Hate (falcon valley 2)

פרק 24

פרק 24-
מתאו-
השיר של אחת מלהקות האינדי רוק האהובות עליי rat run שנקרא killing time מתנגן בעוצמה ברכב שלי כשאני חונה ברחוב של רמינגטון. המוזיקה מטביעה את כל ההלקאה עצמית והמחשבות המדכאות. הפסדתי שוב. הפעם אפילו לא נכנסתי לעשיריה הראשונה. אני נשבע שנסיתי, בכל כוחי אבל זה היה לשווא. כולם שם היו טובים ממני, עם אש בעיינים, עם מטרה ועם בני משפחות וחברות שהריעו מהיציעים. לי לא היה כלום וככה זה נשאר. טלנוב לא נשאר לנזוף בי. הוא שלח לי את הלו״ז שלנו לשבוע הבא ולא מעבר לזה. לא חייתי באשליות שזה יעבור בשתיקה אבל זה כבר לא הזיז לי, לא באמת. ראשי זז בקצב של המוזיקה עד שנשמעה נקישה על החלון שלי. הפנים היפות שלה הופיעו בחלון ומיד כל רגש קשה ומכוער שהסתחרר בתוכי נרגע בבת אחת. היא לבשה גופיה בצבע דובדבן עם מחשוף צנוע אבל זה היה מספיק כדי להלהיט אותי בייחוד כשהיא ניגשה לדלת הנוסע ונכנסה פנימה וראיתי את החצאית הלבנה הצמודה שלה. היה לה תחת מופלא ובחצאית כזו זה בכלל היה לא מהעולם הזה.
״היי״ החיוך שלה היה זעיר אבל פתאום נדמה שהחושך בתוכי הואר באלפי פנסים.
״היי״ נסיתי לא להשמע עייף או מדוכא כמו שהרגשתי.
״איך היה בתחרות?״
לא הייתי צריך לשאול איך היא ידעה על זה. לילה אחד בטיפשות גמורה שלחתי לה את לו״ז התחרויות שלי. אולי קיוותי שהיא תופיע לעודד אותי ביציע או אולי תבוא לפני התחרות לתת לי זריקת עידוד אבל כמובן שהיא לא עשתה את זה. לא התאכזבתי אבל הרגשתי קצת מובס.
״טוב. לא ניצחתי אבל היה טוב״ שקר. שקר גס.
״אני הייתי בארוחה עם אמא שלי וחבר שלה״.
״היא חזרה לעולם הדייטים?״
ידעתי על ההיסטוריה המשפחתית האלימה של רמי יותר מידי טוב אחרי ששלחתי את החוקר הפרטי לברר עליה. ראיתי את התמונות, קראתי את התלונות ואת הדוחות של השוטרים וכל השיט המדכא האחר. אמא של רמי סבלה שנים מנחת זרועו של אביה. אבא שלי היה חרא ומניאק וכשהייתי צעיר הוא הסתפק בלגרור אותי בזרוע או לתת לי סטירה אם חציתי קווים אדומים בעיניו אבל הוא לא הרביץ לי ככה. ובטח שלא לאמא שלי.
״כן. הוא נחמד. וממה שראיתי הם משדרים על אותו גל וטוב לה איתו״ היא הייתה כנה. היה אפשר לראות את זה על פניה.
״זה טוב. ואת יודעת מה יותר טוב?״ רכנתי לעברה מעל לקונסולה ברכב.
״מה?״
״החצאית הקטנה והיפה שלבשת לפגישה הזו״ לא יכלתי להמנע מלחייך כמו הזאב הרשע כשידי החליקה על רגלה החשופה ואז אל מתחת בד החצאית.
״מי אמר שלבשתי אותה בשביל הפגישה איתם?״ הטון שלה היה שובב בצורה הכי טובה שיש.
״לבשת אותה בשבילי?״
״בוא נגיד שניחשתי שתצטרך אותי היום״ היא פיסקה בשבילי את רגליה כשאצבעותיי כבר טיפסו במעלה ירכיה.
בגלל התחרות. ידעתי שרמי יודעת שיש משהו עמוק בתוכי שלא ממש בסדר והיא לא נכנסה לעומק שלו. אבל לפעמים היא אמרה או עשתה דברים שהבהירו לי שהיא יודעת. שהיא כאן. אם אי פעם אני ארצה לדבר על זה. אבל לא רציתי לדבר. לא רציתי הרבה חוץ מלקבור את הזין שלי בכוס המתוק שלה ולא לחשוב על כלום.
״כל מה שאני צריך נמצא ממש כאן״ כף ידי נצמד לבד הנעים של תחתוניה.
