Hate (falcon valley 2)

פרק 6

פרק 6-
רמי-
״רמי, את מקשיבה לי?״ ולנסיה נופפה בידה מול פניי והוציאה אותי מסבך המחשבות שלקח את המוח שלי למקום אחר.
״כן, בטח״ שיקרתי במצח נחושה.
״את בטוחה?״ היא צמצה לעברי את עייניה.
״במאה אחוז״ נסיתי להעלות חיוך לתצוגה ולקחתי ביס מהכריך שלי.
״אם את אומרת״ היא משכה בכתפיה אבל עדיין נראתה מודאגת.
לא רציתי להדאיג אותה. היו לולנסיה מספיק בעיות משל עצמה והיא לא הייתה צריכה לדעת על הקונפליקט המטופש שלי עם הנער שהיה חלק מהחבורה הקרובה שהפך את חייה כבר שנים לגיהנום עליי אדמות בגלל משהו שלא באמת היה לה יד בו וגם ככה אכל לה את הנשמה.
״סתם רבתי עם אמא שלי בבוקר״ זה היה נכון חלקתי. פשוט שכחתי להכניס את החלב למקרר אחרי שהכנתי לי קפה ואמא נזפה בי על זה. לא משהו שהזיז לי במיוחד.
״מצטערת. משהו שאני יכולה לעשות?״
״לא אנחנו נשלים בסופו של דבר״ טפחתי קלות על כתפה.
״טוב לשמוע. אז את באה אליי בסוף השבוע לבריכה?״
״כן אני אבוא״.
הבריכה של ולנסיה הייתה מקום הבילוי הקבוע שלנו. היינו צפות על מזרני ים ומדברות על הכל ועל כלום. ואל הייתה בחורה חכמה, טובת לב ומצחיקה וכל כך שמחתי על האינסטינקט שלי ביום הראשון בבית הספר לשבת איתה.
״מעולה. אני אכין לנו סינמון רולס ואקנה את הסוכריות גומי שאת אוהבת״ ואל חייכה חיוך מרוצה.
״אני מצפה לזה״ אמרתי בכנות.
מאז שולנסיה חזרה לבית הספר היא השתדלה לשמור על מצב רוח טוב וראיתי בה שהיא התקשחה והתחזקה. היא עמדה להוריד את הגבס וחתרה להחלמה. ידעתי שאני לא יכולה לבגוד בה במיוחד לא אחרי איך שהיא הגיבה למה שקרה ביני לבינו במסיבה. הבנתי למה היא כעסה והרגישה נבגדת. לעמוד בנעליה אפילו לזמן קצר גרם לי להבין את הזעם שלה ולהחליט שהוא לא הבחור להסתבך איתו. משיכה מינית הייתה שום דבר ואפשר להתגבר עליה. הוא לא הגבר היחיד בעולם.
הצלחתי להתחמק ממנו במשך יום אבל ידעתי שאחרי ההפסקה הזו יש לנו שיעור ספרות למתקדמים. פעם בשבוע גברת מאנינג לקחה אותנו לספריה לעבוד על פרויקטים קטנים והשיעור הזה היה נקודת התורפה של האסטרטגיה שלי. נצטרך להיות יחד בחלל סגור באופן דיי חופשי. הוא יכול לתפוס אותי ולהכניס אותי לפינה שאני לא רוצה להכנס אליה. הלחץ מזה גרם למוח שלי לא לתפקד.
ארוחת הצהריים הסתיימה מהר מידי ונפרדתי מולנסיה בחיבוק חזק מזכירה לעצמי שוב שאני הולכת להרחיק אותו ממני כי אין לי ברירה וכי אני לא הולכת לתת משהו לביריון חסר לב.
כשהגעתי לסיפריה גברת מאנינג כבר הייתה שם למזלי. התיישבתי ליד השולחן הגדול בין היילי ארלינגטון לסמנתה בייזלי כדי שיהיה לי מרחב בטיחות. הוא מגיע כמה שניות אחרי ומתיישב ממש מולי. הוא מחייך חיוך מרומז כאילו הוא יודע שאני לא יכולה לברוח עוד.
״טוב הגיע הזמן להתחיל. כמו שכולכם יודעים אני תמיד רוצה שנשבור את דרך המחשבה הרגילה שלנו אז היום אני רוצה שנשבור את הדרך שבה אנחנו חושבים על השראה. מה זה אומר בעצם? אני רוצה שהיום תשאבו השראה ממקור שנדמה לכם כמעט משעמם או אולי משהו שלא חשבתם שיעורר בכם השראה. מה הכוונה? אני רוצה שתקחו ספרים בנושא תאולוגיה, היסטוריה, קלאסיקות, ביוגרפיות, ספרי הדרכה וספרי עזרה עצמית. נא מצאו ספר שיעורר בכם עניין וכתבו שיר בהשראת הספר. זה מעניין כמה משהו שולי בעניכם יכול להפוך לשיר מלא בטכניקות שלמדנו בשיעורים הקודמים שלנו״.
