדי לפרוץ פנימה. היא השתמשה בהכל ולא נותר דבר.
ולכן זה היה התפקיד שלי לתת לה הכל כדי שהיא תאמין בי. תאמין בנו. הגיעה לנו הזדמנות נוספת. הזדמנות אמיתית. איתה חוויתי משהו שהיה שווה המון. שווה הכל למעשה.
״עכשיו זה הקטע שבו אני מוכיח מה יש לי בשבילה ולא ההפך. זה תמיד החלק הקשה אבל אני לא וותרן ולא לוזר. בני טורנס אף פעם לא מפסידים״.
״לחיי הניצחון הכי מתוק שיש, אחי״ הוא לקח את פחית הקולה שלו ואני את שלי והשקנו אותן.
״לחיי הפרס האולטימטיבי, אהבה״ ופאק אם זה לא היה נכון.
אהבה סובבה את העולם. לא כסף או כוח או יצר. אהבה שלפעמים הופכת אותך לאידיוט מושלם, לטורף מחוכם או למאושר באדם. לא התכוונתי לוותר על רמי ועכשיו ידעתי את זה ב-ברור. החיים שלי היו טובים יותר בגללה וזה כל מה שידעתי. כל מה שהייתי צריך לדעת.