היא עצמה את עייניה והתענגה על מגעי. היא הייתה כמו כלי נגינה שהיה מכוון בדיוק מושלם ורק חיכה שאשתמש בו כאוות נפשי. היא הייתה קסם טהור, מושלמת בכל מובן אפשרי. תוך דקות היא כבר הייתה בחיקי כשפי על שלה, ירכיה משיני צידי גופי ומרכז גופה מתחכך בצורה אסטרטגית בבליטה הנוקשה בג'ינס שלי. הרחקתי את המושב שלי לאחור ונתתי לה להזיז את גופה בצורה הכי מדויקת שאי פעם הרגשתי. היא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי היום. הדבר הטוב היחיד בתקופה האחרונה.
״פאק, אני אוהבת לדעת שאתה קשה כל כך, בגללי״ היא לחשה באוזני בטון מתגרה כשידה ליטפה את הבליטה במכנסיי.
״את יודעת מה אני אוהב?״ לחשתי ואספתי את ישבנה בידיי מוחץ את הבשר הרך מלוא החופן.
״המממ?״
״לשמוע אותך צורחת כשהזין שעשית כל כך נוקשה מזיין אותך״ הדפתי את אגני קדימה וגניחה ארוכה ורמה ברחה משפתיה.
אני מודה שזה עשה לי דברים שבחיים לא חוויתי. העונג הברור על כל גופה הדליק אותי. היא לא זייפה כלום. זה לא היה בטבע שלה. פשוט היינו כל כך טובים יחד.
״תזיין אותי, מתאו. בלי משחק מקדים, בלי כלום. אני רוצה את הזין שלך בתוכי, עכשיו״ אצבעותיה העדינות פתחו את הג'ינס שלי כשהיא הניחה את מצחה על שלי והביטה בי ישירות.
ידעתי שאני לא יכול לסרב לה. לא רציתי לסרב לה. כל מה שרציתי היה אותה.
ואז הטלפון שלי צלצל. עיתוי מחורבן.
״לא, אל תענה״ היא נישקה את צווארי ונתנה לזין שלי ליטוף ארוך ומייסר.
הנהנתי ושלחתי יד להזיז הצידה את התחתון שלה כדי שאוכל לזיין אותה כמו שצריך. אבל אז הטלפון שלי צלצל שוב. הרגשה מוזרה נפלה עליי. כאילו פתאום ידעתי שמשהו לא בסדר. אחד מהחברים הסתבך בצרות. מישהו היה זקוק לי.
״לא...״ היא כמעט נשמעה נואשת.
״רק שנייה״ הבטחתי כשהוצאתי את הטלפון מכיסי ועניתי בלי להסתכל מי המתקשר.
״הלו?״
״שלום, אני מדברת עם מר מתאו טורנס?״ קול נשי לא מוכר נשמע מהצד השני של הקו.
״כן, זה אני״ אישרתי.
״מדברת ד״ר קולמן מהמוסד על שם פיליס דייד. אני מטפלת כאן באחיך הצעיר, מייקה טורנס״ ברגע שהיא הציגה את עצמה הלב שלי נעצר במקום.
״משהו קרה למייקה?״
השקט שהשתרר אחרי השאלה שלי היה הדבר הכי נורא בעולם. לא יכלתי לנשום כמו שצריך עד שהיא דיברה שוב.
״לפני זמן קצר הוא ניסה לברוח מהמוסד. הוא טיפס על גדר ואז נפל ונחבל. לא נגרם לו נזק רציני אבל מחובתי לעדכן בכך. התקשרתי לאביך אבל הוא מחוץ למדינה אז הוא ביקש שניצור איתך קשר במקום. כמובן שזה יותר מרצוי שתגיע להיות איתו. לצערי הוא נמצא במצב נפשי קשה יותר ממצב פיזי ויעשה לו טוב להיות איתכם כרגע״.
המילים שלה צפו בראשי כמו סירות אבודות בים סוער ללא כיוון. הכל היה נדמה כאילו נלקח ישר מהסיוטים שלי. באינסטינקט הדפתי את רמי עד שהיא הייתה רחוקה מספיק וחזרה למושב הנוסע.
״אני בדרך״ זה כל מה שהיה לי לומר. כל מה שיכלתי לומר.
״מצוין אנחנו מצפים לך״.
ניתקתי בלי לומר כלום. סידרתי את עצמי ותוך שניות לחצתי על הגז. רציתי רק להגיע למייקה. זה הדבר החשוב היחיד. זה היה הכל. להגיע אליו.
