Hate (falcon valley 2)

פרק 11

פרק 11-
מתאו-
ידעתי שהוא מחכה לי בבית. כמו תמיד הרגשתי את הזעם שלו לפני שאפילו הגעתי לשביל הגישה. לא רציתי להתמודד עם זה. לפחות לא עכשיו. אז פשוט הנעתי את הרכב שלי ונסעתי לדירה ברחוב איגל. הדירה הייתה הסטודיו/ דירת הרווקות של אימא לפני שהיא פגשה את אבא. לא היה לו מושג שהמפתח אצלי וככה אהבתי את זה. שלחתי הודעה לפורטר שיפגוש אותי שם ועל הדרך קניתי לנו מאחת מהחנויות שלא מבקשות תעודת זהות את הבירה הגרמנית שהוא אוהב, ויסקי, טקילה ויין כדי שיהיה לנו מגוון. הייתי צריך לכבות קצת את המוח שלי ומכיוון שלא התכוונתי לחזור לשחות יכלתי להתפרע יותר ממה שהייתי רגיל. הגעתי לדירה לפני פורטר והשקט שקיבל את פניי היה מנחם. הורדתי את העניבה, הג׳קט והחולצה המכופתרת וגם את נעלי העור האיטלקיות. נשארתי בגופיה, מכנס אלגנטי ויחף. פתחתי בקבוק טקילה ולקחתי ספל מהמטבח הקטן. דאגתי שיבואו לנקות פה פעם בשבוע כדי שהמקום יוכל לעמוד לרשותי כל הזמן. בדיוק כשהנוזל המר החליק בגרוני הדלת נפתחה ופורטר נכנס פנימה. הוא נראה כאילו הוא התגלגל מכמה וכמה מיטות לפני שהואיל בטובו להגיע לפגוש אותי. החולצה שלו הייתה מכופתרת עקום, שערו פרוע, הרוכסן שלו פתוח והלבן שבעיניו היה בגוון אדמדם.
״תן לי לנחש... אורגיה פרועה בג׳קוזי?״
״חפוז במושב אחורי של מכונית״ הוא הניד בראשו ולקח את הבקבוק של הטקילה שעמד על האי במטבח דופק לגימה הגונה.
״אתה פשוט חסר בושה״.
״הפסקתי להתבייש מזמן, מתאו״ הוא חייך חיוך שהבהיר שהוא אכן נטול בושה.
״למה להתבייש כשאפשר לזיין?״ גיחכתי.
״אמן, אחי״ הוא הרים את הבקבוק ואני הכוס וחיסלנו את הטקילה בקצב מסחרר.
״אז מה העניין? אתה יודע שאתה יכול לספר הכל לפורט״ פורטר נפל על הספה ואני התיישבתי לצידו.
״למה אתה חושב שקרה משהו?״
״תמיד קורה משהו כשאתה מביא אותי לדירה הזו. ולא משהו טוב כמו הצהרת אהבה ניצחית אליי וסקס לוהט״ הוא קרץ אליי.
״לא, אחי אני עדיין משחק בקבוצת כוס״.
״אתה היחיד שמפסיד, מתאו״ הוא משך בכתפיו.
״אמרתי לאבא שלי שאני פורש משחייה״ זרקתי לאויר אחרי דקה ארוכה של שתיקה שבה רק רעש הלגימות שלנו מהשתייה החריפה נשמע.
״אני מניח שהוא לא קיבל את זה בהבנה, אה?״
״בלשון המעטה... הוא כמעט התנפל עליי במכות במגרש החנייה של המסעדה״ המבט הזועם בעיניו חלף במוחי כמו הבזק של רעם ביום בהיר.
״ואיך ניצלת מהסטיאוציה?״
״רמי״ שמה היה כמו רעל מתוק על שפתיי.
בחיי שהבחורה הזו הייתה כמו פאקינג רעל בשבילי. או אולי כמו סם שידעתי שממש גרוע לי אבל לא יכלתי להפסיק לרצות. עבדתי קשה, קשה מידי כדי לשכנע את עצמי שאני לא רוצה אותה.
״מה היא קשורה?״
״היא הייתה במסעדה כדי לחגוג משהו עם אמא שלה וכנראה ראתה שרבנו ועקבה אחרינו למגרש החנייה. לפני שזה הפך לאלים היא... היא התערבה ואמרה שקבענו להיפגש שם כדי ללכת ללמוד אחרי הארוחה עם אבא שלי״ הרגע שבו היא הופיעה שם כמו גלגל הצלה בים סוער... פאק רק המחשבה על זה הפחידה אותי. לא רציתי להיות תלוי באף אחד. במיוחד לא בה.
״היא הצילה לך את התחת אחרי הקטע בקפיטריה?״ פורטר נראה מופתע כמו שאני הרגשתי באותם רגעים.
״כן״ מלמלתי.
״אחי, היא רוצה את הזין שלך״ הוא אמר בהחלטיות.