המשימה של גברת מאנינג הייתה מעניינת באופן מפתיע אבל עדיין לא הייתי בתוך זה כמו שרציתי כי הוא היה כאן וידעתי שתכף המורה תשחרר אותנו ואני אצטרך להתמודד איתו.
״אני רוצה שתתחלקו לזוגות. נעבוד על המשימה בשני השיעורים הבאים. בסוף השיעור השני שנקדיש למשימה תצטרכו להקריא את השירים שלכם ואז ננתח אותם יחד. קדימה, יש לכם דקה להתחלק לזוגות ולהתחיל. אני כאן לכל שאלה או עזרה שתצטרכו״.
לא היה לי מושג מה קרה לי בדיוק אחרי שגברת מאנינג אמרה את המילה זוגות אבל לא חשבתי הרבה לפני שזינקתי מהכיסא ותפסתי בשרוול של דני טאונסנד. דני היה שחקן פוטבול חתיך שלרוב לא התאמץ להקשיב בשיעור או להוסיף לו משהו מיוחד אבל כל הבנות בכיתה קיוו למשוך את תשומת ליבו. בעיקר כי הוא היה מטר תשעים של שרירים, שיער כהה פרוע, עיינים בהירות ולסת שאפשר לחתוך איתה כיכר לחם.
״שותפים?״ אני שולחת לדני את החיוך הכי מתוק שלי.
הוא סוקר אותי מכף רגל ועד ראש בצורה סליזית מעט אבל אני מתעלמת מזה.
״שותפים״ הוא מחייך בשביעות רצון.
בזוית העין אני קולטת את סמנתה שהייתה ג'ינג'ית שווה עם מתאו. הוא דיבר איתה אבל העיינים שלנו נפגשו ומשהו שלא רציתי להרגיש בתוכי הרים את ראשו. הייתי צריכה לעשות משהו קיצוני ועכשיו. הוא לא הולך לוותר או להרים ידיים אלא אם כן אני אוכיח לו שהוא כלום בשבילי.
״אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת לחפש ספר במדור היסטוריה, דני״ דיברתי מעל ראשו של דני מספיק חזק כדי שמתאו יוכל לשמוע ואז קרעתי ממנו את מבטי ומשכתי את דני מכיסאו.
דני לא התנגד ועקב אחריי לקומה השנייה. לא עצרתי אפילו לשנייה עד שהגענו לפינה הנסתרת בפינת הקומה בין מדפי הספרים העמוסים.
״וואו נראה לי שבחיים לא הייתי פה״ דני מלמל.
״יש כאן ספרים מעניינים שאפשר לעבוד איתם״ חייכתי אליו חיוך מאולץ.
״המממ אוקיי״.
התחלנו לעבור על מדפי הספרים אבל אני הצצתי כל הזמן לכיוון שממנו הגענו. הדקות נעשו ארוכות במיוחד וכשדני דיבר אליי בקושי הגבתי אליו. בתת מודע שלי ידעתי מה אני עומדת לעשות וזה הלחיץ אותי. מתאו גרם לי להתנהג כמו מטורפת ולא הבנתי למה. בחיים שלי לא התנהגתי ככה.
״מה את אומרת על המיתולוגיה היוונית? אמורים להיות כאן סיפורים מעניינים לא?״ דני הסתובב לעברי כשבידו ספר עבה שעל הכריכה שלו היה גבר מזוקן לבוש טוגה עם קלשון ביד.
בדיוק אז ראיתי אותו מציץ בין המדפים. לא חיכתי אפילו עוד שנייה אחת נוספת. תפסתי את הפנים של דני והצמדתי את השפתיים שלו לשלי. הקול של הספר נחבט ברצפה כשנשמט מידו הדהד באוזניי. הטעם של דני מילא את פי ולשונו השתוללה בתוכו. הפצרתי בגוף שלי להגיב ולהרגיש משהו אבל זה היה לשווא. לא הרגשתי כלום, זה היה כמו לנשק פסל.
״הו... לא ידעתי שיש בך את הצד הזה רמינגטון״ דני חייך חיוך לבן וענקי ומלא כוונה.
״יש בי הרבה צדדים, בייב״ חייכתי אליו חזרה באותה כוונה.