״לאן אנחנו נוסעים?״ בחצי הדרך לשם רמי שברה את השתיקה שלה ונזכרתי שהיא עדייו כאן. שיט.
״יש לי משהו דחוף לעשות. את תשארי ברכב״ הוריתי והאצתי את הרכב למרות שהרגשתי שזה לא מספיק מהיר.
אחרי מה שנדמה כמו נצח הגעתי למוסד. מיהרתי לצאת מהרכב כדי שאוכל להגיע למייקה כמה שיותר מהר אבל אז שמעתי טפיפות צעדים מאחוריי.
״מה את עושה??״ הסתובבתי לעברה.
״באה איתך״ היא השיבה בהחלטיות.
״תחזרי לרכב, עכשיו״ הוריתי לה בכל הסמכות שמצאתי בעצמי.
״לא. עכשיו בוא נזוז״ היא חלפה על פניי כאילו המילים שלי היו אויר בשבילה.
יכלתי להתווכח איתה או אפילו לגרור אותה בכוח לרכב ולנעול אותו אבל לא היה זמן לזה. מייקה היה בעדיפות ראשונה. בלובי חיכתה לי הדוקטור בעצמה. היא הייתה לבושה בחלוק הרופאים הלבן ופניה הבהירו לי שהיא מודאגת. אני הייתי פאקינג מודאג.
״מר טורנס. אני שמחה שהגעת מהר. מייקה נסער מאוד והוא ביקש אותך כמה פעמים״ הרופאה הכניסה אותנו פנימה עם הכרטיס שלה מוותרת על פרוטוקול הכניסה המתיש.
עלינו לדירה שלו ויכלתי לשמוע את הבכי שלו במסדרון. הרגשתי את הדופק בצוואר שלי ובטני שקעה. היה נדמה שהמסדרון מתארך ומתארך עד שהגענו לחדר.
המטפלת שלו חיכתה לנו מחוץ לחדר ונראתה כאילו היא בעצמה בכתה והייתה בסערת רגשות.
״איפה הוא?״
היא פתחה עבורי את הדלת לחדר שלו. הוא היה שם, במיטה. הפנים שלו היו אדומות ורטובות, שערו סתור וגופו רעד. רק כשהתקרבתי אליו ראיתי את השריטות והחבלות על פניו. ידו הייתה חבושה והיה ברור שהוא במצוקה פיזית ונפשית.
״מייקה״ התקרבתי אליו לאט כדי לא לעורר עוד סערת רגשות.
״בוא, בוא״ הקול שלו היה צרוד אבל הוא הושיט את ידו אליי כאילו עוד רגע הוא טובע ואני חבל ההצלה היחיד שלו. חיבקתי אותו חזק חזק והוא התרפה בזרעותיי כאילו כל מה שהיה צריך זה שאהיה כאן. וזו הייתה תזכורת כואבת לכך שלא הייתי. שהתנהגתי גרוע יותר מההורים שלי ועשיתי לו את מה שכל כך שנאתי שהם עשו.
״זה בסדר. אני כאן.״
״מתאו... שונא אותי?״ השאלה המגומגמת גרמה לי לרצות להקיא.
״אני אוהב אותך, אחי״ תפסתי את פניו ומחיתי את הדמעות שהרכיבו את לחייו.
״אני לא רוצה להיות לבד. אני לא אוהב לבד. אני רוצה מתאו, אבא. אני רוצה אותכם.״
התחינה והכאב התפרשו בברור על פניו של אחי. היה ברור שהניתוק בנינו עשה לו רע. שאני עשיתי לו רע.
״אני כאן. אתה בחיים לא תהיה לבד״.
״קרטיס אמר לי ש... אם אני לבד ולא באים אז... שונאים אותי. כי... אני שונה ו... אני מוזר. אז שונאים אותי״ זה היה נוראי. כל כך פאקינג נוראי שהיה בא לי למצוא חור לקבור את עצמי בעודי בחיים.
״מייקה אני יכולה להבטיח לך שאח שלך חושב שאתה מושלם ואוהב אותך מאוד מאוד. הוא כל הזמן אומר לי את זה. הוא פשוט היה עסוק מאוד ולא הרגיש במיטבו. אבל הוא אוהב אותך כל כך. באמת.״
רמינגטון הפתיעה אותי והתיישבה בצד השני של המיטה של מייקה לוקחת בזהירות את ידו בידה. הוא הביט בה בעיינים פעורות כאילו ראה משהו שהוא לא יכול לתפוס באמת.
״מי... מי את?״
״אני רמי, ידידה של מתאו״ היא הסבירה.
״באמת?״ עיניו הופנו אליי.