״על מה אתה מדבר?״
״בנות סולחות על דברים כאלה רק כשהן רוצות את הזין שלך. למה אתה חושב שולנסיה עדיין משתינה לכיוון של אחי אחרי כל החרא שהיא אכלה?״
פורטר חייך כאילו הוא פתר עכשיו את בעיית הרעב העולמי וגילה תרופה לכל מחלה סופנית.
״אני לא יודע מה עובר בראש המופרע של ולנסיה אבל רמינגטון פשוט יותר טובה ממני, זה הכל״ לקחתי לגימה גדולה מהנוזל המר והמילים של רמי הדהדו במוחי ספוג האלכוהול.
״יותר טובה ממך? ממתי חרמנות הופכת אותך ליותר טוב מאחרים? כי אם זה עובד ככה אני צריך לזכות באיזה פרס מחורבן״ פורטר גיחך.
״נגעתי בה והיא ברחה כאילו אני חולה בצרעת״ הנדתי בראשי וידעתי שבחורה לא בורחת ממך ככה אלא אם כן המגע שלך דוחה אותה.
״שמעת פעם על המשפט רחוק מהעין, רחוק מהלב?״ פורטר פתח בירה.
״מה איתו?״
״אם אתה מצפה שהיא תקפוץ על הזין שלך בקלות אז תשכח מזה. רמי היא בן אדם עם אגו ולכן היא מנסה להרחיק אותך. ואל תשכח את כל החרא שקרה איתה.״
״ממתי נהיית מומחה למערכות יחסים, פורט?״
הייתי חייב להקליל את האוירה כי מה שהוא אמר התחיל פתאום להשמע הגיוני והיה ברור לי שהוא לא במצב לחלק עצות ואני לא במצב לקבל אותן.
״סטרייטים הם פשוטים, אחי. לא צריך להתאמץ יותר מידי כדי לפענח אתכם״ הוא משך בכתפיו.
״ואתם מסובכים?״
״ברור. ראית פעם את דגל הגאווה? אפילו על החרא הזה היה לנו קשה להחליט אז לקחנו את כל הפאקינג צבעים. אנחנו מסובכים בגלל זה אתם סטרייטים וישרים ואנחנו לא״ הוא חייך חיוך ניצחון ולגם מהבירה שלו.
אני חייב להגיד שזה הצחיק אותי. לא ראיתי את עצמי צוחק בערב הזה אבל פורטר תמיד היה מוכן להקליל את האוירה גם כשהכל נראה עכור בלשון המעטה.
״מה עם קריד?״ החלטתי לשנות נושא כדי שאני לא אצא מדעתי. אני והוא לא דיברנו מאז הויכוח שהיה לנו על זה שלא הראיתי לו קודם מה אני הולך לפרסם על רמי.
אני מודה שזה עיצבן אותי. חיבלתי בשבילו בקשר שלי ושלה והוא עוד בא בטענות? כאילו שאי פעם היו לו גבולות. כאילו שאכפת לו במי הוא פוגע בדרך לולנסיה.
״אלייז׳ה הפתיע היום אז הם מנסים לסדר את העניינים״ פורטר נאנח אנחה עמוקה.
״אלייז׳ה כאן?״
״יאפ. אני חושב שברונקס התקשר אליו. למרות שאני לא בטוח שהוא כבר התשובה לכל מה שקורה עם קריד״.
ממה שאני ידעתי קריד ואלייז׳ה היו קרובים עד שאלייז׳ה הלך לקולג׳ בבוסטון והתחיל לסנן את המשפחה ואת קריד במיוחד. קריד לא דיבר על זה הרבה אבל ידעתי שזה מכאיב לו.
״אני בטוח שקריד לא פשוט קפץ לזרעותיו... הוא בן עם אגו אחרי הכל״ זרקתי לפורטר את המילים שלו.
״קריד דפוק על כל הראש. אצלו זה לא אגו, זו פאקינג פסיכוזה״ פורטר גלגל עיינים.
״אל תגזים״ גם לי הייתה ביקורת על קריד וכעס אבל לא הייתי משתמש במילה פסיכי.
״אני לא מגזים. הדרך שבה הוא תלוי באנשים אחרים פסיכית. גם אני איבדתי את קריסטן. גם האחים שלי איבדו אותה. היא הייתה האימא היחידה שאי פעם הכרנו ואהבנו. עדיין אף אחד מאיתנו לא מסתובב עם רגשות נקם ורצון לפגוע בבחורה שהייתה קשורה לזה באופן עקיף ביותר. אלייז׳ה רוצה חיים נפרדים מהמשפחה הזו וזו לגמריי פאקינג זכותו. אבל קריד נטרף מזה. בקרוב כולנו נתחיל לחיות את החיים שלנו ומה יקרה אז? הוא ישאר תקוע במקום? הוא ימשיך לרדוף את ולנסיה? מה אז?״
הלוואי שיכלתי לענות על השאלה הזו אבל לא הייתה לי שום תשובה. במובן מסוים פורטר צדק. זה באמת היה נראה שקריד תלוי באנשים וכשהם יוצאים מחייו או עוזבים אותו בין שבכוונה או לא בכוונה הוא עובר משבר שמוציא ממנו את הגרוע ביותר.