״פאק את שווה וממש שובבה״ הוא ציחקק ואז חפן את ישבני וחזר לנשק אותי.
נתתי לו להשתלט על הקצב וללשון המשתוללת שלו לעשות מה שרצתה. עייני היו פקוחות ויכלתי לראות אותו. הוא הסתכל עלינו. הבטן שלי התהפכה. זה לא הרגיש טוב אבל דחקתי בעצמי. רק ככה זה יעבוד. רק ככה.
״הזין שלי עומד בשבילך, רמי״ דני מלמל בין הנשיקות וחיכך את הזקפה שלו בירכי.
״אפשר לעשות משהו עם זה״ מצאתי את עצמי אומרת וידיי פתחו את הג'ינס שלו ואז הכנסתי את ידי לתחתון שלו.
הזין שלו היה מרשים ופעם בידי אבל המגע לא הדליק אותי בכלל. לא כמו עם... לא... הוא מסתכל עלייך, את צריכה לעשות לו הצגה טובה. את חייבת.
״בייב את מדהימה בזה״ דני גנח בהנאה ונראה כאילו ממש טוב לו.
לא אמרתי כלום והמשכתי לגעת בו. לא העזתי להסתכל ולבדוק אם הוא עדיין שם. לא העזתי. למרות שמשהו בתוכי ידע שהוא שם. שהוא מסתכל עליי ובוחן אותי ורואה הכל.
״לא ידעתי שהסיפריה הפכה לבית זונות״ הקול הרועם גרם לדני להבהל ולראשו להחבט באחד המדפים. ידי מיד נמשכה מתוך המכנס שלו.
״טורנס, אה... אנחנו אה...״
״ביי דני. אל תשכח לסגור רוכסן ביציאה״.
דני לא היסס לפני שנמלט בלי אפילו לתת לי מבט אחד. זה לא פגע בי זה רק הרגיז אותי. ברור שהוא פחד מהבן זונה הזה.
״מה את מנסה לעשות, רמינגטון?״ עיניו התכולות כרו בי בורות והיו מלאות בהאשמה.
״חשבתי שראית מה ניסיתי לעשות, לא מציצן?״ התגרתי בו.
״אז לי את בועטת בזין ולו את מלטפת את הזין?״ הוא גיחך.
״מה אני אגיד? כשמישהו הטעם שלי אני לא מתביישת לעשות מהלך״ משכתי בכתפיי.
להפתעתי הוא צחק. חתיכת מטומטם.
״ראיתי אותך נהנית, משוררת. זו לא הייתה הנאה.״
״העובדות מדברות בעד עצמן, טורנס. לו עשיתי ביד, בך בעטתי״ החיוך המתגרה נמתח על שפתיי.
״עשית את זה בכוונה ושנינו יודעים את זה. ידעתי שאני אבוא אחריכם ורצית לעלות בשבילי מופע קטן ומתגרה״.
״תן לי להגיד לך משהו, טורנס. למרות שנראה לך שהשמש זורחת מהתחת הלבן והקטן שלך ושהכל סובב סביבך זה לא נכון. אני לא חייבת לך כלום. אני יכולה לנשק את מי שבא לי, למצוץ למי שבא לי, להזדיין עם מי שבא לי. ואם זה לא מוצא חן בעייניך אתה יכול לקפוץ לי!״ דקרתי את חזהו באצבעי ולא הסכמתי לסגת לאחור.
מתאו לא נראה מתרשם במיוחד מה-הצהרה החזקה שלי.
״אל תעשי משהו שאת לא רוצה כדי להוכיח להוכיח לי משהו. כל מה שהמהלך הטיפשי הזה עשה זה להוכיח לי שאני נמצא כאן״, אצבעו נגעה בעדינות ב-רקה שלי,״וזה רק עניין של זמן עד שאני אהיה גם כאן״ אצבעו החוותה אל בין רגליי.
זה לא היה אמור לגרום לי להרגיש משהו אבל זה כן. זה כל כך לא הוגן. לא רציתי להרגיש כלום אבל הרגשתי הכול.
״זה לא יקרה״ הנדתי בראשי.
״אם את אומרת״ הוא משך בכתפיו ואז הסתובב ופשוט הלך משם.
נשכתי את שפתי בחוזקה ורק יכלתי לקוות שהתמונות שהוא ראה יצרבו בזכרונותיו והוא יניח לי. שלפחות פצעתי את הכבוד שלו. שזה היה לפחות קצת שווה את זה כי בדבר אחד הוא צדק- לגעת בגבר שלא באמת רציתי לגעת בו הרגיש דוחה.