״באמת״ הנהנתי.
״אני לא יודע מה קרטיס אמר לך, מייקה אבל הוא טועה. אחיך הכי אוהב אותך וחושב עלייך כל הזמן. הוא עובר כרגע תקופה קשה והוא אפילו לא דואג לעצמו. בבקשה אל תחשוב שלא אכפת לו כי זה לא נכון״ היא ליטפה את מצחו ודיברה אליו בטון רך ומבין.
הלב שלי פתאום הרגיש כאילו הוא מתרחב ומכאיב לי בחזה. משהו שלא הרגשתי בחיים. הייתי צריך לדעת שהיא תהיה טובה איתו. היא טובה עם כולם.
״רציתי ללכת הביתה כדי להגיד לו שלא ישנא אותי. רציתי להגיד שלא ישכחו אותי״.
״אני בחיים לא שכחתי או אשכח אותך, מייקה״ הבטחתי לו.
״חשבתי ש... שאף אחד לא יבוא יותר, אף פעם״ הוא הודה בכאב.
״זה לא יקרה שוב, בחיים. אני אגיע לא משנה מה, אני מבטיח לך״ ירדתי על ברכיי ליד מיטתו וידעתי שאני אקיים את ההבטחה הזו.
״בבקשה אל תכעס, מתאו... לא ראיתי אותך והתגעגעתי ולא רציתי שמה שקרטיס אמר יהיה נכון״.
אפילו אחרי שהייתי החרא הכי גדול בעולם כלפי האח המתוק והאוהב שלי הוא זה שמתנצל.
״זה לעולם לא יהיה נכון ואני לא כועס בכלל. רק עצוב שעשיתי לך עצוב. ועצוב שבגללי נפצעת ככה. מהיום והלאה זה לא יהיה ככה. זה לא.״
ידעתי שאני אעמוד בהבטחה הזו לא משנה מה. כמה שחרא לי לא יכלתי לעשות את זה למייקה. הייתה לו נפש עדינה, הוא לא יבין. הוא לא היה צריך להבין. אני זה שהייתי צריך להבין אותו ולא ההפך.
״ואני אדאג שהוא יקיים את זה. אני אדאג לזה, מייקה״ רמי המשיכה ללטף את מצחו וראיתי שהמגע שלה מרגיע אותו.
אצלו זה היה לא קל עם מגע. הוא לא אהב כל אחד במיוחד אנשים שלא הכיר. אם הוא התחבר למישהו מההתחלה הוא ידע שיש בהם טוב. ונראה שהוא התאהב ברמי ממבט ראשון.
״בסדר״ הוא חייך חיוך קטן ומדהים.
״אני אזמין לנו ג׳אנק פוד, מה שתרצה. ונעשה מה שתרצה, מה אתה אומר על זה?״
״זה יהיה מגניב״ הוא נעשה להשאר קול אבל ראיתי את ההתרגשות שלו.
״הכי מגניב״ רמי הסכימה.
אז לקחתי את אחי לחדר האמבטיה, שטפתי את פניו ואז הזמנו פיצה. ראינו יחד את אחת הסדרות האהובות עליו פאוור ריינג׳רס. הצלחנו להרגיע אותו, להצחיק אותו ואפילו לגרום לו להגיד שהוא אוהב אותנו. את שנינו. לפני שעזבנו הבטחנו לו שוב שנחזור והוא נתן לרמי נשיקה על הלחי.
כשיצאנו מהדירה שלו לא החלפנו בנינו מילה. גם לא בנסיעה חזור לבית שלה. מוזיקת רוק אינדי מילאה את השתיקה. עד הרגע שעצרתי את הרכב מול הבית שלה.
״הוא פשוט מדהים״ היא חייכה חיוך ענקי.
״הכי מדהים שיש״.
״ואתה תדאג לקיים את ההבטחה שלך אליו, זה מגיע לו״ היא הניחה את ידה בעדינות על ברכי.
״זה מגיע לו״.
״אמא שלי ישנה אצל ג׳רי. ואתה עדיין לא נתת לי את מה שאני רוצה״ היא ליקקה באיטיות את שפתיה ומבטה נפל למפשעה שלי.
״אמרתי לך שאת פאקינג מלכה?״
״אני לא צריכה מילים. אני צריכה מעשים, טורנס״ היא לחצה על רגלי ואז יצאה מהרכב.
אני יצאתי אחריה וידעתי שהלילה אני הולך לזיין אותה כל כך חזק שאני בספק אם היא תוכל ללכת כמו שצריך מחר. זה הגיע לה. כי היא הייתה פאקינג מלכה.