My redhead <3

לא צפוי (חלק 3)

כולנו היינו במועדון של גריפינדור וחגגנו את הניצחון! היינו ככ מאושרים! רון הארי ואני עמדנו באמצע המועדון וכולם עמדו סביבנו והריעו בהתלהבות, אמרתי לרון "הכול בזכותך! מזל שקלטת את הסניץ'" הוא ענה לי "לא מה פתאום! זו את, הרי התוכנית הייתה שלך!" הוא חייך אליי חיוך ענק וחמים וגם אני חייכתי אליו חיוך ענק ,ומאושר, הסתכלנו אחד לשני בעיניים, התקרבתי אליו עוד..
הסמקתי.. ואז הוא נישק אותי! היידים שלו היו על המותניים שלי והנשיקה הייתה דיי ארוכה, שמעתי את כולם צועקים ושמחים, כאילו מה? כולם ידעו חוץ ממני? העיקר שזה קרה סופסוף, הנשיקה הייתה מדהימה, כשהתנתקנו מהנשיקה, הוא עדיין החזיק אותי והיינו קרובים, "כולם מסתכלים עלינו מה?" לחשתי לו בשקט, "האמת שלא כל כך אכפת לי" הוא לחש לי בחזרה, "אז אנחנו.." הוא בא לשאול "ביחד? בהחלט! הכי ביחד שבעולם:)" השלמתי אותו בחיוך ענק, ואז התנשקנו שוב, אז מסתבר שאחרי הכול היום הזה היה מדהים וממש לא כמו שחשבתי, ההמולה שהייתה סביבנו התפזרה ויכלנו קצת להיות לבד, הארי נשך את לשונו ואמר לי "אז את עכשיו בת זוג של החבר הכי טוב שלי מה?" ועניתי לו "כן, תתמודד הרי אני אוהבת אותו כבר משנה ראשונה ו.. אתה יודע!" התיישבנו על הספה ואני נשענתי על רון, הוא תפס במותניים שלי ושכבתי ממש לידו, כל הגוף עדיין כאב לי מהבוקר מהמקרה עם דראקו, היו לי סימנים כחולים ורציתי לבכות, אבל מצד שני אני כרגע בת זוג של רון וויזלי ו.. בעצם מה אפשר לבקש יותר מזה?! הייתי עם מכנס קצר והארי והרמיוני ישבו מולנו, הרמיוני בחנה את הגוף שלי ושאלה "מה אלה הסימנים האלה, ג'ו?" באתי לענות לה אבל רון חתך אותי "זה דראקו הדפוק הזה, תראי מה הוא עשה לה! אני כל כך כועס עליו, כאילו מה? היא לא אחד מהחברים שלו." והאמת שדיי הסכמתי.. כאב לי והייתי עייפה מהיום המוזר הזה, אז אמרתי לכולם "אני חותכת למיטה.. אני ממש עייפה טוב? אני צריכה לנוח.." ונתתי לרון נשיקה על המצח, "לילה טוב!" רון אמר וכך גם הארי והרמיוני, החלפתי לסוודר ולטרנינג שלי ונכנסתי לישון. "אני כל כך שמחה בשבילכם!" הרמיוני אמרה ורון חייך חיוך ענק והסמיק, הארי היה עם פרצוף קצת מעוקם, "מה קרה הארי?" הרמיוני שאלה, "כלום.. הכול פשוט מדהים!" הוא אמר וגילגל עיניים, "אני רואה שמישהו פה עצבנייי" פרד אמר והצטרף לשיחה, "כן הארי, היא אחותך, תתרגל." ג'ורג' הוסיף והם התיישבו, "אתם לא יודעים מה זה.. זה שונה מסתם אחות!" הארי התעצבן ועלה למגורי הבנים. "נו עזבו אותו, גם אני עולה לישון, לילה טוב" הוא אמר כולו מחויך, ונכנס למגורי הבנים, "הארי אתה בסדר עם זה אני וג'ו ביחד?" רון שאל, "כן, בכלל לא אכפת לי!" הארי אמר בחוסר אמינות, "אז למה כל פעם שאנחנו מתנשקים או משהו אתה עושה פרצוף?" רון שאל בזמן שהוא נכנס למיטה, "ככה. אני סתם עייף.." הארי סיים את השיחה ונכנס למיטה.

