Hate (falcon valley 2)

פרק 18

פרק 18-
רמי-
׳טעמן של שפתייך
עדיין מורגש על שפתיי
ממקום מושבי
לא רחוק מאוד ממך
אני יכולה להבחין בעיקול שלהן
איך המילים שלך נוצרות
ממלאות בנוכחות כבדה
את כל החלל הריק בנינו
אתה לא מדבר אליי
לא עוד
אז אני צריכה להעמיד פנים
שאני לא רוצה את מילותייך
שאינני זקוקה לאפילו הברה נוספת
שאני לא זקוקה לך
אזכור שעבורי יש לך רק מילים כוחניות
מילים מכאיבות ואלימות
המשך לדבר אל כולם מלבדי
כי אני אוכל להתקיים
גם כך, מרחוק
ולדעת להסתפק גם במעט
מעט ממך.׳
תלשתי את הדף מהמחברת החדשה שלי, קיפלתי אותו וזרקתי אותו לפח שעמד בפינת הכיתה. המילים שלי היו דפוקות, מאוסות והגיעו ממקור אחד ויחיד וזה היה מרגיז ומייאש. נסיתי לכתוב על כל נושא אחר אבל הצלחתי להוציא מעצמי רק שורה או שתיים ואז חזרתי אליו איכשהו. טרקתי את המחברת בכעס וחיכתי בחוסר סבלנות שהשיעור הזה ייגמר. השבוע הזה היה הכי נוראי מרגע שכף רגלי דרכה בפלקון וואלי. הכל חמק לי מבין האצבעות ואפילו לא היה לי סבלנות ל-ואל שהיה נראה שגם היא בתקופה לא פחות גרועה. נדמה שמאז שהוא לימד אותי את המושג אנוכיות משהו בתוכי התקלקל. כאילו הנשיקות שלו הרעילו אותי, הסקס איתו שבר אותי והמילים שלו ניפצו את כל מה שנשאר מרמינגטון שהגיעה לפלקון וואלי. פעם אחרי שאבא פיצץ את אמא במכות היינו יחד בחדר האמבטיה בזמן שהיא ניקתה את הדם מפניה ואז היא אמרה לי משהו שבחיים שלי לא אשכח- רמי, מתוקה שלי אבא שלך שינה אותי. לא הצלחתי להבין את זה בגיל 11 אבל עכשיו הבנתי את זה. איך גברים רעים משנים נשים. גם נשים שאמורות להיות חזקות וטובות ומכילות. היינו יחד בקושי 24 שעות וכבר הרגשתי משהו מהותי בתוכי משתנה. לא הייתי בטוחה שאני אוהבת את זה אבל גם לא הצלחתי להמנע מזה. כשהצלצול סוף כל סוף נשמע מיהרתי להימלט מהכיתה. רצתי אל מגרש החנייה ודחפתי את כל הדברים שלי לאוטו ואז התנעתי אותו והשארתי את תיכון פלקון וואלי מאחורי. עברתי עוד יום. יום שבו חלקתי איתו לא מעט שיעורים. למזלי בכמה מהם היה לי את דני ש-שימש לי מגן חסון וחסר מודעות לשימוש שלי בו. הוא היה נחמד אבל חצי מהזמן לא באמת הקשבתי לדיבורים שלו. המוח שלי היה מלא בדברים אחרים. במתאו טורנס ובעובדה שאיכשהו אבא השיג גם את המספר החדש שלי. יום אחרי שקיבלתי את השיחה מהכלא החלפתי אותו וחשבתי שככה הסאגה הזו נגמרה אבל טעיתי. קיבלתי שיחה נוספת היום בבוקר לפני שהגעתי לבית הספר. הוא השיג את המספר שלי שוב בצורה כלשהי וזה הדאיג אותי. ידעתי שאני אצטרך לספר לאמא. היא היחידה שתוכל למנוע ממנו להתקשר אליי שוב אבל רציתי לדחות את הקץ. אולי הוא קלט את המסר ולא יתקשר שוב. ואולי זה רק ידרבן אותו להתקשר שוב עד שהוא ישיג את מה שהוא רוצה ממני. הוא לא עצר עד שהוא קיבל את מבוקשו. הוא השתמש בכל מה הכלים האפשריים בין שהם היו האגרופים שלו או איזו מניפולציה רגשית. וזה היה מפחיד יותר מהכל... הדרך שבה הוא הצליח להחזיר את אמא לחיקו בכל פעם מחדש. ימי הכיף אחרי עוד לילה זוועתי, הפרחים והתכשיטים והטיסות הספונטניות אחרי ביקורים בבית חולים. אבא שלי ידע לתמרן אנשים כך הוא הפך לטוב בעבודה שלו, כך הוא החזיק את אמא ואותי בשבי שנים. הייתה לי פינה חמה בלב לזכרונות הטובים שהיו לי איתו. הוא לא היה אבא גרוע כל הזמן אבל הוא היה בעל גרוע ובן אדם רע. לכן ידעתי שאסור לי ליפול לתוך המלכודת שלו. בחיים לא.
חזרתי הביתה ואמא עדיין הייתה בעבודה. הקידום בתפקיד דרש ממנה להשקיע יותר שעות אבל לא היה אכפת לי. שמחתי שהיא סוף כל סוף מממשת את עצמה ועושה מה שטוב לה. הוצאתי את לילו הנרגשת מחזרתי לטיול ארוך כשהפסקול שליווה אותנו היה להקת הרוק אינדי שהפכה לאהובה עליי. בזכותו. פאק הייתי צריכה להפסיק לחשוב על מי שלא חושב עליי. והוא לא חושב עליי. אני בטוחה בזה.
חזרנו הביתה ונתתי לה שתייה ואוכל ואז עבדתי על שיעורי הבית במתמטיקה למתקדמים ועל מאמר שהיה צריך להגיש מחר בהיסטוריה למתקדמים. סיימתי עם הכל וניגשתי לחמם לי פיצה במיקרו כשהטלפון שלי רטט בכיסי.