״בוא נקווה שאלייז׳ה יגרום לו לתפוס את עצמו לפני שנצטרך לגלות״ זו באמת הייתה המשאלה שלי.
״אם יש מישהו שיכול לעזור זה הוא״ פורטר הסכים.
המשכנו לשתות ושמנו בטלוויזיה איזה סרט אימה מגוחך. נרדמנו על הספה וכשהתעוררתי שעות לאחר מכן פורטר כבר לא היה. הוא השאיר לי פתק דביק על אחד הבקבוקים הריקים.
׳זיון מהיר במושב האחורי לא היה מספק. אז החלטתי לחוות את החוויה המלאה. מקווה שתשמע לעצה של הגיי החכם שלך ותזיין את רמינגטון בהקדם האפשרי. אוהב, פורט׳.
כמו תמיד פורטר החליט להיות פאקינג ליצן. אני הרגשתי את ההשפעות של האלכוהול וזה לא היה כיף בלשון ההמעטה. מצאתי את עצמי מקיא לאסלה את נשמתי. אחר כך גררתי את עצמי למקלחת קרה ובקושי הצלחתי לשים על עצמי בוקסר, מכנס טרנינג וגופיית סבא. לקח לי זמן להתאושש אבל אחרי כמוך נכבדה של מים וקפה הרגשתי שאני מוכן לעוף מפה. המקום היה מפלט עבורי אבל להיות כאן יותר מידי הזכיר לי את אמא ולא אהבתי את זה. תיארתי לעצמי שבשעה כזו אבא לא יהיה בבית ואני אוכל להחליק למיטה שלי ולישון כמו שצריך אבל מסתבר ש האנגאובר משבש את הרדאר שלי ואבא מחכה לי בסלון עם כוס קפה ביד ואיי פאד על ברכיו כנראה להתעדכן בחדשות העיסקיות של היום.
״מתאו״ קולו מהדהד בראשי כאילו מישהו נתן לו מגבר.
״לא עכשיו״ העברתי יד בשערי הלח והתכוונתי לדדות למדרגות ומשם אל חדרי.
״עכשיו״ קולו היה החלטי וידעתי שאין איך לדחות את הקץ.
״בסדר״ מלמלתי והתיישבתי על הכורסא מולו.
״אתה חוזר להתאמן עם טלנוב״.
״לא אני לא. עוד משהו?״ זה כבר נמאס עליי. לא התכוונתי לתת לו לכופף לי את הזרוע מאחורי הגב ולהכריח אותי לעשות משהו שלא היה לי שמץ של רצון לעשות.
״אתה כן. אתה יודע שכמו שיש דברים שחשובים לי גם לי יש דברים שחשובים לך״ עיניו הכחולות כהות היו נטולות כל רגש. זה הרגיש כאילו הוא מנהל משא ומתן עיסקי ולא מדבר עם הבן שלו.
״לאן אתה הולך עם זה? כואב לי הראש ואני עייף אז אפשר להגיע לנקודה?״
״מוקדם יותר דיברתי עם המוסד של אחיך. אתה יודע כמה כסף אני מוצא בשנה על המקום הזה? המון. אבל אני יכול לצמצם את זה ולשלוח אותו למוסד ציבורי. הוא לא צריך את זה גם ככה. מיטה בחדר עם עוד שלושה אנשים יותר נכון עם מפגרים כמוהו תהיה חוויה נהדרת בשבילו. אני חושב שזה יחזק אותו ויפתח את הכישורים החברתיים שלו, לא?״ הדרך שבה הוא אמר את זה... בפנים חלקות ובלי שמץ משהו שאפילו מזכיר רגש הפך לי את הבטן.
״אתה חתיכת...״
״כדאי לך לדבר אליי יפה, מתאו! למקרה ששכחת אני אבא שלך ושלו! אני מחליט מה קורה איתכם ואני יכול בשיחת טלפון אחת לדאוג שזה יקרה!״
הוא צדק. שיחת טלפון אחת ומייקה יהיה במוסד ציבורי. ידעתי איך דברים מתנהלים במקומות כאלה. ידעתי שהוא יסבול, יפחד, שהוא יהיה לבד. ואבא ידע שזה העקב האכילס שלי. היה לו קלף עליי שאני לעולם לא אוכל להתעלות עליו והוא לא התבייש או היסס להשתמש בו. בעיניו זה היה פאקינג לגיטימי.
״בסדר. ניצחת.״
הקול שיצא משפתיי היה זר לאוזניי. מת כמעט. לא הרגשתי כלום. אפילו לא כעס או טינה. לא הרגשתי כלום. זה היה מפחיד ובאותה מידה משחרר.
״אתה עוד תראה שכל מה שעשיתי, שכל מה שאני עושה זה לטובתך ולמען ה...״
לא נשארתי להקשיב לו. לא היה לי עוד מקום להכיל הטפות מוסר או נזיפות. גררתי את עצמי במעלה המדרגות עד לחדר שלי. נפלתי על המיטה וקברתי את פניי בכרית. הוא ניצח. כמו פאקינג תמיד.