עבר כבר שבוע מאז הנשיקה! עכשיו התעוררתי וירדתי למקלחות להתקלח, נכנסתי ושטפתי את השיער שלי, ויצאתי עם הבגדים הרגילים של הוגוורטס, החולצה המכופתרת, העניבה של גריפינדור והחצאית האפורה והחמודה, האמת שהיה קריר היום וחשבתי מה לשים מעליי, רון התעורר, הוא בא אליי אחרי שיצאתי מהמקלחת ואמר לי "בוקר טוב!" החזרתי לו "בוקר טוב גם לךך!" "את מחפשת משהו ללבוש?" הוא שאל ועניתי לו "כן, קריר בחוץ" בחיוך, "חכי רגע אני אביא לך משהו" הוא אמר וחייך אליי, אחרי דקה הוא יצא ממגורי הבנים עם הסוודר האדום צהוב שלו של הקווידיץ', ונתן לי אותו, "קחי, זה גדול וחמים" הוא חייך, "תודה!" חייכתי ואמרתי לו, הסתכלתי בעיניים הירוקות-דבש שלו בשמחה, לבשתי את הסוודר שלו, היה לזה ריח נהדר, של מנטה, כמו שיש לרון תמיד, הוא חיבק אותי ואני שיחקתי לו בשיער, ואז עוד נשיקה, זה היה מדהים כמו בכל פעם שנגעתי בו, הפעם הוא שם את ידיו על הלחיים שלי, הארי יצא ממגורי הבנים וראה אותנו מתנשקים, הוא עשה פרצוף כמו תמיד, ואז התנקתנו מהנשיקה, זה ביאס אותי שהוא לא פירגן לנו, כאילו למה לא? התאומה שלך והחבר הכי טוב שלך, למה לא לפרגן?! כי הרי הוא אומר לי שהוא רק דואג לי אבל זה לא נכון, זה כבר מציק, אני ורון החזקנו ידיים ובאנו לצאת מהמועדון אבל אז הארי אמר "יש לך משהו אחר לעשות חוץ מלהתמזמז עם אחותי?!" ואני ורון היינו מופתעים כי לא חשבנו שזה יגיע לרמה כזאת... האמת שנפגעתי ממנו.. "תגיד אתה לא יכול לפרגן?!" אמרתי להארי, "לא. לא כשאת המשפחה היחידה שלי!" הארי ענה, "אז אתה חושב שאני עושה לה משהו רע? בניגוד לרצונה?"רון אמר, "אני לא יכול לדעת, תפסיקו להיות ככה." הארי אמר שוב, "להיות מה? זוג? הארי יש לי חבר ואתה תצטרך להתמודד עם זה!" צעקתי עליו בכעס, זה ממש עצבן אותי, "אני ממש מקווה שתיפרדו!" הארי צעק לכיווני ואני פשוט יצאתי מהמועדון בכעס בזמן ששמעתי את הארי ורון צועקים אחד על השני, נתקלתי במאלפוי בדרך, הוא חסם את דרכי, "מה קרה פוטר? רבת עם חבר שלך?" הוא אמר לי בזמן שאני מנגבת את הדמעות, פשוט ניסיתי לדחוף אותו, והוא שוב תפס לי את היד והכאיב לי, בדיוק במקום שיש לי סימן כחול, הפעם רון בא לעזור לי בזמן, הוא יצא מהחדר וראה את דראקו מחזיק אותי אז הוא פשוט שחרר אותו מהיד שלי ודחף אותו, דראקו צעק לו "מה תעשה וויזלי, הא?!" ורון לא ענה לו,הוא רק המשיך להרביץ לו, באיזה שהוא שלב דראקו התחיל להחזיר לרון, הוא נתן לו מכות חזקות, בזמן שאני צועקת להם "תפסיקו! דיי בבקשה! דראקו לא אתה מגזים! רון דיי בבקשה!" אבל הם המשיכו, ואני ללא יכולת לעשות משהו עמדתי בצד ובכיתי כמו תינוקת, כרגיל, הייתי חסרת אונים. ביינתים אמברידג' הגיעה והפרידה ביניהם, לקחתי את רון לידי ופשוט קפצתי לחבק אותו, הוא היה עם מלא מכות, לפחות הן לא היו כחולות, כי הוא, לעומתי כן החזיר לדראקו, אמברידג' אמרה "שלושתיכם, אליי למשרד ברגע זה!" היא הייתה מפחידה, הסתכלתי על רון במבט מפוחד בזבמן שכולנו הלכנו למשרדה, כשנכנסנו החדר היה כולו ורוד, מלא בצלחות עם תמונות של חתולים ומוסיקה מעצבנת מתנגנת מפינת החדר, התיישבנו על שלושה כיסאות והיא חייכה אלינו במבט תחמני, הסתכלתי על רון בדאגה, וגם הוא עליי, "אז מה? התחלתם גם לריב מכות?" אמברידג' אמרה, "פרופסור אני מצטערת! זו הייתה אשמתי.. אני גרמתי לזה.." אמרתי, "לא מפתיע, בדיוק כמו אבא שלך, שובבה ומטופשת." היא ענתה, אני התעצבנתי ונעמדתי, רון החזיק אותי כדי שאני לא אעשה משהו שאני אתחרט עליו, אני כולי עמדתי עם דמעות, כבר לא ידעתי מה לעשות, עבר עליי כל כך הרבה בזמן האחרון, גם טובים וגם רעים. ,"מה איתך מאלפוי? " אמברידג' שאלה ברשעות, "היא חסמה אותי!" הוא צעק ושיקר, שוב, "תקשיבי פרופסור, לפני שבוע דראקו הרביץ לג'ו ונתן לה מכות רציניות, יש לה אפילו סימנים כחולים, אני לא רוצה להישמע שוביניסט אבל היא בת! אחרי הכול היא לא אחד החברים של דראקו, " רון אמר, "כן פרופסור, תראי" אמרתי בזמן אני מראה לה את הסימנים הכחולים שהיו לי בכל מקום, "אני חושבת שיש משהו לא הגיוני במה שאמרת, רונלד, יש לדראקו גבולות, ולפי מה שידוע לי, הפעם אתה התחלת, ולכן אתה תקבל את העונש, אני מוציאה אותך מקבוצת הקווידיץ', וזה סופי" אמברידג' אמרה, "לא! זה לא פייר שהוא יקבל את העונש!" צעקתי, לא מגיע לו, הרי הוא רק הגן עליי, מקגונגל שמעה את הצעקות מהחדר ונכנסה, "מה קורה פה?!" היא שאלה, "היא הוציאה את רון מקבוצת הקווידיץ'!, זה לא פייר!" אמרתי, "טוב, תסבירו לי הכול." מקגונגל אמרה, הסברנו לה על שני המקרים ואז היא הנהנה ואמרה, "הבנתי, רון, ג'ו אתם משוחררים, צאו, מאלפוי, בוא איתי למשרד המנהל, בלי ויכוחים!" אני ורון יצאנו מהחדר, אני ממש בכיתי, עשיתי עוד טעות ובגללי כמעט הוציאו אותו מהקבוצה!, הוא קלט שבכיתי, ולא אהב את זה, הוא חיפש כיתה ריקה ונכנס איתי לתוכה, "תקשיבי לי טוב ג'ו, זו לא אשמתך! זו המורה המטומטמת הזו! אל תרגישי אשמה אפילו לרגע!" הוא אמר לי, "זו אשמתי--" אמרתי והוא קטע אותי, " לא זו לא! תפסיקי להגיד את זה, בבקשה" הוא אמר והסתכל לי בעיניים, "זה לא רק זה.. זה הכול ביחד, כואב לי כל הגוף, המורה הזו היא כלבה! וגם הארי... הארי פשוט כזה מגעיל כלפייך וזה לא פייר" אמרתי לו, הוא ענה "עזבי את הארי, זה בסדר, זה קורה, הרי את אחותו,, ואני החבר הראשון שלך אז הוא קצת בלחץ, זה הכול.. אל תדאגי לגבי זה, טוב?" "טוב" עניתי וחייכתי במבט לתוך העיניים שלו, באנו לצאת מהכיתה ואז עצרתי אותו ואמרתי, "חכה רגע, אני אוהבת אותך!" אמרתי כשהסתכלתי לתוך עייניו היפות, "גם אני אותך ג'ו" הוא ענה והתקרבנו לנשיקה, הוא תפס לי במותניים ואני אחזתי בלחייו, התנשקנו, פתאום שכחתי מכל הבעיות, מדראקו, מהארי ומאמברידג', זה היה מדהים כמו תמיד, הפעם הנשיקה נמשכה כמעט דקה, ואז התנתקנו מהנשיקה, הסתכלתי לו על העיניים, הן היו כאלה יפות, יכלתי להסתכל עליהן כל היום, יצאנו מהכיתה בהחזקת ידיים והלכנו אל ארוחת הצהריים.